Ména'hot 108b — le Talmud en français

שנינו במשנה: "שור זה עולה" ונסתאב, אם רצה יביא בדמיו שנים:

גמרא:

ומקשינן:

והא אמרת רישא

[במשנה הקודמת] האומר "הרי עלי

שור במנה

"

והביא שנים במנה, לא יצא!?

ומשנינן: המתנדב "

שור זה

"

ונסתאב, שאני;

כלומר, חילוק יש בין נדר לנדבה, שאם נדר שור גדול אינו יכול להביא שנים קטנים, אבל זה שלא נדר אלא נדב שור, כיון שנסתאב שוב אין עליו חיוב מכח אמירתו כלל שהרי לא נתנדב אלא זה, אלא שדמי השור לעולה הם, ולכן יכול להביא בדמי השור שנים.

שנינו במשנה:

שני שוורים אלו עולה ונסתאבו, רצה יביא בדמיהן אחד, ורבי אוסר

:

ומקשינן ארבי שלא חלק גם ברישא לאסור להביא שני שוורים קטנים בדמי עולה אחת:

והרי

מאי טעמא

דרבי שאסר להביא שור גדול בדמי שוורים קטנים, הלוא הוא

משום דהוה ליה

, כלומר יש לדמותו לנודר

גדול והביא קטן

שלא יצא ידי חובתו [כמבואר במשנה הקודמת] ומשום שהגדול חשוב מן הקטן, והוא הדין לנודר שנים והביא אחד, שלא יצא משום שהשנים חשובים מן האחד -

ואף על גב דנסתאב

, כלומר, ואף שבאמת אין לדמות דין משנתנו לדין הרישא, ומשום שזה נדר וזה נדבה וכמו שחילקה הגמרא לעיל, מכל מקום

לכתחילה לא שרי רבי

אפילו בנדבה כמו בנדר -

ואם כן תיקשי:

ולפלוג נמי

רבי על המבואר

ברישא

, שאם התנדב אחד ונסתאב הרי זה מביא שנים בדמיו, כי הרי רבי סובר במשנה הקודמת לענין נדר שאפילו קטן והביא גדול לא יצא, הרי שלרבי בנדר אינו יכול להביא מה שהוא חשוב יותר, ואם כן לרבי עצמו המדמה נדבה לנדר לא יוכל להביא בנדבה שנים במקום אחד כיון שהשנים חשובים מן האחד, ודלא כמבואר ברישא!? ומשנינן: אכן

רבי אכולה מילתא

[בין ארישא ובין אסיפא]

פליג, ונטר להו

רבי

לרבנן עד דמסקי מילתייהו

[המתין רבי עד שיסיימו חכמים את דבריהם],

והדר מיפליג עלייהו

[ושוב חלק רבי עליהם על כל הדבר].

תדע

שאכן חלק רבי גם על הרישא דהיינו דומיא דקטן והביא גדול, מ

דקתני

סיפא דמשנתנו:

"

איל זה עולה

"

ונסתאב, רצה יביא בדמיו כבש;

"

כבש זה לעולה

"

ונסתאב, רצה יביא בדמיו איל, ורבי אוסר

-

הרי מבואר שחולק רבי במתנדב קטן והביא גדול, והוא הדין שחולק רבי גם במתנדב אחד ומביא שנים שהם חשובים מן האחד, שלא יביאם לכתחילה.

ומסקינן: אכן

שמע מינה

, שחלק רבי בין על שנים והביא אחד ובין על אחד והביא שנים.

איבעיא להו

:

ממינא למינא מאי;

כגון שהתנדב שור ורוצה הוא להביא שני אילים, האם יכול הוא להביאם?

תא שמע

ממה ששנינו בברייתא:

המתנדב ואומר "

שור זה עולה

" -

ונסתאב, לא יביא בדמיו איל

שהוא קטן יותר מדאי מן השור,

אבל מביא בדמיו שני אלים

-

ורבי אוסר: לפי שאין בילה

, כלומר, היות וחייב הוא בשתי מנחות נסכים [מנחה לכל איל], ואין יכול לערבן בכלי אחד; ומאחר שאת המנחה צריך הוא להביא בשני כלים, אין קרבנו שמביא דומה לקרבן הראשון, ואינו יכול להביאם במקום הקרבן הראשון.

ועל כל פנים

שמע מינה

שחכמים מתירים לשנות ממין למין כשנתנדב ולא נדר.

ומקשינן עלה:

אי הכי

שמשום שינוי ממין למין אין חסרון, אם כן

מאי איריא תרי אפילו חד נמי

, היינו: למה איתא בברייתא שאינו יכול להביא איל אחד במקום שור משום שהוא קטן, ולא הותר אלא להביא שנים, והרי מן הדין שאפילו איל אחד יכול הוא להביא ואף שקטן הוא -

דהא בנסתאב

היינו בנדבת קרבן שנסתאב ולא בנדר -

לרבנן לא שני להו בין גדול לקטן

, וכמפורש במשנתנו שאם התנדב איל יכול להביא כבש!?

ומשנינן:

תרי תנאי ואליבא דרבנן

, התנא של המשנה בדעת חכמים והתנא של הברייתא בדעת חכמים נחלקו בדין מתנדב גדול אם יכול להביא קטן.

שנינו בברייתא:

רבי אוסר לפי שאין בילה

:

ומקשינן:

טעמא

דאסר רבי להביא שנים במקום אחד משום

דאין בילה, הא יש בילה שרי

לשנות ולהביא שנים במקום אחד -

התנן

במשנתנו:

איל זה עולה ונסתאב, רצה יביא בדמיו כבש, כבש זה עולה ונסתאב, יביא בדמיו איל, ורבי אוסר;

הרי שאסר רבי לשנות אפילו מקטן לגדול, והוא הדין שאין יכול לשנות ולהביא שנים במקום אחד כי השנים לעומת האחד כגדול לעומת הקטן, וכמבואר בסוגיא לעיל!?

ומשנינן:

תרי תנאי ואליבא דרבי

.

שנינו בהמשך הברייתא:

ובטהורים

[כלומר, תמימים] שאינם נפדים אלא קיבל עליו

עגל והביא פר

, או שקיבל עליו

כבש והביא איל

-

יצא

:

ומפרשינן לה:

סתמא

דברייתא

כרבנן

דמשנתנו הסוברים, קטן והביא גדול יצא ואפילו בנדר.

שנינו במשנה: שור זה עולה ונסתאב אם

רצה יביא בדמיו שנים

:

אמר רב מנשיא בר זביד אמר רב

:

לאשנו

שיכול להביא שנים במקום אחד -

אלא

בכגון

דאמר

"

שור זה עולה

" -

אבל אמר

"

שור זה עלי עולה

":

הוקבע

נדרו להביאו כקרבן אחד ולא כשנים, כי היות ואמר "עלי" נתחייב באחריות.

ומקשינן עלה:

ודלמא

"

עלי להביאו

לזה הוא ד

קאמר

", אבל אם נסתאב לא קיבל עליו אחריות!?

אלא אי איתמר הכי איתמר: אמר רב מנשיא בר זביד אמר רב

:

לא שנו אלא דאמר

"

שור זה עולה

"

אי נמי

[והוא הדין] אם

אמר

"

שור זה עלי עולה

",

אבל

אם אמר

אמר

"

שור זה ודמיו עלי עולה

":

הוקבע

נדרו להביא את דמיו כקרבן אחד ולא כשנים.

מתניתין:

:

האומר

"

אחד מכבשי הקדש

למזבח",

ו

"

אחד

[או שאמר אחד]

משוורי הקדש

",

והיו לו שנים

, הרי

הגדול שבהן הקדש

.

ואם היו לו

שלשה

, הרי ה

בינוני שבהם הקדש

.

ואם בא לפנינו ואמר "

פירשתי ואיני יודע מה שפירשתי

",

או ש

"

אמר לי אבא

שהקדיש,

ואיני יודע מה

אמר", הרי

הגדול שבהן הקדש

.

גמרא:

שנינו במשנה: האומר "אחד מכבשי הקדש", ו"אחד משוורי הקדש", והיו לו שנים, הגדול שבהן הקדש:

ומקשינן:

אלמא

מדאמרינן שהקדיש את הגדול -

מקדיש בעין יפה

הוא

מקדיש;

והרי:

אימא סיפא

דמשנתנו: היו לו שלשה

בינוני שבהן הקדש

ולא הגדול,

אלמא מקדיש בעין רעה מקדיש!?

אמר

תירץ

שמואל

:

זו ששנינו בסיפא "בינוני שבהן הקדש", היינו ש

חוששין אף לבינוני

שמא הוא הקדש,

דלגבי קטן

הרי

עין יפה הוא

.

ומפרשינן: כיון דספק הוא איזה קדוש

היכי עביד

[כיצד יעשה]?

אמר

פירש

רבי חייא בר רב

:

ממתין לו

לבינוני

עד שיומם, ו

פודהו על ידי ש

מחיל ליה לקדושתיה בגדול

[פודהו על הגדול], וממה נפשך קדוש הגדול ולא הבינוני, שאם חולין הוא מתחילה מה טוב, ואם קדוש היה הרי פדהו על הגדול.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה

:

לא שנו

שאם יש לו שלשה, חוששין לבינוני -

אלא דאמר

"

אחד משוורי הקדש

",

אבל אמר

"

שור בשוורי הקדש

":

הגדול שבהן

בלבד -

הקדש

, כי "

תור בתוראי קאמר

[השור בה"א הידיעה שבשוורי].

ומקשינן עלה:

איני

[והרי אין הדבר כן], שהרי:

והאמר רב הונא אמר רבי חייא משמיה דעולא

:

האומר לחבירו

"

בית בביתי

[שהוא כמו שור בשוורי]

אני מוכר לך

" הרי המוכר

מראהו

ללוקח

עלייה

-

ומאי

לאו משום דגריע

, כלומר, וכי אין הפירוש שמראהו בית גרוע שבבתיו כגון את העלייה; הרי מבואר שאינו צריך ליתן לו את הבית הטוב שבבתיו!?

ומשנינן:

לא

כאשר פירשת, ש"עלייה" היינו בית גרוע, אלא עלייה היינו:

מעולה שבבתים

.

מיתיבי

לרבה בר אבוה מברייתא ששנינו בה:

"

שור בשוורי הקדש

לעולה"

וכן שור של הקדש

עולה

שנתערב באחרים

:

הרי

הגדול שבהן הקדש

, כלומר, יקדישנו ויקריבנו לעולה כי שמא הוא הקדוש,

וכולן

שאר השוורים שאף הם בספק -

ימכרו

כשהם תמימים

לצרכי עולות

ויוקדשו ויוקרבו על ידי הקונה לעולה,

ו

אילו

דמיהן

חולין

.

הרי מבואר שהאומר "שור בשוורי הקדש", אין חל ההקדש על הגדול בודאי, אלא כולם בספק!?

ומשנינן:

תרגומא

למה ששנינו "וכולן ימכרו לצרכי עולות" רק

אשור של הקדש שנתערב באחרים

, אבל באמת כשאמר "שור בשוורי הקדש" הרי הגדול הקדש, ואילו האחרים אינן צריכים להמכר לצרכי עולות.

ומקשינן על זה:

והא

"

וכן

שור של הקדש שנתערב באחרים"

קאמר

בברייתא, הרי שדין אחר לאומר "שור בשוורי הקדש" ולשור שנתערב!?

ומשנינן:

תרגומא

[תפרש] - להא דאמר "וכן" -

אגדול

שהוא הקדש, דבזה שניהם שוים, אבל הדין שיימכרו כולם לצרכי עולות לא נאמר אלא על שור שנתערב.

מיתיבי

עוד מברייתא על רב נחמן בשם רבה בר אבוה:

האומר לחבירו "

בית בביתי אני מוכר לך

"

ונפל

אחד מבתיו:

הרי זה המוכר

מראהו

ללוקח את הבית ה

נפול

ואומר לו זה מכרתי לך, ושלך נפל; וכן מי שאמר "

עבד בעבדיי אני מוכר לך

"

ומת

אחד מעבדיו:

מראהו

המוכר ללוקח את ה

מת

-