Version texte de ce daf : original et traduction
Ména'hot 32a — le Talmud en français
Ména'hot 32a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Ména'hot 32a
ועושה ריוח
בגליון
מלמעלה, וריוח מלמטה, ועושה פרשיותיה פתוחות.
אמרתי לו: רבי, מה טעם
אתה עושה אותם פתוחות, והלא בתורה סתומות הן!? שהריוח שלאחר סיום פרשת "שמע" סתום הוא!?
אמר לי
רבי מאיר:
הואיל ואין
שתי הפרשיות שבמזוזה
סמוכות מן התורה.
שפרשת שמע כתובה בפרשת ואתחנן ופרשת והיה אם שמוע כתובה בפרשת עקב. ולכן אני עושה אותם פתוחות, להראות שאינן המשך זו לזו, כדין פרשה פתוחה, שסימן ה"פתוחה" היא שלא נאמרו כהמשך של אחת לשניה
87 .
ואמר רב חננאל אמר
רב: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר!
והוינן בה:
מאי לאו, אפתוחות
אמר רב שהלכה כרבי שמעון בן אלעזר, וקשה על רב הונא שעשה את פרשיותיה סתומות!?
ומשנינן: דברי רב שהלכה כרבי שמעון בן אלעזר
לא
על פתוחות נאמרו, אלא
אריוח
שלמעלה ולמטה אמר דבריו.
וכמה
הוא שעור
הריוח
שצריך להשאיר במזוזה למעלה ולמטה?
אמר רב מנשיא בר יעקב, ואמרי לה אמר רב שמואל בר יעקב: כמלא אטבא דספרי!
כגודל עץ סדוק של הסופרים שתופס את דפי הקונטרסים שלא יתקפלו בעודו כותב, והוא כרוחב חצי צפורן [רא"ש]
88 .
אמר ליה אביי לרב יוסף: ואת לא תסברא
וכי אינך סבור,
דכי אמר רב
שהלכה כרבי שמעון בן אלעזר
אריוח
אמר את דבריו?
והא רב אית ליה
שפסק ההלכה נקבע לפי
מנהגא, והאידנא
ועכשיו,
נהוג עלמא
לכתוב את פרשיות המזוזה
סתומות!
ומנין לנו שרב פוסק כפי המנהג.
דאמר רבה אמר רב כהנא אמר רב: אם יבא אליהו
ויאמר: חולצין
ליבמה
במנעל
שעשוי מעור דק
שומעין לו!
[אף על פי שיש מקום לגזור שלא לחלוץ במנעל שכזה כדי שלא יבואו לחלוץ במנעל מרופט שאינו חופה את הרגל] אבל אם יאמר אליהו ש
אין חולצין בסנדל
של עור קשה,
אין שומעין לו!
וטעמו של דבר:
שכבר נהגו העם
לחלוץ
בסנדל!
ורב יוסף אמר רב כהנא אמר רב:
אם יבא אליהו ויאמר: אין חולצין במנעל שומעין לו!
ואם יאמר:
אין חולצין בסנדל אין שומעין לו!
משום
שכבר נהגו העם
לחלוץ
בסנדל
.
ואמרינן: מאי בינייהו
בין שתי הלישנות? הלא לדברי שניהם אם יאמר לא לחלוץ בסנדל אין שומעין לו, ואלו במנעל כל מה שיגיד שומעים לו.
ומשנינן: האם חולצין כעת
במנעל לכתחילה איכא בינייהו!
שאותו מאן דאמר אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו, סובר שכהיום לא חולצין לכתחילה במנעל אלא לכתחילה צריך לחלוץ בסנדל, עד שיבא אליהו ויורה שחולצין במנעל. והמאן דאמר השני סובר שההלכה היא שחולצין לכתחילה במנעל, עד שיבא אליהו ויאמר שאין חולצין. ומכל מקום, שמענו מכאן שרב פוסק כפי המנהג, ואם כן גם בענין כתיבת המזוזה ודאי סובר שנפסוק כפי המנהג, וכותבין אותה בפרשיות סתומות.
אלא, לאו, שמע מינה
שמה שאמר הלכה כרבי שמעון בן אלעזר לא על עשייתן פתוחות שהוא כנגד המנהג, אלא
אריוח
בלבד קאמר.
שמע מינה!
רב נחמן בר יצחק אמר: מצוה לעשותן
לפרשיות המזוזה
סתומות.
ומכל מקום
אי עבדינהו פתוחות שפיר דמי!
ומאי פתוחות, דקאמר רבי שמעון בן אלעזר
שמשמע לכאורה שלכתחילה צריך לעשותן פתוחות, אין כונתו כך, אלא כונתו שאפשר לכתוב את המזוזה
אף
בפרשיות
פתוחות,
וכל שכן סתומות!
לימא מסייע ליה
לרב נחמן בר יצחק שאמר, שמצוה לעשות את המזוזה בפרשיות סתומות.
ששנינו בברייתא: תפילין של יד עושין אותן לשל ראש. ושל ראש אין עושין אותן לשל יד.
וכן
כיוצא בו ספר תורה שבלה, ותפילין שבלו, אין עושין מהן מזוזה, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה
של ספר תורה, ותפילין שיש בהן ארבע פרשיות
לקדושה קלה
של מזוזה שיש בה רק שתי פרשיות. ומשמע
הא
אם היה הדין ש
מורידין
מקדושה חמורה לקדושה קלה, היו
עושין
מספר תורה ותפילין שבלו, מזוזה
89 .
ואמאי
איך אפשר לעשות מהן מזוזה, הרי
הכא,
בספר תורה ובתפילין , הפרשיות
סתומות
הן,
והכא,
במזוזה, הפרשיות
פתוחות
הן, ואם עשאן סתומות. המזוזה פסולה! אלא שמע מינה שבמזוזה ג"כ הפרשיות סתומות הן, הילכך אם היה מותר להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה היתה אפשרות לעשות מספר תורה ומתפילין מזוזות.
ודחינן:
דלמא
מה שאמרנו שהיו עושין מתפילין מזוזה כונת הברייתא היא
להשלים.
שאם חסרה המזוזה שיטה אחת, אם היה מותר להוריד מקדושה חמורה, היו נוטלין שיטה אחת מספר תורה ותופרה במזוזה ומשלימין אותה
91 .
עוד מקשה הגמרא על הברייתא:
הא
אם היה הדין
דמורידין
מקדושה חמורה,
עושין
מספר תורה ותפילין שבלו, מזוזה.
והתניא: הלכה למשה מסיני שתפילין
כותבין
על הקלף
[עור שנחלק לשנים והחלק החיצון נקרא קלף]
ומזוזה על הדוכסוסטוס
[החלק הפנימי של העור שנחלק].
קלף
כותבים עליו
במקום בשר
היינו, במקום הקרוב לבשר.
דוכסוסטוס
כותבים עליו
במקום שער
היינו במקום הקרוב לשער.
ואם כן קשה, היאך אפשר לעשות מתפילין, שנכתבים על הקלף, מזוזה, שנכתבת על הדוכסוסטוס!?
ומשנינן: הדין שמצוות תפילין היא לכתוב על הקלף, ומזוזה לכתוב על הדוכסוסטוס, היינו
למצוה
לכתחילה, אבל אם שינה אין זה פוסל. ולכן אם היו מורידין מקדושה חמורה, אפשר היה לעשות מתפילין, מזוזה.
ומקשינן:
והתניא: שינה
-
פסול!
וסברה הגמרא שבין בתפילין בין במזוזה אם שינה את עורן פסול.
ומתרצינן: מה ששנינו פסול,
בתפילין
עוסקת הברייתא, שאם כתבן על הדוכסוסטוס פסול. אבל מזוזה על הקלף כשרה
92 .
ומקשינן:
והתניא, שינה
-
בין בזה ובין בזה פסול!
וסברה הגמרא שמה ששנינו בין בזה ובין בזה פירושו שבין בתפילין ובין במזוזה, פסול.
ומתרצינן:
אידי ואידי
מדובר ששינה
בתפילין,
אלא,
הא דכתבינהו אקלף במקום שער
ולא במקום בשר, ונפסלו משום השינוי בקלף עצמו.