Moed Katan 17b — le Talmud en français

ואחתיה

ותקע את התקיעות

בי קברי,

כי בבית הקברות לא מצויים אנשים.

וקרי ביה

ותקע בו

אלפא שפורי

אלף תקיעות שופר

בארבעין יומין.

אזיל, עביד הכי.

פקע כדא, ומית אלמא.

ומבארת הגמרא:

מאי שפורי

? מדוע תוקעים בשופרות בשעת הנידוי?

כדי ללמד

שנפרעין ממנו

על מעשיו.

ו

מאי תברא

? מדוע תוקעים בנוסף לתקיעה גם שברים?

אמר רב יצחק בריה דרב יהודה

: כדי ללמד ש

תברי בתי רמי.

שהשמתא בכוחה לשבר בתים רמים וגבוהים.

דתניא, אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל מקום שנתנו חכמים עיניהם

, כגון שמתא, הרי הוא מביא

או

לידי

מיתה או

לידי

עוני.

שנינו במשנה: ואלו מגלחים במועד,

הנזיר

הטמא

והמצורע

, שעלה

מטומאתו לטהרתו.

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא

: האם התירו להם לגלח במועד רק

בשלא היה להם פנאי

להתגלח לפני המועד .

או דלמא

התירו להם במועד,

אף בשהיה להם פנאי

להתגלח לפני המועד.

אמר ליה

רבי זירא:

תנינא

לפתרון בעייתך במפורש בברייתא:

כל אלו שאמרו

חכמים שהם

מותרין לגלח במועד

הרי זה דוקא

בשלא היה להם פנאי

להתגלח לפני המועד.

אבל

אם

היה להם

פנאי

לפני המועד -

אסורים

הם להתגלח במועד.

חוץ מ

נזיר

טמא

ומצורע,

ש

אף על פי שהיה להם פנאי

להתגלח לפני המועד - הרי הם

מותרים

להתגלח במועד, כדי

שלא ישהו קרבנותיהן

.

נזיר טמא ומצורע חייבים להביא קרבן ביום השמיני לטהרתם, ובתנאי שיתגלחו. ונמצא, שאם נאסור עליהם את הגילוח במועד [היות והיה להם פנאי לפני המועד], הם לא יביאו את הקרבן במועד, כיון שאין הקרבן בא אלא לאחר הגילוח. ואם כן, הם יתאחרו להביאו עד לאחר המועד.

ולכן, עדיף שלא נקנוס אותם על שלא התגלחו בזמן הפנאי שלפני המועד, כדי שיביאו קרבנם לטהרתם בהקדם האפשרי, אף על פי שכבר עבר הזמן הראוי, שהוא יום השמיני לטהרתו.

תנא

בברייתא:

הכהן והאבל מותרין בגילוח

במועד.

והוינן בה:

האי אבל

-

היכי דמי

?

אילימא שחל

יום ה

שמיני שלו

לאבלותו

בערב הרגל

, שכבר קם מאבלות השבעה, והיה יכול להתגלח ביום השמיני לכבוד הרגל, כיון שבטלה ממנו גזירת שלשים היות ונהג יום אחד של אבילות שלשים לפני הרגל.

תיקשי, הרי

איבעי ליה לגלוחי בערב הרגל!

וכיון שהיה צריך להתגלח אז ולא התגלח, למה נתיר לו להתגלח במועד!?

אלא

, שמא תאמר

שחל שמיני שלו להיות בשבת, ערב הרגל

, ולא היה יכול להתגלח ביום השמיני מחמת קדושת השבת .

עדיין יקשה: הרי

איבעי ליה

להקדים ו

לגלוחי ערב שבת!

על אף שהוא היום השביעי לאבלותו.

משום

דאמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא: הלכה כאבא שאול

, שאמר הקובר את מתו שבעת ימים לפני הרגל, בטלה ממנו גזירת שלשים יום.

ומודים חכמים לאבא שאול, בשחל

היום ה

שמיני שלו להיות בשבת, ערב הרגל, שמותר לגלח

כבר

בערב שבת

, למרות שהוא היום השביעי, היות ובשבת נשלמה אבלות שבעה, והתחילה הנהגת שלשים, והרגל מפסיקה. והיות שנמנע ממנו בעל כרחו מלגלח בשבת בגלל קדושת השבת התירו לו לגלח בערב שבת .

ואם כן, היה יכול להתגלח ביום השביעי, ומדוע נתיר לו להתגלח ברגל?

ומשנינן:

לא צריכא, שחל שביעי שלו להיות בשבת, ערב הרגל

.

ובזה,

תנא ברא

של הברייתא, האומר שמותר לו לגלח במועד,

סבר לה כאבא שאול, דאמר מקצת היום ככולו, ו

לכן

יום

ה

שביעי עולה לו לכאן ולכאן

, הן לסוף מנין שבעה והן לתחילת מנין שלשים. וכיון שהתחיל לנהוג אבלות שלשים ובא הרגל ומפסיקו, מעתה רשאי הוא לגלח.

וכיון דשבת הוי

ביום השביעי ולא יכול לגלח בה, התירו לו לגלח במועד, היות ו

אנוס הוא

, שאינו יכול לגלח ביום השביעי היות והוא שבת.

ואילו

תנא דידן סבר לה כרבנן

, דאמרי: לא אמרינן מקצת היום ככולו, ואכתי לא שלים אבילות דשבעה

לפני המועד, ולכן אינו יכול לגלח במועד, שהרי הוא לא התחיל עדיין את הנהגת האבלות של שלשים, והרגל לא הפסיק את השלשים .

ועתה מבארת הגמרא מי הוא הכהן המוזכר בברייתא שהוא מגלח במועד:

האי כהן

-

היכי דמי

?

אילימא דשלים משמרתו ערב הרגל

?

איבעי ליה לגלוחי ערב הרגל!

לא צריכא, דשלים משמרתו ברגל.

תנא דידן סבר, כיון דתנן: בשלשה פרקים

בשנה היו כל המשמרות שוות באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים.

-

כמאן דלא שלים משמרתו ברגל דמי.

ותנא ברא סבר

, ש

אף על גב דשייך בהנך משמרות

-

משמרתיה מיהא שלימא ליה

.

תנו רבנן: כל אלו שאמרו מותרין לגלח

במועד

-

מותרין לגלח בימי אבלן.

ופרכנן:

והתניא: אסורים!

אמר רב חסדא אמר רב שילא: כי תניא הכא מותרין

-

בשתכפוהו אבליו.

ופרכינן:

אי בשתכפוהו אבליו, מאי איריא

"

כל אלו שאמרו

"? והרי

אפילו כולי עלמא

נמי!

דתניא: תכפוהו אבליו זה אחר זה, הכביד שערו

-

מיקל בתער

, ומכבס כסותו במים.

הא אתמר עלה, אמר רב חסדא: בתער ולא במספרים, במים ולא בנתר ולא באהל

.

אמר רב חסדא: זאת אומרת, אבל אסור בתכבוסת

.

תנו רבנן: כשם שאמרו

"

אסור לגלח במועד

" -

כך אסור ליטול צפורנים במועד, דברי רבי יהודה

.

ורבי יוסי מתיר

.

וכשם שאמרו

"

אבל אסור לגלח בימי אבלו

"

\-

כך אסור ליטול צפורנים בימי אבלו,

דברי רבי יהודה

.

ורבי יוסי מתיר

.

אמר עולא: הלכה כרבי יהודה באבל, והלכה כרבי יוסי במועד.