Moed Katan 23b — le Talmud en français

הני

, בני יהודה,

אמרי

:

יש אבילות בשבת

.

והני אמרי: אין אבילות בשבת

.

ומבארת הגמרא את טעמם של החולקים:

מאן דאמר יש אבילות בשבת

משום

דקתני

השבת

עולה

למנין שבעה .

ו

מאן דאמר אין אבילות בשבת

משום

דקתני

השבת

אינה מפסקת

. וזה מוכיח כי אין אבילות בשבת.

כי

אי סלקא דעתך יש אבילות בשבת

למה צריך לומר שהשבת אינה מפסקת? והרי

השתא

לדבריך

אבילות נהגא

בשבת, אם כן, וכי

אפסוקי מיבעיא

לומר שאינה מפסקת!? והרי האבלות נוהגת לדבריך בשבת, וכיצד יעלה על הדעת שהשבת מפסקת את האבלות!?

אלא, מכאן מוכח שאין אבלות בשבת, ולכן היה מקום לומר שהיא מפסקת, והוצרך התנא לומר שאינה מפסקת.

ואלא

, שמא תקשה, שמצד שני יש להוכיח שכן נוהגת אבלות בשבת, כי

הא קתני עולה

השבת למנין שבעה! תשובתך:

איידי

היות

דקבעי

התנא במשנתנו

למיתנא סיפא

: רגלים מפסיקים ו

אינן עולים

-

תנא

ב

רישא

השבת

עולה

.

ועתה מבארת הגמרא את טעמם של החולקים

:

ולמאן דאמר יש אבילות בשבת,

תיקשי, ד

הא קתני אינה מפסקת!

ואם יש אבילות בשבת, למה הוצרך התנא לומר שהשבת אינה מפסקת!?

משום דקבעי למיתנא סיפא

שהרגלים

מפסיקין

-

תנא רישא

שהשבת

אינה מפסקת.

לימא

המחלוקת אם יש אבלות בשבת היא

כתנאי

?

שכך שנינו במסכת ברכות ובמסכת שמחות:

מי שמתו מוטל לפניו

-

אוכל בבית אחר

.

אין לו בית אחר

-

אוכל בבית חברו.

אין לו בית חברו

-

עושה לו מחיצה

בפני המת בגובה

עשרה טפחים.

אין לו דבר לעשות מחיצה

-

מחזיר פניו

הצידה,

ואוכל.

ואינו מיסב ואוכל,

אלא ישב ואוכל .

ו

כיון שהוא אונן,

אינו אוכל בשר, ואינו שותה יין,

מחמת אנינותו ,

ואין מברך

ברכת המוציא לאחרים להוציאם ידי חובתם,

ואין מזמן

ברכת הזימון , כיון שהוא פטור מכל המצוות, היות והוא מצווה לעסוק אז בקבורת המת .

ו

כן

אין מברכין עליו

להוציאו ידי חובתו ,

ואין מזמנין עליו

, שאינו מצטרף לזימון.

ופטור מקריאת שמע, ומן התפלה, ומן התפילין

, ומכל מצות האמורות בתורה

.

ו

אם היה מתו מוטל לפניו

בשבת

הרי הוא

מיסב ואוכל, ואוכל בשר, ושותה יין

, ומברך, ומזמן, ומברכין ומזמנין עליו

.

וחייב בקריאת שמע, ובתפילה

, [

ובתפילין

] ,

ובכל מצות האמורות

בתורה

.

רבן גמליאל אומר: מתוך שנתחייב ב

כל

אלו

המצוות האמורות -

נתחייב

בכל המצוות

כולן.

ואמר רבי יוחנן: תשמיש המטה

בשבת כשהוא אונן

איכא בינייהו

, שלרבן גמליאל מותר ולתנא קמא אסור, ולכן לא התיר אלא את המצוות המנויות .

מאי לאו, בהא קא מיפלגי

:

דמר

תנא קמא

סבר, יש אבילות בשבת,

וצריך להמנע בו מתשמיש המיטה בהיותו אונן בשבת.

ומר

רבן גמליאל

סבר

ש

אין אבילות בשבת

ולכן מותר בו תשמיש המיטה לאונן.

ודייקינן:

ממאי

שהמחלוקת באונן קשורה בשאלה אם יש אבלות בשבת?

דלמא עד כאן לא קאמר תנא קמא התם

שהאונן אסור בתשמיש המיטה

אלא משום דמתו מוטל לפניו,

ומחמת אנינותו הוא צריך להמנע מתשמיש המיטה ולא מחמת אבלותו.

אבל הכא

באבל בשבת,

דאין מתו מוטל לפניו

-

לא

נוהגת אבלות בשבת.

ועד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם

שהוא מותר בתשמיש המיטה, אלא משום

דאכתי לא חל אבילות עליה

. שאין חובת אבילות אלא משעת קבורה.

אבל הכא

, באבלות בשבת,

דחל אבילות עליה

-

הכי נמי

שיש אבלות בשבת ויהיה אסור בתשמיש המיטה .