Ména'hot 7a — le Talmud en français

ומקשינן: איך אפשר לומר שסברו התנאים דגם אם נתן בכלי שרת פסל,

ו

הרי אם כן לעולם יפסל ד

כי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה

[לכלי שממנו קמץ] אחר שקמץ בפסלות, תחשב החזרתו לכלי כנתינה בכלי שרת ו

תקדוש ולפסול

מיד, שאין חילוק בין כלי שרת זה לכלי שרת אחר ?

ומשנינן:

אמר רבי יוחנן, זאת אומרת, כלי שרת אין מקדשין אלא

אם נתן בהם

מדעת

לקדש, וכאן כיון שההחזרה לכלי לא היתה על דעת לקדש אין זה נחשב לקמץ וקידש.

ותמהינן:

הא

אם נתן בכלי

מדעת

לקדש -

מקדשין? והא בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן, כלי שרת מהו שיקדשו

קרבנות

פסולין

כגון שקמץ זר ונתנו בכלי שרת האם הכלי שרת מקדשו ומכשירו

לכתחילה ליקרב, ואמר ליה

רבי יוחנן,

אין מקדשין?

ומתרצינן: מה שאמר רבי יוחנן אין מקדשין,

אין מקדשין

להיות כשר ו

ליקרב

אמר,

אבל מקדשין

את הפסולין בנתינתם בכלי

ליפסל,

שלא יכול עוד להחזירם לכלי ולקמוץ שוב.

רב עמרם אמר

: אפילו אם תאמר כלי שרת מקדשין שלא מדעת. מה שלא קידש כשהחזירו לכלי שקמץ ממנו,

כגון שהחזירו לביסא

[כלי שרת שבו בוללין מנחה]

גדושה

, שהקומץ שהחזיר בולט מעל דפני הכלי, ובכך לא נתקדש, דקדוש צריך שיהא באויר הכלי.

ותמהינן: אם כן, שמדובר שהכלי גדוש,

ומקמץ בתחילה היכי קמץ?

והרי צריך לקמוץ מתוך אויר הכלי?

אלא

כך הפרוש:

כגון שהחזירו

לקומץ

לביסא טפופה

, לא גדושה ולא חסירה, שכשקמץ בתחלה קמץ מתוך הכלי.

ותמהינן:

ו

הרי

כיון דקמץ לה בתחילה עבד ליה גומא

בסולת שהיתה בכלי,

וכי מהדר

את הקומץ,

לגוויה דמנא,

לתוך אותה גומא

קא מהדר ליה

, ואם כן יקדשנו הכלי?

ומתרצינן: כאן

מכי מהדר ליה

לקומץ

מנח

ליה אדפנא דמנא,

בצידי הכלי, לצד הגומא,

ו

אחר כך

מניד ליה

לכלי

ונפל

הקומץ ממילא

לגומא, דנעשה

ההחזרה לתוך הגומא

כמי שהחזירו הקוף

שהרי ממילא נפל הקומץ לגומא ולא החזירו בעצמו, וכשהחזיר הוא עצמו - הרי היה מחוץ לדפני הכלי ולכך לא קידש הכלי.

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: ולוקמא

להעמיד מה שלא נפסל כשהחזירו לכלי

כגון שהחזירו לכלי המונח על גבי קרקע

שאינו מקדש?

ומתרצת הגמרא,

שמע מינה קומצין מכלי

שעל גבי קרקע

וכמו כן מקדשין הקומץ בכלי שעל גבי קרקע .

אמר ליה רבי זירא לרבי ירמיה

: בספק שלך

קא נגעת

במה שנסתפק לחברינו,

דאבימי תני מנחות בי

אצל -

רב חסדא,

ותמהינן:

ואבימי בי רב חסדא תני? והאמר רב חסדא, קולפי טבי

מכות טובות,

בלעי

קיבלתי

מאבימי

בשעה שלמדתי אצלו תורה

עלה דהא שמעתא

: שום היתומים, שמכריזין על נכסיהם כדי למכרם ביוקר, ובברייתא אחת מבואר שמכריזין שלושים יום ובברייתא אחרת שישים יום, ותירץ אבימי,

בא להכריז רצופין

, שמכריז כל ימות השבוע, מכריז

ל' יום

, אבל אם מכריז רק

שני וחמישי

, מכריז

שישים יומי.

והיה רב חסדא משבח התירוץ, והכהו אבימי על זה, ורואים מזה שרב חסדא תלמידו של אבימי היה?

ומתרצינן:

אבימי מסכתא דמנחות אתעקרא

[נשתכחה]

ליה, ואתא קמיה דרב חסדא

תלמידו

לאדכורי גמריה

[להזכירו לימודו].

ותמהינן:

ולישלח ליה

לרב חסדא

וליתי איהו

שיבוא הוא אליו?

ומתרצינן:

סבר

אבימי,

הכי מסתייעא מלתא טפי

לדעת תלמודו משום דביגיעתו הוא מובטח שיצליח שיגעת ומצאת תאמין.

ועתה חוזרת הגמרא לדברי רב זירא בכלי המונח על גבי קרקע, ומביאה הגמרא שכשלמד אבימי מנחות אצל רב חסדא

פגע ביה רב נחמן, אמר ליה

לאבימי:

כיצד קומצין?

והיה מונח לפניהם כלי על גבי קרקע.

אמר ליה

אבימי,

מכלי זה

שלפנינו, אם היה של קודש היה אפשר לקמוץ.

אמר ליה

רב נחמן,

וכי קומצין מכלי שעל גבי קרקע? אמר ליה

לא, אלא

דמגבה ליה כהן

ואז קומץ.

עוד שאל רב נחמן את אבימי:

כיצד מקדשין את הקומץ

[גירסת צ"ק] אחר הקמיצה?

אמר ליה

אבימי,

נותנה

לקומץ

לכלי זה

שעל גבי קרקע ומקדשו.

ותמה רב נחמן,

וכי מקדשין

את הקומץ

בכלי שעל גבי קרקע? אמר ליה

אבימי, לא, אלא

דמגבה ליה כהן.

אמר ליה

רב נחמן:

אם כן הוצרכתה

לקמיצה

ג' כהנים

, אחד להגביה הכלי שקומץ ממנו, אחד להגביה הכלי שנותן לתוכו את הקומץ אחר הקמיצה ואחד שיקמוץ, [ואין כהן אחד יכול להחזיק שני הכלים או להחזיק ולקמוץ משום שאין עבודה בשמאל]?

אמר ליה: ותהא צריכה

קמיצה אפילו

י"ג

כהנים

כ

קרבן

תמיד,

ומה בכך!

איתיביה

: מבואר במשנה לקמן גבי פיגול,

זה הכלל: כל הקומץ, והנותן בכלי, המוליך והמקטיר דבר שדרכו לאכול וכו', ואילו "מגביה"

את הכלי

לא קתני

, ומוכח מזה דאין צריך להגביה?

ומתרצינן:

תנא סדר

ה

עבודות

דקמיצה

נקיט

, אבל הגבהה דלאו עבודה חשובה היא [רש"י לקמן עמוד ב'] - לא פרט התנא .

בעו מיניה מרב ששת: מהו לקמוץ מכלי שעל גבי קרקע?

אמר ליה: פוק חזי מאי עבדין לגאו

בהיכל בשבת בסידור לחם הפנים. דמבואר במשנה לקמן,

ארבעה כהנים נכנסין, שנים בידם ב' סדרים

שתי מערכות של לחם הפנים שבכל אחת מהם שש חלות,

ושנים בידם שני בזיכין

של לבונה שהיו מניחין על כל מערכת לבונה זכה.

וארבעה

כהנים

מקדמין לפניהם, שנים

כדי

ליטול שני סדרים

הישנים של הלחם מהשלחן

ושנים

כדי

ליטול ב' בזיכין

מהשלחן,