Ména'hot 107b — le Talmud en français

הרי זה

מוסיף עליהן

על האמור לעיל

תור ובן יונה

.

האומר "

הרי עלי תודה ושלמים

[או שלמים] " שהם באים מן הזכר ומן הנקבה:

יביא כבש

או כבשה שהם הפחותים שבתודה ושלמים.

ואם בא לפנינו ואמר "

פירשתי מן בקר ואיני יודע מה פירשתי

[אם גדול או קטן, זכר או נקבה] ":

יביא פר ופרה, עגל ועגלה

, [היינו: בקר גדול וקטן זכר ונקבה].

ואם אמר "פירשתי

מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי

":

יביא: פר ופרה, עגל ועגלה, איל ורחלה, שעיר ושעירה, גדי וגדייה, טלה וטלייה

, [היינו: כל המינים שנזכרו בעולה, אלא שמביא מן הזכר ומן הנקבה].

האומר "

הרי עלי שור

": הרי זה

יביא הוא ונסכיו ב

שווי

מנה

, ושיעור זה - וכן בעגל אילוכבש - מתורה שבעלפה הוא.

ואם אמר "הרי עלי

עגל

":

יביא הוא ונסכיו בחמש

סלעים.

"הרי עלי

איל

":

יביא הוא ונסכיו בשתים

סלעים.

"הרי עלי

כבש

":

יביא הוא ונסכיו בסלע

אחד.

ואם פירש "הרי עלי

שור במנה

":

יביא

את השור עצמו

במנה חוץ מנסכיו

.

"הרי עלי

עגל בחמש

":

יביא

את העגל

בחמש

סלעים

חוץ מנסכיו

.

"הרי עלי

איל בשתים

":

יביא

את האיל

בשתים חוץ מנסכיו

.

"הרי עלי

כבש בסלע

":

יביא בסלע חוץ מנסכיו

.

ואם אמר: "הרי עלי

שור במנה

",

והביא שנים במנה, לא יצא; ואפילו זה ב

שווי

מנה חסר דינר, וזה ב

שווי

מנה חסר דינר

, עד שיהא שור אחד שוה מנה.

האומר: "הרי עלי שור

שחור

"

והביא לבן

, או שנדר שור

לבן והביא שחור;

או שנדר שור

גדול והביא קטן, לא יצא

. ואם נדר שור

קטן והביא גדול יצא

.

רבי אומר

: אף זה

לא יצא

, אלא יביא כמו שנדר.

גמרא:

שנינו במשנה: הרי עלי עולה יביא כבש, רבי אלעזר בן עזריה אומר: או תור או בן יונה:

ומפרשת הגמרא:

ולא פליגי

תנאים אלו, אלא

מר כי אתריה ומר כי אתריה

, כל תנא כפי הנהוג במקומו, אם כבש חשוב מן העוף או העוף חשוב ממנו, ואינו חייב להביא אלא את הפחות חשוב.

תנו רבנן

:

האומר "

הרי עלי עולה בסלע למזבח

":

יביא כבש, שאין לך דבר שקרב בסלע לגבי מזבח אלא כבש שקרב בסלע

.

ואם בא לפנינו ואמר "

פירשתי

איזה קרבן אקננו ואביאו בסלע,

ואיני יודע מה פירשתי

":

יביא מכל דבר שקרב בסלע לגבי מזבח

.

שנינו במשנה:

פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי, יביא פר ועגל

: ומקשינן:

אמאי

צריך הוא להביא את שניהם,

ולייתי פר

בלבד ויצא

ממה נפשך

, כי אם פר נדר מה טוב, ואף אם עגל שהוא קטן מן הפר נדר, הרי הביא גדול ממה שנדר, ויצא!?

ומשנינן:

הא מני

הרישא של משנתנו -

רבי היא, דאמר

בסוף משנתנו:

קטן והביא גדול לא יצא

.

ומקשינן:

אי רבי

היא הרישא, אם כן

אימא סיפא

:

"

שור במנה

"

והביא שנים במנה, לא יצא, ואפילו זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר דינר; שחור והביא לבן, לבן והביא שחור, גדול והביא קטן, לא יצא; קטן והביא גדול, יצא, רבי אומר: לא יצא

", ותיקשי:

וכי

רישא וסיפא

של המשנה

רבי

היא,

ו

אילו

מציעתא רבנן

היא!?

ומשנינן:

אין

, אכן

רישא וסיפא רבי

, ו

מציעתא רבנן, והכי קאמר

התנא בסיפא:

דבר זה

שאמרנו לחייבו בהבאת עגל מלבד הפר,

מחלוקת רבי ורבנן

היא, כי לחכמים אינו צריך להביא אלא פר, שהנודר קטן והביא גדול - יצא.

תנן התם

במסכת שקלים ו ה:

שלושה עשר שופרות [הן קופות העשויות כעין שופר ליתן בהן מעות] היו במקדש, שבעה מהם מפורשים במשנה שם מה נותנים בהם -

"

ששה

[שופרות]

לנדבה

", היינו עולות שמביאים לקיץ המזבח כשהמזבח בטל מקרבנות, ומקטירים את הבשר והעור לכהנים.

שואלת הגמרא:

כנגד מי

היו ששה דוקא?

סימן קמף שע

אמר חזקיה

:

הכהנים היו עובדים במשמרות, ולכל משמרת ששה בתי אב שהיו מתחלקים לעבודה בימות השבוע, ובשבת היו כל הששה שוים.

כל המתחלק לכהנים היה מתחלק לאותו בית אב שהיה עובד באותו יום.

כנגד ששה בתי אבות הכהנים, שתקנו להם חכמים

ששה קופות נפרדות, כדי

שיהא שלום זה עם זה;

היינו: כל נדבה היתה ניתנת בקופה המסוימת לבית האב שהיה עובד באותו יום, וכשהיה המזבח בטל מקרבנות אחרים, היו נוטלים מהקופה המיוחדת לבית האב שבאותו יום, והצרכו לכך, שאם לא כן היות והעורות ניתנות לבית האב שבאותו יום, היו בתי האב שלא הקרבו בהם קרבנות לקיץ המזבח, רבים עם בית האב שזכה בעורות, שהיו טוענים: לנו אין עורות מנדבת הציבור, ואילו לכם יש; ולכן היו נוטלים לקיץ המזבח מאותה קופה של בית האב העובד באותו יום.

רבי יוחנן אמר

לפרש טעם מנין השופרות לנדבה:

מתוך שהנדבה מרובה, תיקנו להם שופרות מרובין, כדי שלא יתעפשו המעות

כשהיו נתונים הרבה מהם בקופה אחת.

וזעירי אמר

:

כנגד פר ועגל איל וכבש גדי ושעיר

, כלומר, מי שנדב עולה ומסרה לציבור לקיץ המזבח, היה נותן את מעותיו באותן שופרות שהיו חלוקים לששת מיני הבהמות שהיו מביאים מהם עולה,

ו

הצרכו לחלק את השופרות לקרבנות גדולים וקטנים ולא הסתפקו בשלשה שופרות לשלשת המינים, משום ש

רבי היא, דאמר

: הנודר

קטן והביא גדול, לא יצא

, נמצא שהנודר עגל אינו יכול להביא פר, וכן בכולם.

ובר פדא אמר

:

איתא בתמורה כג ב: זה מדרש דרש יהוידע הכהן, כל הבא ממותר חטאת וממותר אשם, ילקח בהם עולות [לקיץ המזבח], הבשר לשם ועורות לכהנים.

כנגד

:

א.

הפרים

של חטאות ציבור שאבדו, והפריש אחרים תחתיהם ונמצאו הראשונים, ודינם שירעו הראשונים עד שיסתאבו, ויפלו דמיהם לנדבה.

ב.

והאילים

[בני שנתיים] של אשם גזילות ואשם מעילות, שאבדו והפרישו אחרים תחתיהם, ונמצאו הראשונים, שדמיהם נופלים לנדבה.