Ména'hot 89b — le Talmud en français

וכן מערבין נסכים

של יום

זה

ב

נסכים

של אמש

כשבלילתן שוה.

אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים

, שאין בלילתן שוה, כי בלילת מנחת הכבשים רכה יותר מבלילת מנחת הפרים והאילים, ובגמרא יתבאר יותר.

ו

מכל מקום

אם בלל אלו

[מנחת נסכי כבשים]

בפני עצמן, ואלו

[מנחת נסכי פר או איל]

בפני עצמן, ו

שוב

נתערבו

-

הרי אלו

כשרים

להקטרה.

ו

אם

נתערבו - מנחת נסכי פר ואיל עם מנחת נסכי הכבש -

עד שלא בלל

, הרי זה

פסול

.

עוד מבארת המשנה דין אחר:

הכבש הבא עם העומר

כמאמר הכתוב [ויקרא כג יב]: "ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים בן שנתו לעולה לה'. ומנחתו שני עשרונים סולת בלולה בשמן אשה לה' ריח ניחוח, ונסכו יין רביעית ההין" -

אף על פי שמנחתו

[מנחת נסכיו]

כפולה

, שהרי היה מביא לכבש שני עשרונים ומנחת נסכי כבש הלוא היא עשרון אחד, מכל מקום

לא היו נסכיו

כפולים

משאר נסכי כבש שהם רביעית ההין שמן ויין.

גמרא:

שנינו במשנה: מערבין נסכי פרים בנסכי אילים; וקא סלקא דעתין לפרש את משנתנו בעירוב מנחות הנסכים:

ורמינהו

מברייתא ששנינו בה: כתיב גבי הקטר אימורים "

והקטירו

", והיה לו לומר "והקטיר", אלא בא הכתוב ללמד:

שלא יערב חלבים

של קרבן זה

בחלבים

של קרבן אחר; ואם כן הוא הדין שאין לו לערב בהקטרה את מנחות הנסכים!?

אמר

תירץ

רבי יוחנן

:

זו ששנינו במשנתנו "מערבין" אינו לכתחילה, אלא

אם נתערבו קא אמר

שהוא כשר, כי "והקטירו" אינו אלא לכתחילה.

אי הכי

שהרישא העוסקת במנחות פרים ואילים היינו רק בדיעבד, בהכרח לפרש מה ששנינו בסיפא:

אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים, דאפילו נתערבו

בדיעבד

נמי לא

כשר, ותיקשי:

והא מדקתני סיפא

"

בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן, ונתערבו, כשרין

"

מכלל דרישא

היינו מה ששנינו: "אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים" -

לכתחילה קא אמר

, ושוב ממילא מוכרח דאף מה ששנינו בתחילת המשנה "מערבין" היינו לכתחילה!?

אלא

אמר אביי

: לעולם אסור לכתחילה לערב את הסולת והשמן משום שנאמר "והקטירו", [אך אם כבר נתערבו מותר להקטירם, שאין "והקטירו" אלא לכתחילה]; ולא עוד, אלא שאף את היין שאין בו משום "והקטירו" כי אינו נקטר על המזבח, אסור לערב לכתחילה כל שלא נתערבה המנחה, משום גזירה שמא יבוא לערב אף את הסולת והשמן, ויעבור משום "והקטירו".

ומיהו מה ששנינו "מערבין נסכי פרים בנסכי אלים" לכתחילה קאמר, וכמו שהוכחנו, ולא במנחות הנסכים עסקינן, אלא ביין הנסכים עסקינן, והכי קאמר:

מערבין יינן

אפילו לכתחילה - של פרים עם אילים -

אם נתערב סלתן ושמנן

, שכבר אין לגזור שמא יערב אותם ויעבור על "והקטירו". ומקשינן עלה:

ו

כי

יינן לכתחילה לא

יערב אם עדיין לא נתערב סלתן ושמנן, וכאשר אמרת!?

והתניא

בתוספתא [מנחות י ב]:

"אין מערבין נסכי כבשים בנכסי פרים ואילים,

במה דברים אמורים בסולת ושמן

,

אבל יין מערבין

".

אלא אמר אביי

:

זו ששנינו: "מערבין של פרים בשל אילים", והיינו יינן של הפרים והאילים, בשני אופנים מותר לערב: א.

היכא ד

כבר

הוקטר סלתן ושמנן

של המנחות,

מערבין יין לכתחילה

.

ואף הברייתא ששנינו בה: "אבל יין מערבין", באופן זה היא עוסקת.

ב.

היכא דלא הוקטר

הסולת והשמן:

אם נתערב סלתן ושמנן

-

מערבין נמי יינן

, ובשני אופנים אלו שנינו: "מערבין של פרים בשל אילים".

ואםלאו

שהסולתוהשמןלאנתערבו -

אין מערבין

את היין,

דילמא אתי לאיערובי

סולת ושמן לכתחילה

, והרי אסור לערבם משום "והקטירו".

שנינו במשנה:

הכבש הבא עם העומר

, אף על פי שמנחתו כפולה, לא היו נסכיו כפולים:

תנו רבנן

:

כתיב גבי כבש הבא עם העומר "

ומנחתו שני עשרונים

",

לימד על כבש הבא עם העומר שמנחתו כפולה

משאר מנחת נסכי כבש, שאינם אלא עשרון אחד.

יכול, כשם שמנחתו כפולה

ממנחת נסכי כבש,

כך יינו כפול

מנסכי יין של כבש, ויביא חצי הין יין לנסכים כפל נסכי כבש שהם רביעית ההין -

תלמוד לומר

גבי כבש הבא עם העומר: "

ונסכו יין רביעית ההין

".

יכול

שנאמר: אכן

לא יהא יינו כפול ש

הרי

אינו נבלל עם מנחתו

, ואין כפל מנחתו מחייבת את כפל יינו -

אבל יהא שמנו כפול

יביא חצי הין שמן לבלילת המנחה כפל משמן של מנחת הכבשים שאינו אלא רביעית ההין -

ש

הרי

נבלל עם מנחתו

, ומן הדין שנאמר: לא שינה הכתוב את רכותה של הבלילה, ולכן יביא חצי הין שמן שתהא בלילתו רכה כשאר מנחות נסכי הכבש -

תלמוד לומר

"

ונסכו

יין רביעית ההין", לימד על

כל נסכיו

ואף נסכי השמן - ש

לא יהו אלא רביעית

.

שואלת הגמרא:

מאי תלמוד לומר

, האיך נלמד מלשון זה העוסק בנסכי יין לנסכי השמן?

אמר

פירש

רבי אלעזר

:

כתיב

"

ונסכה

[נסך שלה, של המנחה] " דמשמע לפי הכתיב, שהכתוב מדבר בנסכי המנחה דהיינו השמן שנבלל בה,

וקרינן

"

ונסכו

[נסך של הכבש] ", דמשמע שמדבר הכתוב בנסכי הכבש דהיינו היין שאין לו קשר אלא עם הכבש ולא עם המנחה -

הא כיצד

:

נסכה דמנחה כנסכו דיין, מה יין רביעית

כמפורש בכתוב,

אף שמן נמי רביעית

ההין כשאר שמנו של כבש, ולא חצי ההין.

אמר רבי יוחנן

:

א. האשם ששחטו שלא לשמו, הרי הוא כשר אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה, כדעת חכמים במשנה בתחילת זבחים.

ב. האשם בכל מקום אינו טעון נסכים כלל, מלבד אשמו של מצורע שהוא טעון נסכים, וכמבואר במשנה לקמן צ ב.

ג. מצות עשה להיות אש יקודה תמיד על המזבח, שנאמר "אש תמיד תוקד על המזבח"... בבוקר עורכין עצים, ועושין בראש המזבח מערכה גדולה של אש... וכן מצוה לעלות בשני גזרים של עץ עם תמיד של שחר יתר על עצי המערכה, שנאמר "ובער עליה הכהן עצים", וכן מוסיפין שני גזרים עם תמיד של בין הערבים, שנאמר "וערכו עצים על האש", מפי השמועה למדו, שבתמיד של בין הערבים הכתוב מדבר. שני גזרים של בין הערבים מעלין אותן שני כהנים כל אחד ואחד בעץ יחידי בידו, שנאמר "וערכו" הרי כאן שנים, אבל של שחר בכהן אחד.

אשם מצורע ששחטו שלא לשמו

, שהוא כשר, אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה, הרי הוא

טעון נסכים

כדין אשם מצורע, ולא כשאר אשמות שאינם טעונים נסכים, כלומר, עדיין דינו עליו להיות טעון נסכים.

משום

שאם אי אתה אומר כן

להטעינו נסכים כדינו הראשון, הרי

פסלתו

.

מתקיף לה רב מנשיא בר גדא

:

אלא מעתה, כבש הבא עם העומר ששחטו שלא לשמו

, שלא עלה לשם חובה וכשאר עולה הוא,

תהא מנחתו כפולה

ממנחת שאר כבשי עולה, וכדין כבש הבא עם העומר שמנחתו כפולה -

ומשום

שאם אי אתה אומר כן

ליתן לו את דינו הראשון, הרי

פסלתו!?

ו

כן עולת

תמיד של שחר ששחטו שלא לשמו

, שאינו עולה לשם חובה,

יהא טעון

סידור

שני גזירין

של עץ על המערכה

בכהן אחד

כדין תמיד של שחר, ולא כשאר עולות שאינן טעונות תוספת גזירין -

ומשום

שאם אי אתה אומר כן

ליתן לו את דינו הראשון, הרי

פסלתו!?

ו

כן

תמיד של בין הערבים ששחטו שלא לשמו

ואינו עולה לשם חובה,

יהא טעון

סידור

שני גזירין בשני כהנים

-

ומשום

שאם אי אתה אומר כן

, הרי

פסלתו!?

וכי תימא: אין הכי נמי

, הרי אי אפשר לומר כן -

ד

הא לא חשיב להו

רבי יוחנן [לא הזכיר את כל אלו] מלבד אשם מצורע שהוא טעון נסכים מטעם זה.

אמר

תירץ

אביי

:

אכן כל אלו נשתנה דינם משאר קרבנות להטעינם דינם הראשון, והא דלא חשיב להו רבי יוחנן, הוא משום ד

חדא מינייהו נקט

[אחד האופנים נקט רבי יוחנן].

רבא אמר

לא כן, אלא באמת שלשת אלו אין דינם הראשון עליהם, כי:

בשלמא הנך

כבש הבא עם העומר ותמיד של שחר ובין הערבים - שהרי

עולות נינהו

,