Ména'hot 65b — le Talmud en français

ואם

כדבריך, ש

משה רבינו אוהב ישראל היה, למה איחרן

משה לישראל

במדבר ארבעים שנה!?

כלומר, הרי אם היה מוליך אותם דרך הר שעיר, היו הולכים באחד עשר יום בלבד, ואם היה אוהבן למה עשה שילכו אותה בארבעים שנה.

אמר לו

אותו זקן לרבי יוחנן:

רבי! בכך אתה פוטרני!?

וכי זו היא כל ראייתך!?

אמר לו

רבי יוחנן לאותו זקן:

שוטה!

אני פוטרך ודוחה אותך בקש משום שאין לך כל ראיה לדבריך,

ולא תהא תורה שלמה שלנו

, שיש לנו ראיה לדברינו,

כשיחה בטילה שלכם

שאין בה ממש, ולכן איני צריך להוכיח את דברי, ודחיתי אותך בקש.

נאמר בתורה לגבי ספירת העומר [ויקרא כג ט]:

"וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה.

עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום, והקרבתם מנחה חדשה לה'".

כתוב אחד אומר

"

תספרו חמשים יום

" ולא הזכיר שבועות, ומשמע שהספירה מתחלת באמצע השבוע, והיא ספירה של ימים, ואין זו ספירה של שבועות, שאין שבוע אלא משבת לשבת.

ו

מנגד,

כתוב אחד אומר

"

שבע שבתות

[שבועות]

תמימות תהיינה

", הרי משמע שהספירה מתחילה בתחילת השבוע, והיא ספירה של שבועות שלמים, משבת לשבת.

הא כיצד

יתקיימו שני המקראות האלו?

כאן

, הכתוב "שבע שבתות תמימות תהיינה" הוא

ביום טוב

ראשון של פסח

שחל להיות בשבת

, והספירה המתחלת למחרתו היא אכן ספירה של שבועות המתחילה בתחילת השבוע הראשון ומסתיימת בסוף השבוע השביעי.

כאן

, הכתוב "תספרו חמשים יום" הוא

ביום טוב

ראשון של פסח

שחל להיות באמצע

שבת

, שהספירה מתחלת ומסתיימת באמצע השבוע, והיא ספירה של ימים -

הרי למדנו שאין הספירה קבועה ממחרת שבת בראשית, אלא ממחרת יום טוב הראשון של פסח, ואם כן, אין חג העצרת שבסוף הספירה קבוע למחרת שבת בראשית.

ומציינת הגמרא סימן לראיותיהם של התנאים בברייתא הראשונה השנויה במגילת תענית, המובאת להלן:

[

של רבי אליעזר "סופר".

רבי יהושע "מונה".

רבי ישמעאל "מעמר".

רבי יהודה "למטה". סימן

]

"רבי אליעזר סופר" -

רבי אליעזר אומר: אינו צריך

לראיה זו, אלא

הרי הוא אומר

"

תספר לך

",

ספירה תלויה בבית דין

, היינו ביום טוב הראשון של פסח שזמן קביעותו תלוי בבית דין, וצריך אדם לישאל לבית דין אימתי חל יום טוב ראשון של פסח כדי שיתחיל לספור -

יצאה שבת בראשית, שספירתה בכל אדם

, כלומר, אין אתה יכול לומר שהספירה מתחלת למחרת שבת בראשית, שאם כן אין צריך אדם לישאל לבית דין אימתי מתחילה הספירה, אלא ממתין עד שבת שבתוך הפסח, ומתחיל לספור ממחרתו.

רבי יהושע מונה:

רבי יהושע אומר

ראיה אחרת:

אמרה תורה

"

מנה

עשרים ותשעה

ימים וקדש חודש

" שנאמר [במדבר יא כ]: "עד חודש ימים", ואמרה תורה "

מנה ימים וקדש עצרת

"; וילמדו זה מזה:

מה חודש, סמוך לביאתו

[לביאת חשבונו]

ניכר

יום קבוע לראש חודש, שבו יתחיל חשבון ימי החודש, כי החל מהיום העשרים ותשע [ועוד שנים עשר שעות ועוד תשצ"ג חלקים] שלאחר מולד הלבנה של החודש הקודם, ניכר וידוע שמתחיל החשבון של החודש הבא -

אף עצרת סמוך לביאתו ניכרת

, כך חשבון העצרת [היינו תחילת הספירה] ניכר וקבוע שהוא מתחיל ביום קבוע, דהיינו בששה עשר בניסן. ואם כדברי הבייתוסים שעצרת למחרת שבת בראשית היא, הרי שתחילת חשבונה אינה ניכר, כי פעמים שהחשבון מתחיל בטז ופעמים ביום אחר.

רבי ישמעאל מעמר:

רבי ישמעאל אומר

ראיה אחרת:

אמרה תורה: הבא עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת

, וילמדו זה מזה:

מה להלן

, זמן הבאת שתי הלחם הוא

רגל, ותחילת רגל

.

אף כאן

, זמן הבאת העומר,

רגל

הוא,

ותחילת רגל

-

ואם כדברי הבייתוסים, פעמים שאין העומר בא ברגל כלל, וכגון שהיה יום ראשון של פסח ביום ראשון, או שאינו בתחילת רגל, וכגון שחל יום טוב הראשון של פסח בשאר ימות השבוע.

רבי יהודה למטה:

רבי יהודה בן בתירא אומר

ראיה אחרת:

נאמר

"

שבת

"

למטה

[בערב עצרת: "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום, והקרבתם מנחה חדשה לה'"],

ונאמר

"

שבת

"

למעלה

["וספרתם לכם ממחרת השבת"]; וילמדו זה מזה:

מה

"שבת" האמורה

להלן

[בערב עצרת]:

רגל, ותחילת רגל סמוך לה

, שהרי ממחרת אותה שבת חל יום טוב של עצרת.

אף

"שבת" האמורה

כאן

[בערב תחילת הספירה],

רגל ותחילת רגל סמוך לה

, היינו יום השני של פסח סמוך לאותה שבת.

תנו רבנן

: נאמר בתורה "

וספרתם לכם

", הרי למדנו:

שתהא ספירה לכל אחד ואחד

, כל אחד ואחד חייב לספור.

"וספרתם לכם

ממחרת השבת

", היינו:

ממחרת יום טוב

הראשון של פסח.

או אינו אלא למחרת שבת בראשית

, שלאחר יום טוב ראשון של פסח?

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: הרי הוא אומר

"

תספרו חמשים יום

" -

כל ספירות שאתה סופר, לא יהו אלא

אותם

חמשים יום

קבועים. דהיינו שזמן תחילת הספירה מתחיל לעולם באותו יום בחודש, ואותם ימים שאתה מונה בשנה זו אתה מונה לשנה האחרת.

ואם תאמר ממחרת שבת בראשית

שלאחר יום טוב הראשון של פסח מתחילה הספירה -

הרי

פעמים שאתה מוצא

ביחס לתחילת זמן הספירה של השנה שעברה

חמשים ואחד

יום, כלומר, אם בשנה ראשונה חל יום טוב בשבת, והחילות למנות למחרתו, ואילו בשנה הבאה חל יום טוב הראשון בערב שבת, והחילות למנות למחרת שבת בראשית, הרי שאיחרת יום אחד לתחילת הספירה לעומת השנה הקודמת, וכאילו ספרת חמשים ואחד יום.

ופעמים שאתה מוצא חמשים ושנים

יום של ספירה מהיום שהחילות לספור בשנה הקודמת, והיינו: אם חל יום טוב ביום חמישי -

ופעמים שאתה מוצא

חמשים ושלשה

, אם חל יום טוב ביום רביעי; ופעמים

חמשים וארבעה

אם חל ביום שלישי; ופעמים

חמשים וחמשה

כשחל ביום שני; ו

חמשים וששה

אם חל יום טוב הראשון של פסח ביום שני.

רבי יהודה בן בתירא

אומר: אינו צריך

לראיה זו,