Ména'hot 9b — le Talmud en français

ותמהינן עלה:

מנחה מאי עבידתה!?

הרי אין בה זריקת הדם?

ומבארינן:

אמר רב פפא, מנחת נסכים

הבאה עם הזבח עוסקת הברייתא, אם אבדו בשר וחלב של הזבח ומנחת נסכים קיימת לא יזרוק את הדם,

סלקא דעתך אמינא הואיל ובהדי זבח אתיא, כי גופיה

[כגופו]

דזבח דמיא

ונחשב שירים ויזרוק הדם,

קא משמע לן.

ואמרינן: מי שמכשיר שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה סובר אפילו כרבי יהושע כמו שאמרנו,

ומאן דפסל

מה טעמו, הרי חסרה רק מקצת המנחה ואי אפשר ללמוד מדברי רבי יהושע לגבי זבח?

אמר לך,

שאני הכא, דאמר קרא "

והרים הכהן

מן המנחה"

-

עד דאיתא לכולה מנחה יקטיר, ואי לא, לא יקטיר, ואידך

מי שמכשיר דורש הפסוק, "

מן המנחה"

-

שהיתה כבר

שלמה בשעת קמיצה, ואף על פי שעכשיו אינה שלמה, יקטיר

32 .

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש

: אם

עד שלא פרקה

למערכת לחם הפנים

נפרס

נחסר

לחמה, הלחם פסול, ואין מקטיר עליו את הבזיכין

, ואם

משפרקה נפרס לחמה, הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין. ואמר רבי

אלעזר, לא פרקה פרקה ממש, אלא כיון שהגיע זמנה לפרק ואף על פי שלא פרקה

[דברי רבי אלעזר לא הוצרכו לקושית הגמרא, אלא אגב שהביא לעיל ח. הביא גם כאן], רואים דשיריים שחסרו בין סילוק הבזיכין להקטרה - מקטירין עליהם?

אמר ליה

ריש לקיש: ה

מתניתא

לדעת,

רבי אליעזר היא

שסובר דכשרה אפילו אבדו כל השיריים.

אמר ליה רבי יוחנן: אנא אמינא לך משנה שלימה

סתם משנה,

ואמרת לי את רבי אליעזר היא? אי רבי אליעזר, מאי איריא נפרס

, הרי

אפילו שרוף ואבוד

לגמרי

נמי מכשר

רבי אליעזר ומזה שהתנא כתב רק נפרס מוכח שאין זה כרבי אליעזר?

אישתיק

ריש לקיש.

ותמהינן:

ואמאי שתק? לימא ליה

לרבי יוחנן, לחם הפנים שהוא של

ציבור שאני, הואיל ואשתרי טומאה לגבייהו

דציבור, שכתוב בקרבן תמיד "במועדו" שמשמעותו אפילו בשבת ובטומאה,

אשתרי נמי חסרות

שחסר הלחם?

ואמרינן:

אמר רב אדא בר אהבה

, מזה שלא תירץ לו כך

זאת אומרת, החסרון כבעל מום דמי,

וכמו ד

אין

היתר

בעל מום בציבור

אלא דינו שפסול כביחיד, כמו כן אין היתר לחסר בציבור.

יתיב רב פפא וקאמר להא שמעתא

ששתק ריש לקיש ולא השיב לרבי יוחנן דציבור שאני,

אמר ליה רב יוסף בר שמעיה לרב פפא,

כראוי עשה שלא השיב כן,

מי לא עסקינן

מחלוקת

דרבי יוחנן וריש לקיש

גם

במנחת

[

העומר

]

ד

היא של

ציבור

והם חולקים, ומוכח מזה שאף בציבור יש פסול חסר, ולכך לא השיב ריש לקיש שדין הציבור שונה!

אמר רבי מלכיו: תנא חדא,

כתוב "וקמץ משם מלא קמצו

מסלתה"

-

שאם חסרה כל שהוא

מעשרון סלת שצריך במנחה -

פסולה, "משמנה"

-

שאם חסרה כל שהוא

מלוג שמן שצריך במנחה -

פסול. ותניא אידך,

כתוב "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו", "

מן המנחה"

משמע מנחה שלמה,

פרט למנחה שחסרה

שאין שייריה נאכלין,

ו

כן

שחסר קומצה

אין שייריה נאכלין, שצריך שיירי מנחה שנעשתה כהלכתה, וקומץ החסר פסול,

ו

כן

שלא הקטיר מלבונתה כלום

, שהקטרת לבונה מעכבת, אבל אם הקטיר קצת, נאכלין השיריים.

וקשיא,

תרי קראי

ד"מסלתה" ו"מן המנחה"

בחסרות למה לי, לאו חד למנחה שחסרה קודם קמיצה וחד לשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה, ותיובתא דרבי יוחנן בתרוויהו

, שסובר שמנחה שחסרה קודם קמיצה ימלאנה, וכן למה שסובר ששיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר הקומץ עליהם!

ומתרצינן:

לא, חד למנחה שחסרה קודם קמיצה, דאי מביא מביתו וימלאנה

כדעת רבי יוחנן -

אין

, כשרה,

ואי לא

-

לא, וחד לשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה, דאף על גב דמקטיר קומץ עליהן, אותן שיריים אסורין באכילה

[שהרי הפסוק מן המנחה באכילת שיריים כתוב].

ד

דבר זה אם מותרים שיריים באכילה או לא

איבעיא להו, לדברי האומר שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן, אותם שיריים מה הן באכילה

?

אמר זעירי, אמר קרא "והנותרת מן המנחה"

יאכלו,

ולא

שחסרו שיריים דהם

הנותרת מן הנותרת

, דשיריים עצמן הרי הם נותרת, וכשחסרו הרי נותרת מן הנותרת,

ורבי ינאי אמר, "מן המנחה" שהיתה כבר

בשעת

הקמיצה שלמה, ואף על גב שחסרה אחר הקמיצה, נקראת "והנותרת מן המנחה" ותאכל, והיינו דלזעירי השיריים אסורין באכילה ולרבי ינאי מותרין [ויש ברש"י לשון אחר אף לרבי ינאי אסורין ומשמעות דורשין יש ביניהם].

שנינו במשנה:

קמץ בשמאל וכו'.

מנא הני מילי

דהקומץ בשמאל פסול?

אמר רבי זירא, דאמר קרא "ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה", כף זה איני יודע מהו

, ימין או שמאל,

כשהוא אומר

[בטהרת מצורע]

"ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית"

, ואנו למדים,

כאן

שמאלית, הא כל מקום שנאמר כף אינו אלא ימין

, ולכן אם קמץ בשמאל - פסול.

ומקשינן:

הא בעינן ליה

לפסוק

לגופיה

, לומר שיתן על כפו השמאלית ולא הימנית?

ומתרצינן: "

שמאלית" אחרינא כתיב

בפסוק שאחר כך, "מן השמן אשר על כפו השמאלית".

ומקשינן:

ואימא

ששני פעמים "שמאלית" הרי זה מיעוט אחר מיעוט, ו

אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות,

ונלמד דאף כף ימין של כהן כשרה בשמן דמצורע שבזה מדברת הפרשה?

ומשנינן: עוד "

שמאלית" אחרינא כתיב

[בטהרת מצורע עני], ואם באו הפסוקים למיעוט אחר מיעוט, למה צריך שלושה פסוקים? אלא מוכח שלמדים מזה,

כאן שמאלית

בשמן דמצורע,

ואין

כשר במקום

אחר שמאלית.

ומקשינן:

ואימא אדרבה

, נלמד מכאן,

מה כאן שמאלית, אף בעלמא נמי שמאלית?

ומתרצינן:

ארבעה "שמאלית" כתיבי, תרי ב

קרבן מצורע

עני ותרי בעשיר

, וכך אנו לומדים, אחד לגופו, דבמצורע צריך שמאלית, ואחד לומר דדווקא כאן שמאלית אבל במקום אחר - ימין, ואחד לומר שלא תאמר שיש כאן מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאפילו ימין דכהן כשר בשמן דמצורע, ואחד דלא תאמר מה כאן שמאלית - אף בכל מקום שמאלית [עיי' ברש"י עוד פירושים].

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא

, כיון שאמרת שדורשים כל "שמאלית" הכתובה בפרשת מצורע, "

על בהן ידו הימנית" ו"על בהן רגלו הימנית" דכתיב

בשמן פעמיים [בעשיר ובעני]

למה לי

, למה פרט הפסוק כלל בוהן יד ורגל ימנית בשמן דמצורע, הרי כתוב ד"על דם האשם" יתן את השמן, והרי בדם האשם כתוב בהן יד ורגל, ולמה צריך לכותבו כאן?

[כך הוא לשון הכתוב, "ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית", ובהמשך "ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן רגלו הימנית על דם האשם", ולשון דומה כתוב [גם לגבי דם וגם לגבי שמן] במצורע עני, ושם כתוב "על מקום דם האשם].