Moed Katan 18a — le Talmud en français

שמואל אמר

:

הלכה כרבי יוסי

שמתיר ליטול צפרניו

במועד, ו

מתיר ליטול צפרניו

באבל.

ובאבל הלכה כמותו, משום

דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל

.

פנחס, אחוה דמר שמואל, איתרע ביה מילתא

, שנפטר קרובו.

על

נכנס

שמואל

אל אחיו פנחס כדי

למישאל טעמא מיניה

, לדבר על לבו לנחמו.

חזנהו

ראה שמואל

לטופרי

לצפרניו של פנחס,

דהוו נפישן

, שהיו גדולות.

אמר ליה

שמואל לפנחס:

אמאי לא שקלת להו

? מדוע לא נטלת צפרניך?

אמר ליה

פנחס לשמואל:

אי בדידיה

[אצלו, דהיינו, אצלך]

הוה

אבלות -

מי מזלזלת ביה כולי האי

ליטול צפרניך בזמן אבלות?

הואי

היה דיבור זה של פנחס [קהלת י]

כ

"

שגגה שיוצא מלפני השליט

",

ואיתרע ביה מילתא בשמואל

, שנפטר קרובו.

על

נכנס אל שמואל

פנחס אחוה, למישאל

טעמא מיניה.

לנחמו.

שקלינהו לטופריה,

נטל שמואל את צפרניו,

חבטינהו לאפיה

, וזרק אותן מרוב כעסו. [אך חזר וכנסן, כי הזורק צפרניו נקרא רשע. רש"י] .

אמר ליה

שמואל לפנחס אחיו: מדוע פתחת את פיך לומר אילו היתה אצלי אבלות, וכי

לית לך

"

ברית כרותה לשפתים

"!? שדבריו של אדם מתקיימים. וכמו שמצינו אצל אברהם אבינו.

דאמר רבי יוחנן: מנין שברית כרותה לשפתים

, שמתקיימים דבריו של אדם?

שנאמר

[בראשית כב] "

ויאמר אברהם אל נעריו: שבו לכם פה עם החמור, ואני והנער נלכה עד כה, ונשתחוה, ונשובה אליכם

".

ו

אכן

איסתייעא מלתא, דהדור תרוייהו

, ולא נשחט יצחק .

סבור מיניה

: צפורניים

דיד

-

אין,

אותן מותר ליטול בימי אבלו מחמת מאיסותן, אבל צפורניים

דרגל

-

לא

יטול בימי אבלו, כיון שאין בהן מיאוס.

אמר רב ענן בר תחליפא: לדידי מפרשא לי מיניה דשמואל: לא שנא דיד, ולא שנא דרגל

מותר ליטול בימי אבלו .

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: ובגנוסטרא

, במספריים,

אסור

ליטלן אלא רק בצפרניו .

אמר רב שמן בר אבא: הוה קאימנא קמיה דרבי יוחנן בי מדרשא בחולו של מועד, ושקלינהו לטופריה

ונטל צפרניו

בשיניה, וזרקינהו.

שמע מינה תלת: שמע מינה: מותר ליטול צפרנים בחולו של מועד

.

ושמע מינה

מכך שנטלן בשיניו, ש

אין בהן משום מיאוס.

ושמע מינה: מותר לזרקן.

ופרכינן:

איני! והתניא: שלשה דברים נאמרו בצפרנים: הקוברן

-

צדיק, שורפן

-

חסיד

, זורקן

-

רשע.

ו

טעמא מאי

נקרא הזורקן רשע? כי

שמא תעבור עליהן אשה עוברה, ותפיל

את עוברה, לפי שיש סגולה בצפרניים זרוקות, שגורמות להפלת עובר של אשה העוברת עליהן .

ואם כן תיקשי, כיצד אמרנו שמע מינה ממעשהו של רבי יוחנן שמותר לזרקן!?

ומשנין:

אשה

ב

בי מדרשא לא שכיחא.

ולכן, שם מותר לזרקן .

וכי תימא, זימנין דמיכנשי להו

שיאספו את הצפרניים מרצפת בית המדרש,

ושדי להו אבראי,

ויזרקו אותן לחוץ, אין לחשוש לכך, כי

כיון דאשתני

מהמקום שנזרקו אליו תחילה -

אישתני

, ושוב אין הן מזיקות במקום השני .

אמר רב יהודה אמר רב: זוג בא מחמתן

לפני רבי

.

ומר זוטרא מתני

דבר זה בברייתא:

זוג בא מחמתן לפני רבי

.

ובקשו ממנו

להתיר בימי אבל נטילת

צפרנים

-

והתיר להם

.

ו

ידעתי את דעתו של רבי בדין גילוח השפם, שמותר לגלחו בימי האבל. [ובשפם אין איסור גילוח פאת הזקן, רש"י], ולכן

אם בקשו ממנו

נטילת

שפה

-

התיר להם.

ושמואל אמר: אף בקשו ממנו

היתר לגילוח ה

שפה

[השפם],

והתיר להם.

אמר אביטול ספרא משמיה דרב

: מותר לגלח בימי אבלו את ה

שפה מזוית

אחת של הפה עד

לזוית

שכנגדה, היות ושערות השפם מעכבות את האכילה והשתיה, ומביאות למיאוס.

אמר רבי אמי: ובשפה המעכבת

את האכילה והשתיה בלבד התיר לגלח, ולא את כל השפה .

אמר רב נחמן בר יצחק: לדידי

שאני אנין דעת - כל השפה,

כ

"

שפה המעכבת

"

דמי לי.

ואמר אביטול ספרא משמיה דרב: פרעה שהיה בימי משה, הוא

, גופו, היה באורך

אמה

.

וזקנו

באורך

אמה

.

ופרמשתקו

, אמתו היתה באורך

אמה וזרת.

לקיים מה שנאמר

[דניאל ד] "

ושפל אנשים

-

יקים עליה

".

ואמר אביטול ספרא משמיה דרב: פרעה שהיה בימי משה

-

אמגושי היה

.

ובמסכת שבת [עה א] נחלקו רב ושמואל במשמעות "אמגושי", האם או מכשף, או שהוא מין האדוק בעבודה זרה, ומגדף תדיר.

שנאמר

[שמות ז] "

הנה יצא המימה

".

וגו'.

והיתה מטרת צאתו אל היאור לצורך מכשפות, למאן דאמר מכשף היה. או כדי לחרף ולגדף, ולומר "לי יאורי ואני עשיתיני", למאן דאמר מין מגדף היה.

שנינו במשנה:

ואלו מכבסין במועד

-

הבא ממדינת הים.

אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: מי שאין לו אלא חלוק אחד

-

מותר

לו

לכבסו בחולו של מועד.

מתיב רבי ירמיה

ממשנתנו:

אלו מכבסין במועד, הבא ממדינת הים, וכו'.

ויש לדייק מכאן: רק

הני

-

אין,

מותר להם לכבס, אבל

מי שאין לו אלא חלוק אחד

-

לא

הותר לו לכבס!

אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה

: אתרץ ו

אסברה

ואסביר

לך

כך:

מתניתין

ששנינו בה "אלו מכבסים" אינה באה לשלול כיבוס ממי שאין לו אלא בגד אחד.

אלא, כוונתה לומר כי מי שהתירו לו לכבס במועד, הרי

אף על גב דאית ליה תרי

בגדים,

ומטנפי

, מותר לו לכבסם.

וכמו כן מי שאין לו אלא רק חלוק אחד, מותר לו לכבסו במועד .

שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן: כלי פשתן

, שדרכן להטנף,

מותר לכבסן בחולו של מועד

.