Ména'hot 60a — le Talmud en français

ואין לי אלא

המודה בעבודה

זו

של הולכה

בלבד,

שהרי בפסוק כתוב "המקריב", והיינו הולכה,

מנין לרבות חמש עשרה עבודות

שגם הן בכלל, ואלו הן:

היציקות

יציקת השמן במנחה שלוש פעמים, [כמבואר בהקדמה למשנה],

והבלילות

בלילת השמן והסולת במנחה,

והפתיתות

במנחת מחבת ומרחשת ומאפה תנור, הטעונים פתיתה לאחר אפייתן.

והמליחות

מליחת המנחות, כמו שכתוב "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח".

והתנופות

קודם הגשת המנחה למזבח, הכהן מניפה לכיוון ארבע רוחות השמים, ומעלה ומוריד. [ודין זה אינו בכל המנחות, כמבואר לקמן דף ס - א]

וההגשות

הגשת המנחה לקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן, קודם הקמיצה.

והקמיצות

קמיצת המנחה.

והקטרות

הקטרת המנחה על גבי המזבח.

והמליקות

מליקת קרבן העוף.

והקבלות

של דם קרבן בהמה בכלי.

והזאות

הדם על גבי המזבח.

והשקאת סוטה, ועריפת עגלה, וטהרת מצורע, ונשיאות כפים בין מבפנים

במקדש

בין מבחוץ

בכל עיר ועיר,

מנין

שכהן שאינו מודה באחת מהן אינו חולק בקדשים?

תלמוד לומר: "מבני אהרן"

ודורשים: כל

עבודה המסורה לבני אהרן

-

כל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה!

ומזה שרבי שמעון כלל "יציקות" עם כל העבודות המסורות לבני אהרן, מוכח שרבי שמעון סובר, ש"יציקה" צריכה כהן, ולא כדברי המשנה שמכשירה יציקה בזר?

ומתרצינן:

אמר רב נחמן: לא קשיא

מהמשנה על דברי רבי שמעון

. כאן

דברי רבי שמעון שיציקה פסולה בזר, מדובר

במנחת כהנים, כאן

המשנה שהכשירה יציקה בזר, מדובר

במנחת ישראל.

ומבארינן:

מנחת ישראל דבת קמיצה היא

לומדים כיון שהתורה אמרה "וקמץ הכהן", משמעות הפסוק ש

מקמיצה ואילך מצות כהונה

שייעשו על ידי כהן, ואם כן,

לימד על יציקה ובלילה

שהן קודם לקמיצה,

שכשירה בזר. מנחת כהנים דלאו בת קמיצה היא

שהרי כולה כליל למזבח,

מעיקרא

מתחילת עשייתה

בעיא כהונה

ואף ביציקה, ובזה דיבר רבי שמעון.

ומקשינן:

אמר ליה רבא

לרב נחמן:

מכדי,

הרי

מנחת כהנים מהיכא איתרבי ל

דין

יציקה,

הא במנחת כהנים לא כתבה התורה דין יציקה, אלא שלומדים את זה

ממנחת ישראל

ששם הוא כתוב דין יציקה, וממנו נלמד לכל המנחות, ואם כן יש לנו לומר,

מה התם

במנחת ישראל

כשירה

יציקה

בזר, אף הכא נמי

במנחת כהנים נאמר ש

כשירה

יציקה

בזר,

ומכיון שאין לחלק בין מנחת ישראל למנחת כהנים, חוזרת הקושיא שעל כרחך המשנה שמכשירה יציקה בזר, לא כמו רבי שמעון?

איכא דאמרי

: כך

אמר רב נחמן: לא קשיא

לרבי שמעון ממתניתין.

כאן

המשנה מדברת

ב

מנחות ה

נקמצות, כאן

רבי שמעון מדבר

ב

מנחות

שאין נקמצות,

וכמו שפירשנו למעלה לפי התירוץ הראשון בגמרא. [והנפקא מינה בין שני התירוצים הוא, שלפי האיכא דאמרי לא רק במנחת כהנים פסול בה יציקה בזר, אלא גם מנחת נסכים פסול בה יציקה בזר, שגם היא אינה נקמצת].

אמר ליה רבא

לרב נחמן:

מכדי שאין נקמצות מהיכא איתרבי ליציקה, מנקמצות,

ואם כן תהא

כנקמצות

-

מה התם כשירה בזר אף הכא נמי כשירה בזר?!

[הסבר הקושיא הוא כמו לפי האיכא דאמרי הראשון].

ומסקינן:

אלא מחוורתא,

מחוור וברור ש

מתניתין דלא כרבי שמעון!

והוינן בה:

מאי טעמא דרבנן

שמכשירים יציקה בזר?

ומשנינן:

אמר קרא "ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה אל בני אהרן הכהנים

וקמץ"

ודרשינן: מסמיכות המילים "הכהנים וקמץ" שרק

מקמיצה ואילך מצות כהונה, לימד על יציקה ובלילה שכשירה בזר

24 .

ורבי שמעון

שפוסל יציקה בזר כך הוא דורש:

הוי ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט.

הילכך, נתינת לבונה אפילו על כלשהו מנחה פוסלת אותה. והא דבעינן נתינת לבונה בשיעורא דכזית הוא משום דילפינן נתינת לבונה מ"ונתן לכהן את הקודש".

ואיכא דאמרי: אמר רב יצחק בר יוסף: בעי רבי יוחנן: נתן משהו שמן על גבי כזית מנחה מהו?

מי בעינן שימה

של כזית שמן

כנתינה

של כזית לבונה,

או לא

בעינן בשימת השמן שיעורא של כזית אלא משהו שמן פוסל את מנחת החוטא?

ומסקינן:

תיקו!

שנינו במשנה:

נתן שמן על שיריה

אינו עובר בלא תעשה.

תנו רבנן

: נאמר במנחת חוטא "

לא ישים ולא יתן". יכול בשני כהנים,

שאחד שם שמן והשני נותן לבונה, הכתוב מדבר, שבאופן ששני כהנים עשו כל אחד מעשה נפרד אז כל אחד מהם לוקה על לאו נפרד, אבל אם כהן אחד ישים שמן ויתן לבונה לא ילקה אלא על לאו אחד? -

תלמוד לומר "עליה",

לומר לך:

בגופה של מנחה הכתוב מדבר,

שהלאווין מתייחסים למנחה,

ולא בכהן

תליא חילוקא דמילתא, וכיון שנעשו בה שני הדברים, לא שנא עשאם כהן אחד ולא שנא עשאום שני כהנים מיחייב תרתי.

יכול לא יתן כלי

עם שמן או לבונה

על גבי

כלי

שבו נמצאת המנחה, שגם בהכי קרינן לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה,

ואם נתן פסל?

-

תלמוד לומר "עליה"

-

בגופה של מנחה הכתוב מדבר,

שאין לבלול את השמן או את הלבונה במנחה עצמה, ולא שיהיה איסור ליתן כלי עם שמן או לבונה מעליה.

מתניתין:

יש

מנחות שהן

טעונות הגשה, ואין טעונות תנופה.

ויש מנחות שהן טעונות

תנופה ולא הגשה.

ויש מנחות שהן טעונות

הגשה ותנופה.

ויש מנחות שאינן טעונות

לא תנופה ולא הגשה.

ואלו

הן המנחות שהן

טעונות הגשה ואין טעונות תנופה

:

א.

מנחת הסולת.

ב.

והמחבת.

ג.

ומרחשת.

ד - ה.

והחלות והרקיקין

של מנחת מאפה תנור.

ו.

מנחת כהנים.

ז.

ומנחת כהן משיח.

ח.

מנחת נכרים.

ט.

מנחת נשים.

י.

ומנחת חוטא.

רבי שמעון אומר: מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן הגשה,

לפי שאין בהן קמיצה, אלא הן מוקטרות כליל

וכל שאין בהן קמיצה

-

אין בהן הגשה.

גמרא:

אמר רב פפא: כל היכא דתנן

-

עשר תנן

[וכדמבארינן בדף הקודם].

מאי קא משמע לן?

-

לאפוקי מדרבי שמעון, דאמר

מנחת מאפה תנור, אפילו

מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא, קא משמע לן דלא.

אלא מביא או חלות או רקיקין.

שנינו במשנה פלוגתייהו דרבנן ורבי שמעון אם יש מצות הגשה במנחת כהנים ובמנחת כהן משיח.

ומבארינן:

מנא הני מילי?

והיינו: מאי טעמייהו דרבנן ודרבי שמעון?

דתנו רבנן

: נאמר במנחת מרחשת "והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה', והקריבה אל הכהן, והגישה אל המזבח.

והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה, והקטיר המזבחה".

אילו נאמר

בתחילת הפסוק "

והבאת אשר יעשה מאלה לה'"

[ולא כדכתיב "והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה'"],

הייתי אומר

שהיות ובהמשך נאמר דין הקטרת הקומץ ["אזכרתה"], הרי הכי הוא משמעות הכתוב:

אין לי שטעון הגשה אלא קומץ בלבד.

מנחה,

לפני שנקמצה,

מנין

שהיא טעונה הגשה?

תלמוד לומר

"והבאת את ה

מנחה

... והגישה".

מנחת חוטא מנין

שהיא טעונה הגשה?

תלמוד לומר "את המנחה",

לרבות מנחת חוטא להגשה.

ואיכא לתמוה, אמאי איצטריך קרא למנחת חוטא -

ו

הלא

דין הוא

שתהיה מנחת חוטא טעונה הגשה, בלימוד של "במה הצד":