Moed Katan 15a — le Talmud en français

ועתה מסתפקת הגמרא:

מנודין, ו

כמו כן

מצורעין

-

מה הן בתספורת

?

תא שמע

מזה ששנינו בברייתא:

א.

מנודין ומצורעין

-

אסורין לספר ולכבס.

ב.

מנודה שמת

-

בית דין סוקלין את

ארונו.

רבי יהודה אומר: לא שיעמידו עליו גל אבנים כגלו של עכן

.

אלא בית דין שולחין ומניחין אבן גדולה על ארונו.

ללמדך, שכל המתנדה ומת בנידויו

-

בית דין סוקלין את ארונו.

וממשיכה הגמרא לבאר דיני אבל:

אבל חייב בעטיפת הראש

.

ולמדנו זאת

מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל

[יחזקאל כד], כאשר צווה לו הקב"ה שלא לנהוג אבלות בשעה שתמות אשתו:

"

ולא תעטה על שפם

", שמשמעותו שלא יכסה ראשו עד מקום שפמו.

מכלל

זה שהוציא הכתוב את יחזקאל הנביא מניהוג זה של אבילות, אתה למד

דכולי עלמא

כשהם אבלים,

מיחייבי

בעטיפת ראשם.

ומסתפקת הגמרא:

מנודה

-

מהו בעטיפת הראש

?

אמר רב יוסף: תא שמע

מהאמור בברייתא במסכת תענית, שלאחר שהתענו שלש עשרה תעניות עקב עצירת הגשמים, ועדיין לא ירדו להם גשמים:

והן

, החברים,

מתעטפין, ויושבין כמנודין וכאבלים

-

עד שירחמו עליהם מן השמים.

ומשמע שישיבתם כמנודים מצריכה עיטוף הראש.

אמר ליה אביי: דלמא

שם, שעיטוף הראש הוא משום הנהגה של "

מנודה לשמים

" [שמראים עצמם כאילו נידו אותם משמים],

שאני,

משום

דחמיר

נידוי לשמים מנידוי לאדם .

מצורע

-

מהו בעטיפת הראש

?

תא שמע

מברייתא, הדורשת מדברי הכתוב [ויקרא יג] במצורע "

ועל שפם יעטה

" [לשון "יעטה" משמעותו עיטוף, ואמר הכתוב שיעטוף ראשו, ויהיה ראשו מכוסה עד שפמו] -

מכלל שחייב

המצורע

בעטיפת הראש

.

ומסקינן:

שמע מינה.

אבל

-

אסור להניח תפילין

.

מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל

[יחזקאל כד] שלא ינהג באבלות על מיתת אשתו, אלא "

פארך

יהיה

חבוש עליך

". ו"פאר" שבראש אדם זה התפילין. -

מכלל, דכולי עלמא

האבלים,

אסור

להם להניח תפילין .

מנודה

-

מהו בתפילין

?

ומסקינן:

תיקו.

מצורע

-

מהו בתפילין

?

תא שמע

מדברי הברייתא הדורשת את הכתוב בפרשת מצורע [ויקרא יג] כך:

"

והצרוע

" -

לרבות כהן גדול

, להנהגת מצורע.

"

בגדיו יהיו פרמים

" -

שיהו מקורעים

.

"

וראשו יהיה פרוע

" -

אין

"

פריעה

"

אלא גידול שער, דברי רבי אליעזר.

רבי עקיבא אומר

: אין הכונה ב"פריעת הראש" לגידול שער על ראש המצורע, אלא הכתוב מלמד על גילוי ראשו של המצורע, היות ו

נאמרה הוייה

["יהיה" פרוע]

בראש, ונאמרה הוייה

["יהיו" פרומים]

בבגד

.

ולמדנו בגזירה שוה:

מה הוייה האמורה ב

פרימת ה

בגד

היא ב

דבר שחוץ מגופו

[שהרי הבגד אינו חלק מגופו של אדם].

אף הוייה

האמורה

ב

פריעת ה

ראש

היא ב

דבר

שחוץ מגופו

, ואין הפסוק מדבר בגידול שערו, שהוא דבר שמגופו .

ומדייקת הגמרא מדברי רבי עקיבא:

מאי לאו

, האם אין כוונת הכתוב לגלות

אתפילין

, לומר שיהיה ראשו של המצורע "פרוע", מגולה, בכך שלא יניח עליו תפילין!

אמר רב פפא: לא

זו היא כונת הכתוב. אלא היא

אכומתא וסודרא.

שיהיה ראשו של המצורע פרוע ומגולה בכך שלא יניח עליו כיסוי ראש חשוב, אך תפילין - לעולם הוא מניח .

אבל

-

אסור בשאילת שלום

.

מ

דקאמר ליה רחמנא ליחזקאל

[יחזקאל כד] שכאשר תמות אשתו "

האנק דם!

". והיינו, שבשאלת שלום הוא כן ינהג כאבל, וימנע משאלת שלום.

מנודה

-

מהו בשאילת שלום?

אמר רב יוסף: תא שמע

מהאמור בהנהגת החברים בתענית על עצירת הגשמים:

ו

אסורים

בשאילת שלום שבין אדם לחבירו, כבני אדם הנזופין למקום.

ומשמע שמנודה [שהא "נזוף"] אסור בשאילת שלום.

אמר ליה אביי: דלמא

הנהגת "

מנודה לשמים

"

שאני, דחמיר

מהנהגת "מנודה לאדם".

מצורע

-

מהו בשאילת שלום

?

תא שמע

מהברייתא הדורשת את הפסוק "

ועל שפם יעטה

" ["שפם" משמעותו שפתיים דבוקות] -

שיהו שפתותיו

של המצורע

מדובקות זו בזו, שיהא כמנודה וכאבל, ואסור בשאילת שלום

.

ומסקינן:

שמע מינה.

והוינן בה:

וניפשוט מינה

, מברייתא זו גם את הספק שהסתפקנו מקודם בענין שאלת שלום

למנודה

.

שהרי אומרת הברייתא שהמצורע הוא כמנודה ואבל, ומסיימת שהוא אסור בשאילת שלום. ומשמע ממנה שגם מנודה אסור בשאילת שלום.

ודחינן:

אמר רב אחא בר פנחס משמיה דרב יוסף: מי קתני

בברייתא שיהיה המצורע כמנודה ואבל

שאסור

בשאילת שלום!?

והרי

שיהא

המצורע

כמנודה וכאבל

בלבד

קתני

.

והכונה היא שיהיה המצורע כאבל וכמנודה

במילי אחרנייתא

. אלא שמוסיפה הברייתא:

ואסור נמי

המצורע

בשאילת שלום.

אך אין ראיה מכאן לשאילת שלום במנודה.

אבל אסור בדברי תורה

.

מדקאמר רחמנא ליחזקאל

"

דם

", ומשמע שלא יעסוק בדברי תורה .

מנודה

-

מהו בדברי תורה

?

אמר רב יוסף, תא שמע

מהברייתא:

מנודה

-

שונה ושונין לו

.

נשכר

למלאכה,

ונשכרין לו.

מוחרם

[מנודה שעמד בנידויו שלשים יום ולא חזר בו, מחרימים אותו] -

לא שונה ולא שונין לו, לא נשכר ולא נשכרין לו

.

אבל שונה הוא

המוחרם

לעצמו

, כדי

שלא יפסיק את למודו.

ועושה לו חנות קטנה בשביל פרנסתו.

ואמר רב

: מותר לו למוחרם רק ל

זבוני מיא

למכור מים

בפקתא

בשוק

דערבות

[שם מקום, כדוגמא למקום השוק].

שמע מינה.

מצורע

-

מהו בדברי תורה

?

תא שמע

מהברייתא:

כתיב בספר דברים [פרק ד] "

והודעתם לבניך ולבני בניך, יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב

".

מה להלן

, במעמד הר סיני, היתה קבלת התורה

באימה וביראה וברתת ובזיעה

אף לימוד התורה לעולם צריך להיות בצורה שכזאת.

מכאן אמרו: הזבין והמצורעין ובועלי נדות

,

שטומאתם לא באה מחמת קלות ראש, הרי הם

מותרין לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, ולשנות במדרש ובתלמוד, בהלכות ובאגדות

.

ו

אולם,

בעלי קריין

, שטומאתם נובעת מחמת קלות ראש,

אסורין

בלימוד תורה עד שיטבלו.

שמע מינה

שמצורעים מותרים ללמוד תורה.

אבל

-

אסור בתכבוסת

.

ולמדנו זאת מהא

דכתיב

בספר שמואל ב [פרק יד]: "

וישלח יואב תקועה, ויקח משם אשה חכמה

.

ויאמר אליה: התאבלי נא, ולבשי נא בגדי אבל, ואל תסוכי שמן

.

והיית כאשה

אשר

זה ימים רבים מתאבלת על מת

".

ומשמע שהאבל לובש בגדים שהוא ניכר בהם שהוא אבל, והיינו, שאינו מכבס את בגדיו, ולובש אותם בטינופם.

מנודין ומצורעין

-

מה הן בתכבוסת

?

תא שמע

מברייתא:

מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס.

ומסקינן:

שמע מינה.

אבל

-

חייב בקריעה

של בגדו.

ולמדנו זאת מ

דקאמר להו רחמנא לבני אהרן

[ויקרא י] שלא ינהגו אבלות, "בגדיכם

לא תפרמו

" -

מכלל דכולי עלמא

האבלים,

מיחייבי

בקריעת בגדיהם.

מנודה

-

מהו בקריעה

?

ומסקינן:

תיקו.

מצורע

-

מהו בקריעה

?

תא שמע

מדברי הכתוב במצורע [ויקרא יג] "

בגדיו יהיו פרמים

", שמשמעותו

שיהו

בגדיו

מקורעין

.

ומסקינן: שמע מינה.

אבל

-

חייב בכפיית המטה

, בהפיכת מטתו.

דתני בר קפרא

: