Ména'hot 104a — le Talmud en français

וההוא גברא

[על עצמו אמר] נמי

על פלטר סמיך

[גם אני מבין הסומכים על הפלטר, שאני דואג ואין בי כח לענות].

שואלת הגמרא: סוף סוף

מאי הוי עלה

[מה היא התשובה על הקושיא שהקשה רבי יצחק בר ביסנא]?

אמר רבי יוסף

:

רבי יהודה

ברבי אילעאי

מוריינא דבי נשיאה הוה

[מורה ההוראה שבבית הנשיא היה],

ואורי ליה כשמעתיה

[והוא שהורה להם שדם הנבילה מטמא כשיטתו] -

דתנן: רבי יהודה

[ברבי אילעאי]

אומר

:

ששה דברים

יש שהם

מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל

, והאחד מהם הוא:

דם נבילות: בית שמאי מטהרין, ובית הלל מטמאין

, נמצא שלשיטת בית הלל דם נבילות מטמא, והורה רבי יהודה כשיטתם.

אמר רבי יוסי ברבי יהודה

:

אף כשטמאו בית הלל, לא טמאו אלא ברביעית, הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על

שיעור

כזית

שהוא שיעור בשר לטומאת נבילות.

מתניתין:

מתנדב אדם יין לבד לנסכם על המזבח, ובלבד שיתנדב כשיעור נסכים האמורים בתורה, ולכן:

אין מתנדבים לוג

אחד בלבד או

שנים וחמשה

[או חמשה] לוגים, שכן לא מצינו נסכים בשיעור זה.

אבל מתנדבין שלשה

לוגים כנסכי הכבש,

וארבעה

לוגים כנסכי האיל,

וששה

כנסכי הפר,

ו

כן

מששה

לוגים

ולמעלה

, שהרי שבעה לוגים שוים לנסכי הכבש והאיל גם יחד, ושמונה לוגים שוים לשני נסכי אילים, וכן הלאה.

גמרא:

איבעיא להו

:

יש קבע לנסכים

, כלומר, האומר הרי עלי כך וכך לוגין לנסכים, האם הוקבעו כל הלוגים ליקרב כאחת -

או אין קבע לנסכים

, ויכול הוא להקריבם שלא כאחת?

שואלת הגמרא:

היכי דמי

, כלומר, למאי נפקא מינה?

ומפרשת הגמרא:

כגון דאייתי חמשה

[נדר להביא חמשה לוגי יין] שאין לנו נסכים בשיעור זה ואינו יכול להביאם - כמבואר במשנה, ויש להסתפק כיצד יעשה:

אי אמרת אין קבע לנסכים

, אם כן

משיך ומקריב

[מנסך]

ארבעה מינייהו דחזי לאיל

[מנסך הוא ארבעה לוגים כשיעור נסכי איל],

ואידך הוי נדבה

[והלוג הנוסף שאינו יכול לנסכו, ייפדה, ויביאו בדמיו עולות לקיץ המזבח].

ואי אמרת יש קבע לנסכים

, אם כן

עד דממלי להו

[עד שלא ינדב נסכים נוספים שישלימו לשיעור נסכים שבתורה]

לא קרבי

אף הארבעה הראויים לנסכי כבש, כי אין הוא יכול להקריב את החמשה אלא כאחת.

מאי

הוא הדין באופן זה?

אמר אביי: תא שמע

שאין יכול להקריב ארבעה, ואין הלוג החמישי הולך לנדבה - ממה ששנינו בשקלים:

ששה

שופרות [קופות עשויות כעין שופרות שפיהם צר ולמטה רחבים הם] היו במקדש

לנדבה

[כדי ליתן בהם מעות ההולכים לקיץ המזבח].

ואמרינן: כנגד מי

, כלומר, בשביל מה היו שם ששה שופרות?

כנגד מותר חטאת

[כגון שהפריש מעות לחטאת והוזלו הכבשים ונתותרו לו מעות],

ומותר

סתם

אשמות, ומותר אשם נזיר, ומותר אשם מצורע

, שכל המותרות האלו הולכים לקיץ המזבח.

ואם איתא

שהנודר חמשה לוגים הולך לוג אחד לקיץ המזבח, אם כן

ליתקין שופר אחרינא כנגד מותר נסכים

[יתקנו חכמים שופר שביעי כדי ליתן בהם מעות אלו]; אלא ודאי שאין הולך כלום לנדבה, אלא ממתין עד שיתמלא השיעור ויקריבם כאחת.

ומשנינן: אף אם נאמר שאין קבע לנסכים, ומקריב הוא את הראוי, מכל מקום אין צריך לעשות שופר למותר, כי בשלמא ב

הנך

[המותרות שנזכרו לעיל] ד

לנדבת ציבור אזלי

[הולכים הם לנדבת הציבור היינו קיץ המזבח], צריך הוא להמתין עד שיצטרכו למעותיו כדי להקריב מהם קרבנות על המזבח הבטל מקרבנות, ולכן נותנים אותם בינתיים בשופרות -

אבל ב

הני

[מותרות הנסכים] אין צריך הוא להמתין, שהרי

שכיחי

[מצויים הם] עוד מותרות נסכים, ו

אפשר דמצטרפי דמר ודמר בהדי הדדי וקרבי

, [אפשר שיצטרפו מותרותיו של זה ומותרותיו של זה לשיעור שלם של נסכים - ויקרבו].

אמר רבא: תא שמע

שאין קבע לנסכים, ואם נדב חמשה מביא כמה שיכול, מהא דתניא:

כתיב בפרשת נסכים אחר שפירטה התורה את כל דיני הנסכים: "כל ה

אזרח

יעשה ככה את אלה", ומיותר הוא; אלא

מלמד: שמתנדבין נסכים

לבד.

וכמה

מתנדבין?

שלשת לוגין

שהוא שיעור הפחות שבנסכים, וכדילפינן מ"ככה" שלא למעט משיעור זה.

ומנין שאם רצה להוסיף

על שיעור זה -

יוסיף?

תלמוד לומר

עוד באותה פרשה: "חצי ההין

יהיה

לפר", ומשמע שיש עוד נסכים אחרים.

יכול יפחות

משלשה לוגין?

תלמוד לומר

"

ככה

".

והרי

מאי

"

יוסיף

" שהצרכנו ללומדו מן המקרא!?

אילימא ארבעה וששה

לוגין, כך אי אפשר לומר, שהרי לזה אין צריך מקרא מיוחד, כי:

מאי שנא שלשה

שיכול הוא להתנדב משום

דחזו

[שראויים הם]

לכבש

, הרי

ארבעה וששה נמי חזו

: ארבעה

לאיל ו

ששה ל

פר

.

אלא לאו

בא הכתוב ללמד שמתנדבין

חמשה

, ומיהו ודאי לא יקריב אלא כשיעור הראוי, והשאר לנדבה,

ושמע מינה: אין קבע לנסכים

.

ומסקינן: אכן

שמע מינה

שאין קבע לנסכים.

אמר

תמה

רב אשי

:

והא אנן

במשנתנו

לא תנן הכי

, אלא שאין מתנדבין חמשה, דהא תנן:

אין מתנדבין לוג, שנים וחמשה

-

הרי

קתני

"

חמשה

"

דומיא ד

"

שנים

",

מה שנים דלא חזו כלל

שהרי פחות הוא מן השיעור,

אף חמשה נמי דלא חזו כלל

וללמד שאינו מקריב כלום, כי יש קבע לנסכים!? ומשנינן:

מידי איריא

[וכי מוכרח הוא להשוותם]!? והרי יש לומר

הא

["חמשה"]

כדאיתא, והא

["שנים"]

כדאיתא

.

אמר אביי

:

אם תמצא לומר

ש

אין קבע לנסכים, הא אין קבע לנסכים

ואין לי מה להוסיף בזה; ברם

אם תמצא לומר

ש

יש קבע לנסכים

הנה:

אם נדר

עד עשרה

לוגים

פשיטא לי

מה יהא דינם, וככל אשר נתבאר לעיל -