Ména'hot 24b — le Talmud en français

והתנן: סדין

שהוא

טמא

מדרס,

שנטמא על ידי ששכב עליו הזב, ונעשה אב הטומאה שמטמא את האדם,

ו

לאחר מכן

עשאו

לסדין שישמש כ

וילון

-

טהור

הסדין

מן

טומאת

המדרס!

כיון שאינו מיוחד עוד לשכיבה, וכל שאינו מיוחד למדרס אינו טמא טומאת מדרס,

אבל טמא

הוא עדיין טומאה קלה, שאינו מטמא אדם אלא אוכלין או משקין, כדין "

מגע מדרס",

שדין הסדין ככלי שנגע במדרס, שמטמא אוכלין ומשקין בלבד

108 .

אמר רבי יוסי: וכי באיזה מדרס נגע

הסדין ה

זה?

ואם כן, למה תשאר עליו טומאת מגע מדרס? ולא יתכן לומר שאחרי שיעשה מהסדין וילון יהיה בו טומאת מגע,

אלא

רק באופן

שאם נגע בו הזב

בסדין בשעת שכיבתו עליו [ששכיבת הזב המטמאת במדרס תתכן גם בלא נגיעה בסדין, וכגון שיש דבר המפסיק ביניהם], ונטמא הסדין בשתי טומאות, במדרס הזב ובמגע הזב, ולאחר שנעשה וילון ובטל ממנו שם מדרס, הוא נטהר מטומאת מדרס, ועדיין

טמא

טומאה קלה משום

מגע הזב,

שכן טומאה זו אינה דוקא בדבר המיוחד לשכיבה, ואינה מתבטלת כשנעשה הסדין לוילון.

ומסיים אביי את שאלתו לרבא:

כי נגע בו הזב, מיהא

-

טמא

הוא משום מגע זב,

ואפילו

אם הנגיעה היתה

לבסוף,

לאחר ששכב עליו ונטמא כבר משום מדרס!

ואמאי

מדוע חלה על הסדין טומאת מגע?

לימא

נאמר -

שבע ליה

הסדין

טומאה

של מדרס, ואינו מקבל עוד טומאה נוספת!? אלא ודאי שלא אומרים "שבע ליה טומאה" ואם כן אין מקום לספיקו של רבא?

אמר ליה

רבא:

וממאי דהאי "שאם נגע בו הזב

טמא משום מגע" שאמר רבי יוסי - מדובר שנגע

לבתר

אחרי שכבר נטמא בטומאת

מדרס

הוא?

דלמא

אולי

מקמי

קודם שנטמא בטומאת

מדרס

היתה הנגיעה, ואחר כך דרס עליו, ולכן לא אומרים "שבע ליה טומאה", משום

דהויא

טומאת המדרס

טומאה חמורה

שיכולה לחול

על טומאה קלה

של מגע זב.

אבל הכא,

בחצי עשרון מדובר באופן שכבר נטמא, ואחר כך נגע בו טבול יום,

דאידי ואידי

ששתי הטומאות

טומאה קלה

הן, לכן יש מקום להסתפק ולומר ש

לא

תחול הטומאה השניה לאחר ששבע ליה מהטומאה הראשונה.