Ména'hot 13a — le Talmud en français

ומעתה,

הא תו

המשנה לעיל והדיוק ממשנתנו -

למה לי?

אי

נאמר שבא דיוק זה להשמיענו:

לאכול

דבר שדרכו לאכול

ולאכול דבר שאין דרכו לאכול דאין מצטרפין

, דבר זה

מרישא

של המשנה

שמעת מינה

, שהרי לעיל אמרה המשנה לדין פיגול במחשב על דבר שדרכו לאכול דווקא.

ו

אי

תאמר שדין מחשבת הקטרה ואכילה שאינן מצטרפות האמור במשנתנו, לא בא בכדי לדייק ממנו דין אחר אלא בא להשמיענו עצם דין זה של

לאכול ולהקטיר

, שאין מצטרפות מחשבות הקטרה ואכילה, אף זה

מדיוקא דרישא שמעת מינה

, שהרי דייקנו ברישא שצריך שתהיינה מחשבות אכילה והקטרה בדבר העומד לכך, ואם חישב לאכול חצי זית שיריים וחצי זית קומץ למחר אין זו מחשבת פיגול, וכיון שכן פשוט הוא שלא תצטרפנה מחשבות אכילה והקטרה

דהשתא, מה לאכול

חצי זית שיריים

ולאכול דבר שאין דרכו לאכול

דהיינו חצי זית קומץ, שבשתיהן חישב מחשבת אכילה

אמרת לא מצטרף, לאכול

חצי זית שיריים

ולהקטיר

חצי זית קומץ שחלוקות המחשבות גם בעשייתן

מיבעיא

שאינן מצטרפות!?

ומתרצינן:

אין, לאכול ולהקטיר אצטריכא ליה

למשנה להשמיענו שאינן מצטרפות שתי מחשבות אלו, ואין לך ללמוד זאת מדין מחשבה בדבר הראוי לכך. כי

סלקא דעתך אמינא,

דווקא

התם

ברישא, שחישב לאכול חצי זית שיריים וחצי זית קומץ,

הוא

שאמרנו שאין מצטרף, כיון

דלא כי אורחיה קמחשב

בחצי זית קומץ שהרי אין דרכו לאכול וחישב עליו לאכול,

אבל הכא

בסיפא,

דבהאי

חצי זית של שיריים שחישב עליו לאכילה

כי אורחיה קמחשב, ובהאי

חצי זית של קומץ שחישב עליו להקטיר

כי אורחיה קמחשב, אימא לצטרף, קא משמע לן

סיפא שאין מצטרף.

הדרן עלך פרק כל המנחות

--- title: "חברותא - מנחות — פרק שני - הקומץ את המנחה" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02367.html#HtmpReportNum0002L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0002L5" --- פרק שני - הקומץ את המנחה

Оригинал главы פרק שני - הקומץ את המנחה

מתניתין:

הקומץ את המנחה,

וחשב בעת הקמיצה על מנת

לאכול שירייה, או להקטיר קומצה, למחר, מודה רבי יוסי

החולק בהמשך המשנה לענין מחשב על הקטרת לבונה -

בזה, שהוא פיגול, וחייבין עליו כרת

.

אבל, אם קמץ על מנת

להקטיר לבונתה למחר, רבי יוסי אומר, פסול, ואין בו כרת.

וחכמים אומרים, פיגול, וחייבין עליו כרת.

אמרו לו

חכמים לרבי יוסי:

מה שינה

[במה שונה]

זה,

הלבונה,

מן הזבח,

שאם שחט זבח בהמה על מנת להקטיר אימוריו למחר, הרי זה פיגול, ואם כן הוא הדין להקטרת לבונה של מנחה שהיא כהקטרת אימורים, ומדוע לא מועילה מחשבת הקטרת לבונה שחישבה בעת הקמיצה [שהיא כשחיטה]!?

אמר להם

: אין הם דומים,

שהזבח דמו ובשרו ואימוריו אחד, ולבונה אינה מן המנחה.

ויבואר חילוק זה בגמרא.

גמרא:

ודנה הגמרא:

למה לי למתנא

ברישא "

מודה רבי יוסי בזו"?

מדוע היה מקום לחשוב שהוא חולק בזה?

ומתרצינן:

משום דקא בעי למתנא סיפא: להקטיר לבונתה למחר, רבי יוסי אומר פסול ואין בו כרת.

ואם כן,

מהו דתימא, טעמא דרבי יוסי

בזה, הוא

משום דקסבר אין מפגלין בחצי מתיר,

ואם חישב מחשבת פיגול על עבודת חצי מתיר אין זה פיגול, וכיון שהקטרת הקומץ והקטרת הלבונה שניהם ביחד מתירין את השיריים, נמצא, שהקטרת הלבונה הינה עבודת "חצי מתיר", ולכן אם חישב להקטיר לבונתה למחר אין זה פיגול,

ו

אם נאמר כן, נמצא ש

אפילו רישא נמי

לא יהא פיגול, שהרי הקטרת הקומץ אף היא עבודת חצי מתיר,