Version texte de ce daf : original et traduction
Ména'hot 83b — le Talmud en français
Ména'hot 83b du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Ména'hot 83b
מאי עביד ליה
, מה דורש רבי עקיבא מפסוק זה?
ומשנינן:
מיבעי ליה
, צריך רבי עקיבא מקרא זה
ל
דורשו
כדרב נחמן; דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
:
מנין למותר הפסח
, כגון שהפריש מעות לפסחו, וניתותרו
שקרב שלמים
[יביא מהם שלמים]?
שנאמר
: "
וזבחת פסח לה
'
אלהיך צאן ובקר
",
והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים
ולא מן הבקר -
אלא
ללמד על
מותר הפסח
ש
יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר
דהיינו שלמים. ומקשינן:
ו
כי
הא
דמותרפסח באשלמים -
מהכא
[מ"וזבחת"]
נפקא!?
והרי
מדאבוה דשמואל נפקא
[מלימוד אביו של שמואל הוא נלמד],
דכתיב
[ויקרא ג ו]:
"
ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים
", ולא הוצרך הכתוב לומר "לזבח שלמים" שכן כל הפרשה בשלמים עוסקת,
ואמר אבוה דשמואל
: ללמד בא הכתוב על
דבר הבא מן הצאן
היינופסח שאינובא אלא מן הצאן - ש
יהא
מותרו
לזבח שלמים!?
מוסיפה הגמרא להקשות:
ואכתי
, וכי
מהכא
מ"אם מן הצאן" -
נפקא
מותר הפסח שיהא לשלמים, והרי
מהתם נפקא!?
והתניא
:
כתיב בפרשת שלמים [ויקרא ג ו]: "ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים לה' זכר או נקבה תמים יקריבנו. אם כשב הוא מקריב את קרבנו... ואם עז קרבנו, והקריבו לפני ה'"; ולא הוצרך הכתוב לומר "אם כשב הוא מקריב את קרבנו", שהרי הפרשה עוסקת בצאן, ודין עז הרי מפורש בפני עצמו, וממילא נדע שפרשה ראשונה בכבש היא עוסקת; אלא ללמד:
"
כבש
",
לרבות
אף
את הפסח לאליה
, להקריבה על גבי המזבח, כמפורש בתורה גבי כבש לשלמים.
כשהוא אומר
"
אם כבש
" [יתור תיבת "אם"]:
א.
להביא פסח שעברה שנתו
[שאינו כשר לפסח, כי בן שנה בעינן] והביא אחר, וזה שנשאר "מותר הפסח" הוא -
ב.
ו
להביא עוד
שלמים הבאים מחמת פסח
, היינו חגיגת ארבעה עשר הבאה עם הפסח - שאוכליו מרובים - כדי שייאכל הפסח על השובע -
לכל מצות שלמים
, לענין
שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק
, ואף שפסח אינו טעון את כל אלה.
כשהוא אומר
בפרשת שלמים "
ואם עז
"
הפסיק הענין, לימד על העז
של שלמים
שאינה טעונה אליה
למזבח כמו הכבש.
ואם כן תיקשי: למה לי כל שלשת המקראות הללו ללמד על מותר פסח שהוא בא שלמים!?
ומפרשינן
תלתא קראי כתיב
, ונצרכו כולם:
חד
קרא
ל
פסח ש
עברה זמנו
[עבר הפסח]
ועברה שנתו
של הקרבן והביא אחר, שיהא לשלמים.
וחד
קרא
לעברה זמנו ולא עברה שנתו
, שיהא שלמים.
וחד
קרא
ללא עברה זמנו ולא עברה שנתו
, שהקריב את הפסח שהפריש קודם זמנו, וקא משמע לן שהוא כשר בתורת שלמים.
וצריכי
כל הכתובים ללמד לשלש אלו:
דאי אשמעינן
רק גבי פסח ש
עברה זמנו ועברה שנתו
שיהיה לשלמים, הייתי אומר: היינו
משום דאידחי ליה לגמרי
מפסח -
אבל עברה זמנו ולא עברה שנתו, ד
עדיין
חזי
להקריבו
לפסח שני, אימא לא
יהא שלמים, קא משמע לן.
ואי אשמעינן
רק גבי פסח ש
עברה זמנו ולא עברה שנתו
שהוא שלמים, הייתי אומר, משום
דאידחי ליה
על כל פנים
מפסח ראשון
, ולכן שלמים הוא -
אבל
פסח ש
לא עברה זמנו ולא עברה שנתו, דאפילו לפסח ראשון נמי חזי, אימא לא
יהא שלמים, אלא ייפסל.
צריכא
.
הדרן עלך פרק התודה היתה באה
--- title: "חברותא - מנחות — פרק תשיעי - כל קרבנות הציבור" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02367.html#HtmpReportNum0009L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0009L5" --- פרק תשיעי - כל קרבנות הציבור
Оригинал главы פרק תשיעי - כל קרבנות הציבור
מתניתין:
כל קרבנות הציבור והיחיד
, כלומר, כל המנחות, הן של ציבור והן של יחיד,
באין
: הן
מן
תבואת
הארץ ו
הן
מ
תבואת
חוצה לארץ
-
הן
מן החדש
[מן התבואה החדשה]
ו
הן
מן
הישן
-
חוץ מן העומר
הבא למחרת יום טוב הראשון של פסח
ושתי הלחם
הבאים בעצרת,
שאינן באים אלא מן החדש, ומן הארץ
.
וכולן
[כל המנחות כולן]
אינן באין אלא מן המובחר
, כלומר, אף שהם באים מן הישן, שאינו מובחר כמו החדש, מכל מקום, יביאו ממין מובחר.
ואיזהו מובחר שלהם?
הבא מ"
מכמיס
"
ו
"
זינתא
" [שמות מקומות הם]
אלפא
[ראשון הוא ומובחר במעלה כאלפ"א שהוא בלשון יווני אות האל"ף הראשונה לאותיות]
לסולת
.
שנייה להן
: "
כופריים
"
בבקעה
. כלומר, שני מקומות יש, שנקראו כל אחד מהם "כפר", והכפר שיושב בבקעה תבואתו היא המובחרת לסולת.
כל הארצות
שבארץ ישראל [יהודה ועבר הירדן והגליל]
היו כשרות
להביא מהם עומר ושתי הלחם,
אלא
ש
מכאן
מהמקומות האלו שנשנו -
היומביאין
אותם, לפי שמצוה להביא מן המובחר.
גמרא:
שנינו במשנה: חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ:
מתניתין
דמשמע ממנה שעומר ושתי הלחם "אינם באים אלא מן החדש", ואפילו אם הביא מן הישן פסולים הם - היא
דלא כי האי תנא
, הסובר שהם כשרים אפילו מן הישן -
דתניא: עומר הבא מן הישן
הרי הוא
כשר
, וכן
שתי הלחם הבאות מן הישן
הרי הן
כשרות, אלא שחיסר מצוה
.
ומפרשת הגמרא:
עומר
שהוא כשר אפילו מן הישן, הוא משום
דכתיב
[ויקרא ב יד]: "ואם תקריב מנחת בכורים [מנחת העומר] לה', אביב קלוי באש גרש כרמל
תקריב את מנחת בכוריך
", ולשון "תקריב" בא לרבות: תקריב מכל מקום,
ואפילו מן ה
תבואה הישנה שב
עלייה
.
שתי הלחם
שהם כשרים אפילו מן הישן, הוא משום
דכתיב
[ויקרא כג טז]: "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והרבתם מנחה חדשה לה'. ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים, שני עשרונים, סולת תהיינה, חמץ תאפינה, בכורים לה'", ולמדנו מפסוק זה שני דינים:
א. "
ממושבותיכם תביאו
"
ולא מן חוצה לארץ
.
ב. "
ממושבותיכם
תביאו"
ואפילו מן ה
תבואה הישנה שב
עלייה
.
ומקשינן עלה: האיך נלמד מאותו פסוק שאפילו מן העלייה כשר,
הא אפיקתיה
[הרי כבר דרשנוהו לענין חוצה לארץ]!?
ומשנינן:
אמר קרא
"
תביאו
" מכל מקום,
ואפילו מן העלייה
.
ואכתי מקשינן:
ו
הא
האי
קרא ד"תביאו"
מיבעי ליה
[נצרך הוא] כדי ללמד:
שכל שאתה מביא
חמץ
ממקום אחר
, כלומר, כל חמץ אחר שאתה מביא לקרבן והיינו לחמי תודה שעשרה מהם היו חמץ,
הוא כזה
כמו שתי הלחם; כשם שכל לחם משתי הלחם - שהם באים חמץ, שנאמר "חמץ תאפינה" - הוא מעשרון אחד [דכתיב "שתים שני עשרונים"], כך כל לחם חמץ מעשרת הלחמים שאתה מביא לתודה יהא מעשרון, וכמבואר לעיל עז ב.
ומשנינן:
אם כן
, שלא בא הכתוב אלא ללמד דין אחד,
ליכתוב קרא
"
תביא
" בלא וי"ו,
מאי
"
תביאו
", אלא ודאי
שמע מינה
מפסוק זה
תרתי
הלכות: אף מן העלייה כשרים שתי הלחם, ולחמי חמץ שבתודה בא כל אחד מהם מעשרון.
ומקשינן בין על עומר ובין על שתי הלחם שאתה אומר שאם הביא מן הישן, כשר:
והכתיב
בין בזה ובין בזה "
ראשית
", שהרי:
נאמר בעומר [ויקרא כג י]: "והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן".
ונאמר בשתי הלחם [ויקרא ב יא]: " [כי כל שאור וכל דבש לא תקריבו ממנו אשה לה']. קרבן ראשית [שתי הלחם הבאין מן השאור, ובכורים מן הפירות] תקריבו אותם לה', ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח" -
הרי שהם באים דוקא מראשית התבואה החדשה!?
ומשנינן:
למצוה
צריך שיבואו מן החדש ומשום שנאמר בהם "ראשית", אבל אם הביא מן הישן, כשר, וכפי שנדרש לעיל.
ואכתי מקשינן: האיך אתה אומר בשתי הלחם שהם באים מן הישן?
הכתיב
עוד בשתי הלחם [ויקרא כג טז]: "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה
חדשה
לה'", [ובבמדבר כח כו: "וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם"]:
ומאחר ששנה הכתוב דין זה ["קרבן ראשית" ו"מנחה חדשה"] ללמד שהיא באה מן החדש, הרי קיימא לן דשנה עליו הכתוב לעכב, והאיך אתה אומר שתי הלחם הבאים מן הישן - כשרים!?
ומשנינן:
האי
"חדשה" -
מיבעיליה
ללמד
לכדתניא
:
רבי נתן ורבי יעקב אמרו: שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות
,
ומה אני מקיים "חדשה
"?
שתהא
היא
חדשה לכל המנחות
הבאות מן החדש. כלומר, שיביאו שתי הלחם קודם שיביאו שום מנחה מן החדש, אבל שתי הלחם עצמן באות אפילו מן הישן. מוסיפה הגמרא לבאר את דין תבואה הבאה מחוץ לארץ:
עד כאן לא פליגי
התנא של משנתנו והתנא של הברייתא
אלא בחדש
, אם הוא מעכב בעומר ובשתי הלחם -