Ména'hot 34b — le Talmud en français

תנו רבנן

: כתוב בתורה שלש פעמים את המילה "טוטפות". א. בפרשת שמע "והיו

לטטפת

בין עיניך", ב. בפרשת והיה אם שמוע "והיו

לטטפת

בין עיניכם", ג. בפרשת והיה כי יביאך "והיה לך לאות על ידך ו

לטוטפת

בין עיניך" [אך לפי המסורת שבידינו גם המילה לטטפת שבפרשת והיה אם שמוע כתובה לטוטפת עם וי"ו].

וכיון שבשתי הפרשיות שבקריאת שמע כתובה המילה לטטפת בלי וי"ו ובפרשת והיה כי יביאך כתובה המילה מליאה עם וי"ו,

הרי כאן ד'

פעמים שכתובה המילה לטטפת. כי המלא הוא כשנים.

ומזה למדים שבתפילין של ראש צריך שיהיו ארבעת הפרשיות בארבעה בתים,

דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר: אינו צריך

ללמוד מאופן הכתיבה של המילה לטוטפות בשלשת הפרשיות. אלא למדים שצריך ארבעה בתים מביאור המילה לטטפות:

טט, ב

מקום הנקרא

כתפי,

פירושו

שתים.

ו

פת ב

מקום הנקרא

אפריקי,

פירושו

שתים.

ומהמילה לטוטפות המורכבת משתי המילים טט - פת למדים שצריך ארבעה בתים.

תנו רבנן: יכול יכתבם

את התפילין של ראש

על ד' עורות, ויניחם ב

תוך

ד' בתים

העשויים

מד' עורות

נפרדים?

תלמוד לומר

בפרשת "קדש לי" "והיה לך לאות על ידך

ולזכרון בין עיניך" זכרון אחד אמרתי לך, ולא ב' וג' זכרונות!

ואם הוא מניחם בארבעה בתים נפרדים הרי זה ארבעה זכרונות.

הא כיצד

הוא עושה להכניס ארבע פרשיות בארבעה בתים ושיהיה זכרון אחד?

כותבן

על

ד' עורות ומניחן בד' בתים

העשויים

מעור אחד

[וכיצד עושים: לוקחים חתיכת עור ומניחים אותה בדפוס שיש בו צורת ד' אצבעות, ולוחצים את העור על הדפוס, וכשמתיבש העור מוציאים אותו מהדפוס ונעשים הארבעה בתים מאליהם].

ואם

בדיעבד

כתבן

את ארבעת הפרשיות

בעור אחד והניחן בד' בתים

על ידי שעשה בקלף שלשה חתכים, חתך בין כל פרשה לפרשה,

יצא

ידי חובתו.

וצריך שיהא ריוח בין הפרשיות כשיכתבם על עור אחד, כדי שלאחר שיכתבם יוכל לתת כל פרשה בבית בפני עצמו על ידי שיחתוך את העור שבין כל פרשה ופרשה.

וצריך שיהא ריוח ביניהן

בין הבתים שיהיו נפרדים זה מזה,

דברי רבי.

וחכמים אומרים: אינו צריך

לעשות ריוח בין בית לבית.

ושוין

חכמים ורבי,

שנותן חוט

או משיחה

[חבל דק]

בין כל אחת ואחת

מהבתים להבדיל ביניהן [וזהו טעמם של חכמים שלא הצריכו רווח בין בית לבית כי מספיק לדעתם ההבדל שעל ידי החוט או המשיחה, עפ"י הבית יוסף].

ואם אין חריצן

החריץ שבין בית לבית

ניכר מבחוץ, פסולות

התפילין.

תנו רבנן: כיצד כותבן

לתפילין?

תפלה של יד כותבה על עור אחד

את כל ארבעת הפרשיות,

ואם כתבה בארבע עורות

נפרדים

והניחם

את ארבעת הפרשיות

בבית אחד, יצא. ו

מכל מקום

צריך לדבק

את ארבעת העורות שעליהם נכתבו ארבעת הפרשיות, או בדבק או על ידי תפירה.

שנאמר, "והיה לך לאות

לסימן

על ידך"

שגם לך צריך שיהיה רק אות אחת

! כשם שאות אחת מבחוץ,

שלאותם אחרים שאינם רואים רק את הבית החיצון, הרי אפילו שבפנים ישנם ארבע עורות, מכל מקום מבחוץ זה נראה כאות אחת,

כך אות אחת מבפנים

כך לך המניח את התפילין וממשמש בהן, צריך שיהיה אות אחת. ואם לא ידביק את העורות בפנים, הרי על ידי המשמוש בתפילין [שהיו עושים את הבתים מעור דק] ירגיש המניח שיש בפנים כמה עורות, ואין זה אות אחת אלא ככמה אותות. ולכן צריך שידביק את העורות מבפנים,

דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר: אינו צריך

לדבק, שאינו מקפיד על אות אחת מבפנים.

אמר רבי יוסי: ומודה לי רבי יהודה ברבי

[החכם],

שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתי תפילין של ראש

העשויין מארבעה בתים,

שטולה

[שמכסה, מלשון טלאי]

בעור

את

אחת

מהתפילין של ראש, ועל ידי שמכסה את ארבעת הבתים בעור אחד נראין עתה התפילין של ראש כבית אחד,

ומניחה

על היד! וכשרים הן לתפילין של יד ואף על פי שלא דיבק את הפרשיות שבפנים.

ותמהינן: היאך אמר רבי יוסי,

מודה

לי רבי יהודה, הרי עצם דין זה

היינו

פלוגתייהו

דרבי יוסי ורבי יהודה אם צריך לדבק את הפרשיות בפנים, שרבי יהודה סובר שצריך לדבק, והיאך אמר רבי יוסי שלא הצריך רבי יהודה לדבק?

אמר רבא: מדבריו של רבי יוסי

נשמע, ש

חזר בו רבי יהודה

וסובר שלא צריך לדבק, ולכן אמר רבי יוסי שמודה לו רבי יהודה.

ופרכינן:

איני,

היאך אפשר לומר שעושים מתפילין של ראש תפילין של יד,

והא שלח רב חנניה ואמר משמיה דרבי יוחנן: תפלה של יד עושין אותה

מותר לשנותה לתפלה

של ראש

, אבל תפלה

של ראש אין עושין אותה של יד, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה!

ותפילין של ראש קדושתם חמורה כי רוב המילה "שדי" נמצאת בהם. השי"ן בבית של התפילין והדלי"ת בקשר של הרצועה. אבל בשל יד אין בהם אלא היו"ד ברצועה של התפלין.

ועוד, שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", ותניא: רבי אליעזר הגדול אומר, אלו תפילין שבראש. ולכן אסור להוריד תפילין של ראש מקדושתם ולעשותן תפילין של יד.

ואם כן איך אמר רבי יוסי שאפשר לעשות מתפילין של ראש תפילין של יד?

ומשנינן:

לא קשיא, הא

דברי רבי יוחנן שאין עושים מתפילין של ראש תפילין של יד מדובר

בעתיקתא,

בתפילין שהונחו כבר בראש ואז אסור להורידם לקדושה קלה ולעשותם תפילין של יד.

והא

דברי רבי יוסי שעושים מתפילין של ראש תפילין של יד מדובר

בחדתתא,

בתפילין שעדיין לא הונחו בראש, וכיון שכן, עדיין לא התקדשו בקדושת של ראש שיהיה אסור להורידם ולעשותם תפילין של יד.

והוינן בה:

ולמאן

דאמר

במסכת סנהדרין

הזמנה מילתא היא

הזמנה ויחוד לדבר, נחשב כאילו הדבר נעשה בפועל, ואם כן כאן כשהזמין את התפילין להניחם בראש, אף על פי שלא הניחם, נחשב הדבר כאילו הניחן בפועל, ואסור להורידן ולעשותן תפילין של יד. ואם כן איך מותר לשנות מתפילין של ראש לשל יד?

ומשנינן: זה מדובר כגון

דאתני

עלייהו מעיקרא

בתחילת עשיית התפילין של ראש התנה עליהם לעשותם לשל יד אם יצטרך לכך, ולכן מותר לשנותם.

תנו רבנן: כיצד סדרן

כיצד סדר הנחת הפרשיות בבתים?

פרשת

קדש לי,

ופרשת

והיה כי יביאך מימין.

ופרשת

שמע,

פרשת

והיה אם שמוע משמאל!

והוינן בה:

והתניא איפכא,

שקדש והיה כי יביאך משמאל, ושמע והיה אם שמוע מימין?

אמר אביי: לא קשיא. כאן

שכתוב קדש והיה כי יביאך מימין, היינו

מימינו של קורא, כאן

שכתוב ששמע והיה אם שמוע מימין, היינו

מימינו של מניח.

שצד ימין של הקורא את הפרשיות מבחוץ הוא צד שמאל של המניח את התפילין,

והקורא

את הפרשיות מבחוץ

קורא

אותן

כסדרן

, כסדר שהן כתובין בתורה, קודם הפרשה המוקדמת בתורה ואחר כך את הפרשה המאוחרת בתורה.

הלכך, זה שכתוב קדש והיה כי יביאך מימין, היינו מימין הקורא, שכשהוא קורא כדרך שקוראים מימין לשמאל, נמצא דפרשת קדש והיה כי יביאך שהן המוקדמות בתורה הן לימין הקורא, ופרשת שמע והיה אם שמוע, הן לשמאל הקורא.

וזה שכתוב הפוך, שקדש והיה כי יביאך משמאל, הכוונה על המניח, שהוא ימין של הקורא [וידועה שיטת רבינו תם והתפילין שנקראים על שמו תפילין דרבינו תם, שסדר הפרשיות בהם הוא כזה: קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע , שמע ].

אמר רב חננאל אמר רב: החליף

סדר

פרשיותיה

של התפילין,

פסולות.