Version texte de ce daf : original et traduction
Ména'hot 91a — le Talmud en français
Ména'hot 91a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Ména'hot 91a
הואיל וכתיב
"מן הבהמה מן הבקר
ומן הצאן
" ולא אמר "מן הצאן" כמו שאמר "מן הבקר",
כמאן דכתיב
"מן הבקר ומן הצאן
יחדיו
"
דמי
.
ו
מקשינן
לרבי יאשיה דאמר
גבי קללת אביו ואמו:
אף על גב דלא כתיב
"
יחדיו
"
כמאן דכתיב
"
יחדיו
"
דמי
, ואם כן בלא "או" לא הייתי יודע שאינו צריך להביא בקר וצאן גם יחד, ותיקשי:
ליבעי קרא
[יצטרך מקרא], כלומר, הרי נצרך הכתוב כולו כדי לחלק שאינו חייב בבקר וצאן כאחד, ושוב אי אתה יכול לדרוש מפסוק זה למעט עולת העוף!?
ומשנינן:
הכתיב
שם בפרשת ויקרא:
"
אם עולה קרבנו מן הבקר
", וכתיב עוד שם "
ואם מן הצאן קרבנו
... ", הרי למדנו שהוא מביא קרבן או מן הבקר או מן הצאן, ואינו צריך להביא את שניהם.
ומפרשת הגמרא:
ואידך
, היינו רבי יונתן שהוא מצריך את הכתוב בפרשת נסכים ללמד שאינו מביא את שניהם כאחד, ואין די לו בכתובים שבפרשת ויקרא ללמד על זה, היינו משום שהוא סובר:
מכל מקום
איצטריך
עוד כתוב בפרשת נסכים להפריד ביניהם, כי מהפסוקים שבפרשת ויקרא לבדם, עדיין
סלקא דעתך אמינא
:
הני מילי
שהוא מביא או מן הצאן או מן הבקר -
בדמפרש
בפיו בשעת נדרו מה יביא,
אבל בסתמא
שאמר "הרי עלי עולה", כי אז
לייתי מתרוייהו
[חייב הוא להביא את שניהם] -
קא משמע לן
הכתוב בפרשת נסכים, שאף בסתמא מביא הוא או צאן או בקר.
אמר מר
בברייתא:
תודה מנין
שהיא טעונה נסכים,
תלמוד לומר
"
או
"
זבח
:
ומקשינן עלה:
אטו תודה לאו
"
זבח
"
הוא
, ולמה צריך לרבותו מ"או"!?
ומשנינן:
איצטריך
"או" לרבות את התודה, כי:
סלקא דעתך אמינא: הואיל ואיכא לחם בהדה
, היות ועם תודה מביא הוא ארבעה מיני לחם, אם כן
לא תיבעי נסכים
, שהלחם בא במקומם -
לפיכך צריך "או" לרבות את התודה לנסכים.
ומקשינן עלה: האיך הייתי אומר שהלחם בא במקום הנסכים,
ומאי שנא מאיל
[שלמים של]
נזיר
[שהוא מביא במלאת ימי נזרו]
דאיכא בהדיה לחם ובעי נסכים
, [שהוא מביא לחם עמו, ומכל מקום צריך הוא גם נסכים], וכמאמר הכתוב [במדבר ו יז]: "ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות, ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו"!?
ומשנינן: מכל מקום
סלקא דעתך אמינא
דתודה לא בעי נסכים ואינו דומה לאיל נזיר, ומשום, ד
התם
גבי איל נזיר -
שני מינין
של לחם בלבד הוא מביא [חלות ורקיקין של מצה], ואילו
הכא
גבי תודה -
ארבעה מינין
הוא מביא, [חלות רקיקין ורבוכה של מצה, ועוד מביא חלות חמץ], ולפיכך הייתי אומר שהם באים במקום נסכים -
קא משמע לן
"או" שאף תודה טעונה נסכים.
תו מקשינן אברייתא ששנינו בה: יכול כל העולה לאישים יהא טעון נסכים, אפילו מנחה, תלמוד לומר "עולה". יכול שאני מרבה אף בכור ומעשר ופסח וחטאת ואשם, תלמוד לומר "לפלא נדר או בנדבה", בא בנדר ונדבה טעון נסכים, שאינו בא בנדר ונדבה אין טעון נסכים:
ולכתוב רחמנא
"
לפלא נדר או בנדבה
",
ולא בעי
"
עולה
" שאף היא בכלל נדר או נדבה!?
ומשנינן:
אי לא כתב רחמנא
"
עולה
", לא הייתי יודע ללמוד מ"לפלא נדר או נדבה" למעט בכור ומעשר ופסח שאינם באים בנדר ונדבה, וכמבואר בברייתא; כי:
הוה אמינא
: כיון דכתיב "ועשיתם אשה לה' [עולה או זבח] לפלא נדר או בנדבה [או במועדיכם], לעשות ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן", אם כן: "
ועשיתם אשה לה
'" הרי "
כלל
" -
"
לפלא נדר או בנדבה
" הרי "
פרט
" -
"
לעשות
ריח ניחוח
" הרי
חזר וכלל
. "
כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט
", והיינו, שהכתוב בא לרבות אף מה שאינו בא בנדר ובנדבה, ולא הייתי ממעט מ"לפלא נדר או בנדבה" בכור מעשר ופסח, אלא כך הייתי אומר:
מה הפרט מפורש דבר שאינו בא על חטא, אף כל שאין בא על חטא
-
ו
אוציא
רק
חטאת ואשם שהן באין על חטא
, אבל
אביא
על ידי הכלל -
בכור ומעשר ופסח שאין באין על חטא
-
לפיכך
תלמוד לומר
: "
עולה
", שהוא מיותר, כדי ללמד שמידת "כלל ופרט וכלל" נדרשת: בא בנדר ונדבה טעון נסכים, שאינו בא בנדר ונדבה אינו טעון נסכים, וללמד שבכור מעשר ופסח פטורים מהבאת נסכים.
ומקשינן:
השתא דכתיב
"
עולה
", ונתמעטו אף הבכור הפסח והמעשר מהבאת נסכים, אם כן "
כלל ופרט
וכלל"
מה מרבית ביה
, מה "כעין הפרט" נתרבה במידה זו לחייבו נסכים, שלא נכתב במפורש או מדרשה אחרת!?
ומשנינן: באה המידה לומר:
מה הפרט מפורש שאינו מחוייב
בו
ועומד, אף כל שאינו מחוייב
בו
ועומד, להביא
:
ולדות קדשים
של שלמים הבאים מן הנקבה.
ותמורתן
של שלמים.
ועולה הבאה מן התמורה
, כלומר, תמורת עולה.
ו
עולה הבאה מ
אשם שניתק לרעיה
[כגון אשם שנתכפרו בעליו באחר, שדינו: ירעה עד שיסתאב ויפלו דמיו לנדבה לקיץ המזבח], וכגון שמסרוהו כבר לרועה ושחטוהו סתם שהוא כשר לעולה, כדלעיל ד א.
וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן
, שהם טעונים נסכים.
תו מפרשינן את הברייתא:
והשתא דאמרת
"
או
[זבח] "
לדרשא
הוא בא [כדי לרבות את התודה] -
"
לפלא נדר או בנדבה
",
למה לי
, מה תדרוש ב"או" זה?
ומשנינן: "או" בא
לחלקם
את הנדר והנדבה -
ו
איצטריך
לחלקם, כי
סלקא דעתך אמינא: עד דמייתי נדר ונדבה לא לייתי נסכים
, עד שאינו מביא גם נדר וגם נדבה אינו טעון נסכים -
קא משמע לן
"או":
דאייתי נדר לחודיה ליבעי נסכים, ואי אייתי נדבה לחודיה לייתי נסכים
.
ומקשינן:
הניחאלרבייאשיה
המובא לעיל צ ב גבי מקלל אביו ואמו - שהוא סובר: אם לא "או" איני יודע לחלקם -
אלא לרבי יונתן
הסובר: עד שלא פירט לך הכתוב "יחדיו" ממילא משמע לחלק -
למה לי
"או"!?
ומשנינן: מכל מקום
סלקא דעתך אמינא
:
אכן, אי
אייתי נדר לחודיה ליבעי נסכים
, ואי
אייתי נדבה לחודיה ליבעי נסכים
, אך מכל מקום:
אי
אייתי נדר ונדבה
כלומר שתי קרבנות,
תיסגי בנסכים דחד
[די בהבאת נסכים לזה או לזה ואין צריך שני נסכים] -
קא משמע לן
"או" לחלק שני נסכים לשתי קרבנות.
תו מפרשינן: "
או במועדיכם
"
למה לי
"או"?
ומשנינן: אם לא שאמר הכתוב "או",
סלקא דעתך אמינא: הני מילי
ששתי קרבנות מחייבות שני נסכים, רק
היכא דקא מייתי עולה בנדר ושלמים בנדבה אי נמי איפכא
, היינו דוקא כשהם חלוקים הן בסוג הקרבנות והן בחיובם שזה נדר וזה נדבה -
אבל היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר
שחלוקים הם רק בסוג הקרבנות ולא בסוג החיוב,
אי נמי עולה ושלמים בנדבה
, כי אז הייתי אומר:
שם
"
נדר
"
אחד, ושם
"
נדבה
"
אחת היא, ותיסגי ליה בנסכים דחד
, שיביא רק לעולה או לשלמים נסכים, וייפטר על שניהם -
קא משמע לן
"או" האמור גבי "במועדיכם" לחלק.
תו מפרשינן: "
וכי תעשה בן בקר עולה או
זבח
",
למה לי
"או"?
ומשנינן:
איצטריך
"או", כי
סלקא דעתך אמינא
:
הני מילי היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר, אי נמי עולה ושלמים בנדבה
, כלומר, אין הוא חייב בשני נסכים, אלא באופן שחלוקים הקרבנות בשמותיהם, שזה עולה וזה שלמים -
אבל היכא דקא מייתי שתי עולות: חדא בנדר וחדא בנדבה, אי נמי שני שלמים אחד בנדר ואחד בנדבה
, כלומר, שאין הקרבנות חלוקים בשמותיהם אלא שזה נדר וזה נדבה,
אימא
:
שם
"
שלמים
"
אחת היא, שם
"
עולה
"
אחת היא, ותיסגי ליה בנסכים דחד
קא משמע לן
"או" לחלק.
תו מפרשינן: "
לפלא נדר או שלמים
"
למה לי
"או"?
ומשנינן: אם לא שאמר הכתוב "או",
סלקא דעתך אמינא
:
הני מילי
שהוא מביא שני נסכים:
היכא דמייתי שתי עולות, חדא בנדר וחדא בנדבה; אי נמי שני שלמים, חדא בנדר וחדא בנדבה
, כיון שחלוקים הם בסוג חיובם; וכן ידענו גם שחילוק סוגי הקרבנות הם סיבה לחלק -
אבל היכא דקא מייתי שתי עולות בנדר, ושתי עולות בנדבה; אי נמי שני שלמים בנדר, ושני שלמים בנדבה
, שאין ביניהם חילוק לא בסוג הקרבן ולא בסוג החיוב, כי אז לא יביא שני נסכים, כי:
שם עולה
או שלמים
אחד הוא, ושם נדר
או נדבה
אחד הוא
. כלומר, הרי שוים הם הן בסוג הקרבן והן בגדר חיובם,
ו
אם כן
תיסגי ליה בנסכים דחד
-
קא משמע לן
"או" לחלק.
לעיל צ ב נתבאר, שרבי יאשיה דרש "מן הבקר או מן הצאן" למעט עולת העוף, ורבי יונתן דרש את הכתוב כולו כדי ללמוד מן ה"או" לחלק, ואילו רבי יאשיה אינו צריך לחילוקו של רבי יונתן מן ה"או".
מוסיפה הגמרא לבאר "או" אחר מה הוא בא ללמד:
ורבי יאשיה
, דדריש לקרא ד"מן הבקר ומן הצאן" למעט עולת העוף, ולא נצרך לו "או" כדלרב יונתן,
האי
"
מן הבקר או מן הצאן
",
למה לי
שהוסיף הכתוב "או"?
ומפרשינן: אף "או" זה לחלק נסכים לשתי קרבנות הוא בא, כי
סלקא דעתך אמינא
:
הני מילי
שהוא מביא שני נסכים לשתי קרבנות,
בתרי מיני
[שני מיני בהמה, שהאחד צאן והשני בקר]
אבל בחד מינא
, כשמביא שתי קרבנות ממין אחד, שניהם מן הצאן או שניהם מן הבקר, הייתי אומר:
תיסגי ליה בנסכים דחד
-
קא משמע לן
"או" לחלק.
מוסיפה הגמרא לבאר את המשך הפסוקים:
"
ככה תעשו לאחד כמספרם
"
למה לי?
ומפרשינן דהאי קרא נמי בא לחייב שני נסכים לשתי קרבנות, כי
סלקא דעתך אמינא
:
הני מילי
שהוא מביא שני נסכים לשתי קרבנות רק באופן שהקדיש את שתי הקרבנות
בזהאחרזה
, ואף שהביאם כאחד -
אבל
אם הקדישם
בבת אחת
והביאם בבת אחת
תיסגי ליה בנסכים דחד
-
קא משמע לן
"ככה תעשו לאחד - דמשמע לכל אחד - כמספרם".
שנינו במשנה:
אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעון נסכים
:
שואלת הגמרא:
מנא הני מילי
, שחטאת ואשם של מצורע שונים משאר חטאות ואשמות להצריכם נסכים?
דתנו רבנן
: כתיב גבי מצורע [ויקרא יד י]: "וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים [לעולה ואשם] וכבשה אחת בת שנתה תמימה [לחטאת]
ושלשה עשרונים סלת מנחה
",
במנחה הבאה עם הזבח
הכתוב מדבר
, כלומר במנחת נסכים הכתוב מדבר, עשרון לכל כבש; הרי למדנו שאף חטאתו של מצורע ואשמו טעונים נסכים.
אתה אומר: במנחה הבאה עם הזבח
הכתוב מדבר,
או אינו אלא במנחה הבאה בפני עצמה
הכתוב מדבר, ואין זו מנחת נסכים?
כשהוא אומר
שם [פסוק כ]: "
והעלה הכהן את העולה ואת המנחה
המזבחה", דמשמע מנחה שבאה בגלל העולה,
הוי אומר: במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר
.
ועדיין איני יודע: אם טעונה
גם יין ל
נסכים, ואם לאו
-
תלמוד לומר
בפרשת נסכים: "
ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד
", ולדרשה הוא בא, כי כבר נזכרו כל אלו בתחילת הפרשה:
"
עולה
":
זו עולת מצורע
לרבותה ליין הנסכים.
"
זבח
":
זו חטאת מצורע
להטעינה יין לנסכים.
"
או
"
לזבח: זו אשם מצורע
, להטעינו יין לנסכים.
ומקשינן: למה לי "או" לרבות אשם מצורע,
ותיפוק ליה תרוייהו
[את שניהם, חטאתו וגם אשמו של מצורע]
מ
"
זבח
"!?