Moed Katan 22a — le Talmud en français

איבעיא להו

:

הלך גדול הבית לבית הקברות

כדי לקבור את המת, וחזר -

מהו

? האם מחמת שהשתהה לצורך קבורת המת נחשב הדבר כאילו היה בבית, ועולה לו מנין הימים של אחיו הצעירים, או לא?

תא שמע, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אפילו הלך גדול הבית לבית הקברות

, והשתהה שם, וחזר,

מונה עמהן.

ותמהינן: וכי אם הלך גדול הבית לקבור את המת הוא

מונה עמהן

?

ו

הרי

התניא: מונה לעצמו!?

ומשנינן:

לא קשיא

.

הא

שמונה עמהם -

דאתא בגו תלתא,

שחזר מהקבורה תוך שלשה הימים הראשונים.

והא

שמונה לעצמו -

דלא אתא

שלא חזר ובא

בגו תלתא

בתוך שלשה ימים, אלא לאחר מכן .

כי הא דאמר להו רב לבני הצלפוני

: אלו שהלכו לקבור את המת, וחזרו,

דאתו בגו תלתא

-

לימנו בהדייכו

, ימנו שבעה אתכם.

דלא אתו בגו תלתא

-

לימנו לנפשיהו

, מיום שחזרו מהקבורה.

מצות אבלות ומנין ימי האבלות מתחילים עם סתימת הגולל. במה דברים אמורים, בקרובי המת המלוים אותו עד לבית הקברות. אבל אם קוברים את המת במקום מרוחק, וחלק מהקרובים חוזרים מהלויה אל ביתם לפני הקבורה, מתחיל מנין ימי האבלות שלהם משעה שחזרו.

אמר להו רבא לבני מחוזא: אתון

, אתם

דלא אזליתו בתר ערסא,

שאינכם הולכים אחר המטה ללוותה עד הקבורה, אלא הולכים ללוותה רק דרך מועטה -

מכי מהדריתו אפכייכו

משעה שאתם מחזירים פניכם

מבבא דאבולא

משערי העיר פנימה,

אתחילו מנו

, התחילו למנות את ימי האבלות, ואינכם צריכים להמתין זמן משוער שבו יקברו את המת .

רבי שמעון אומר אפילו בא

אחד האבלים

ביום השביעי ממקום קרוב

-

מונה

את שבעה הימים

עמהן.

דהיינו, שנוהג אבלותו רק יום אחד.

אמר רבי חייא בר גמדא אמר רבי יוסי בן שאול אמר רבי: והוא, שבא

ביום השביעי

ו

עדיין

מצא מנחמין

יושבים

אצלו

, אצל האבל שהיה בבית.

אך אם כבר קמו המנחמים מאצלו, הסתיים בכך מנין ימות השבעה, בשחרית, וזה שבא עתה צריך למנות שבעה בפני עצמו .

בעי רב ענן

: אם

ננערו

המנחמים

לעמוד, ולא עמדו

עדיין, והגיע האבל שלא ישב -

מהו

? האם נחשב הדבר שהגיע לאחר השבעה, או שעדיין נחשב תוך שבעה, כי עוד לא קמו.

ומסקינן:

תיקו.

גמירי חבריה דרבי אבא בר חייא מרבי אבא, ומנו

-

רבי זירא, ואמרי לה, חבריה דרבי זירא מרבי זירא, ומנו

-

רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן

:

א.

הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ב

הלכות

טריפות

.

ב.

והלכה כרבי שמעון באבל.

ומבארינן: הלכה

כרבי שמעון באבל

-

הא דאמרן

, שאפילו הגיע האבל ביום השביעי הוא מונה עמהם.

והלכה

כרבן שמעון בן גמליאל בטריפות

-

דתנן: בני מעים שניקבו, וליחה סותמתן

-

כשרה,

אף על פי שסתם נקב בבני מעים מטריף,

דברי רבן שמעון בן גמליאל.

מאי ליחה

? איזו היא ליחה הסותמת שסתימתה מכשירה?

אמר רב כהנא: שירקא דמעיא

, לחות המעים,

דנפיק אגב דוחקא

, היוצאת תוך דחיקת המעים.

אמר מאן דהוא

, אדם אחד, ששמע שאומרים בשם רבי זירא או בשם רבי אבא בריה דרבי חיא בר אבא, שגרו בארץ ישראל, שהלכה כרבי שמעון בן גמליאל בטרפות והלכה כרבי שמעון באבל:

איזכי

, אזכה

ואסיק

, ואעלה לארץ ישראל,

ואגמרא לשמעתא

ואלמד שמועה זו

מפומיה דמריה

, מפי בעל השמועה עצמו, רבי זירא או רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא.

כי סליק

כשעלה לארץ ישראל,

אשכחיה

מצאו

לרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא

.

אמר ליה

, שאל אותו אדם שעלה מבבל: האם אכן

אמר מר

ש

הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטריפות

?

אמר ליה: אנא

"

אין הלכה

כרבן שמעון בן גמליאל"

אמרי!

ועוד שאלו: זה שאומרים בשמך שהלכה

כרבי שמעון באבל

-

מאי

, האם אכן כך היא ההלכה?

אמר ליה: פלוגתא נינהו!

דאיתמר, רב חסדא אמר: הלכה

כרבי שמעון באבל,

וכן אמר רבי יוחנן: הלכה

כרבי שמעון באבל.

ואילו

רב נחמן אמר: אין הלכה

כרבי שמעון באבל.

ו

מסקנת הדברים:

א.

אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטריפות.

ב.

והלכה כרבי שמעון באבל.

היות

דאמר שמואל

ש

הלכה כדברי המיקל באבל.

ומביאה עתה הגמרא את הדין ששנינו בברייתא במסכת שמחות [פרק ט]:

על כל המתים כולן,

אם

מדחה מטתו

, ממהר להוציא את מיטת המת לקבורה -

הרי זה משובח

, היות ויש להקדים ולקוברו, שהרי אם מלינו עובר ב"בל תלין".

אך

על אביו ועל אמו

, אם ממהר לקוברם, ואינו ממתין שיאסף עם רב לכבודם בשעת הלויה והקבורה -

הרי זה מגונה

.

אך אם

היה ערב שבת, או ערב יום טוב

ומיהר לקוברם -

הרי זה משובח, ש

אז

אינו עושה

את המהירות לקוברם,

אלא לכבוד אביו ואמו.

על כל המתים כולן, רצה ממעט בעסקו

של סחורה,

רצה אינו

ממעט

.