Version texte de ce daf : original et traduction
Mé'ila 4b — le Talmud en français
Mé'ila 4b du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Mé'ila 4b
ועוד
, הוכחה כדברי רב גידל,
דקתני סיפא
, של אותה הברייתא:
לן דמה
, ולא נזרק ביום הקרבתו,
אף על פי שחזר וזרקו
, למחרתו,
מועלין בו
,
ועתה,
אי אמרת בשלמא
, שהברייתא מדברת
בחטאת, שפיר
, משמיעה לנו הברייתא, שמכיון שלן דמה, והזריקה פסולה היא, לכן לא יצאה מ"קדשי ה'", ומועלין בה. ואילו לא לן דמה, אין מועלין בה, ככל חטאת כשרה היוצאת מידי מעילה בזריקת הדם,
אלא, אי אמרת
, שהברייתא מדברת
בעולה
, קשה: וכי
צריכא למימר
, שמועלין בה?! פשיטא! הלא כל עולה, אף שעבודותיה נעשו בכשרות, מועלין בה?
כלומר, המקשן [שהוא לשיטת רב גידל] משווה דיני הלנת הדם לדיני פיגול, וכשם שרב גידל סובר, שזריקת פיגול, אינה מוציאה מידי מעילה, כן, סובר המקשן, שזריקת דם הנפסל בלינה, אינה מוציאה מידי מעילה, וכיון שהוכרח שמדובר בחטאת, יש ללמוד מהברייתא, שכשם שזריקת דם שנפסל בלינה אינה מוציאה מידי מעילה, הוא הדין זריקת פיגול, כדברי רב גידל.
ומתרץ התרצן [החולק על רב גידל]: אכן,
סיפא
המדברת בחטאת,
ודאי מסייע ליה
, כמבואר, שזריקה פסולה, כגון: לן דמה, אינה מוציאה מידי מעילה,
והוא הדין, והוא הטעם שזריקת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה!
ומבררת הגמרא:
רישא מאי
, הרישא של הברייתא, המדברת בענין "פיגול", האם גם היא מסייעת לרב גידל, ונאמר,
הואיל ומסייע ליה סיפא
כשם שהסיפא מדברת בחטאת,
מסייע ליה נמי רישא
כן גם הרישא. ויש סיוע לרב גידל, שרק מפני שהחטאת נתפגלה, מועלין בה, ואילו לא נתפגלה, אין מועלין בה, מוכח ב"מפורש" כדברי רב גידל, שזריקת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה?
ודחינן: וכי
סיפא ודאי מסייע ליה
?! הלא יש לחלק בין זריקה שלאחר לינה, לבין זריקה שלאחר פיגול [וטעם החילוק יבואר], ולומר, שזריקה שלאחר לינה, אינה מוציאה מידי מעילה, מה שאין כן זריקה שלאחר פיגול, מוציאה מידי מעילה [שלא כדברי רב גידל]?
ומבארת הגמרא:
מאי שנא
, מה שונה זריקה שלאחר לינה מזריקה שלאחר פגול,
כלומר, זה וזה פסול הוא, ומה ההבדל ביניהם?
החילוק הוא:
הלנה דקעביד בידים
, כלומר, הזריקה לא נעשתה ביום הקרבתו, ויש כאן חסרון ב"מעשה" עבודת הקרבן, הילכך, אף כשיזרוק את הדם למחרתו
, לא מהני זריקה
זו, הפסולה, ושנפסל ב"ידים",
לאפוקי מידי מעילה
, מה שאין כן, פיגול, שהפסול נעשה ב
מחשבה
בלבד,
דלא
קא עביד בידים
, עדיין יתכן לומר, שהתנא של הברייתא סובר, ש
מהני ליה זריקה לאפוקי מידי מעילה
, שלא כדברי רב גידל .
וממילא, אין ראיה מהסיפא לדברי רב גידל .
הגמרא מביאה ברייתא אחרת לסיוע לרב גידל.
לימא
, האם נאמר:
הא
ברייתא זו,
מסייע ליה
לרב גידל.
שנינו:
הפיגול בקדשי קדשים, מועלין בו
.
האם
לאו
, שהברייתא מדברת,
אף על גב דזרק
את הדם, ומועלין בו, והזריקה לא הוציאה מידי מעילה, כדברי רב גידל,
ו
הברייתא
מסייע ליה
.
ודחינן:
לא!
הברייתא מדברת
ד
עדיין
לא זרק
!
ומקשינן:
אבל
, אם כבר
זרק, מאי
, מה סובר התנא של הברייתא, וכי סובר
הכי נמי דאין מועלין בו!
אם כן, קשה,
אמאי קתני סיפא
, למה שנינו בסיפא של הברייתא: הפיגול
בקדשים קלים, אין מועלין בו
, מפני שלא נעשו העבודות בכשרות, והאימורין לא באו להיות מ"קדשי ה'",
ואם מדובר כשעדיין לא זרק, מה החידוש בברייתא, פשיטא שאין מועלין בקדשים קלים לפני זריקת הדמים?
אלא ודאי, מוכרחים לומר, שכבר זרק. וכיון שהזריקה היתה פגולה, לכן לא באו האימורין לידי מעילה, כדברי רב גידל! ועוד , אם לדבריך יש חילוק בין לפני זריקה לבין אחריה, למה חילק התנא של הברייתא בין קדשי קדשים לקדשים קלים,
ליפלוג ברישא
, היה יכול לחלק בקדשי קדשים עצמם,
וליתני
, וכן היה לו לשנות:
לפני זריקה מועלין בו, לאחר זריקה אין מועלין בו?
ומסקינן:
ההוא,
הסיפא
, ודאי מסייע ליה,
לרב גידל
,
האומר שזריקת פיגול אינה מביאה קדשים קלים לידי מעילה, הואיל והסיפא ודאי מדברת אחרי הזריקה, כמבואר
.
הגמרא מבררת:
לימא
, האם נאמר, ש
הואיל ומסייע ליה סיפא, מסייע ליה נמי רישא?
ונאמר שכשם שהסיפא מדברת בשכבר זרק, כן הרישא. ומוכח, שקדשי קדשים אינם יוצאים מידי מעילה בזריקת פיגול, כדברי רב גידל.
ודחינן: לא מוכרח לומר כן! ויתכן לומר שהרישא מדברת כשעדיין לא זרק,
ומה שהקשה המקשן, שאם כן היה לו להתנא לחלק בקדשי קדשים עצמם, בין לפני הזריקה לבין אחריה, כנ"ל,
נתרץ, משום ש
קדשים קלים, פסיקא ליה
, הדברים פסוקים [ברורים וקבועים], כי אין בקדשים קלים הבדל בין קרבן לקרבן, ובכל הקרבנות, אין מועלין בהן בזריקת פיגול,
אבל,
הכא
בקדשי קדשים,
לא פסיקא ליה
, אין הדברים פסוקים, כיון שקרבן עולה, יש בה מעילה אף אחרי זריקה,
לכן לא רצה התנא לומר [לדברי החולק על רב גידל]: "לאחר זריקה אין מועלין בו", כיון שהלכה זו אינה בכל קרבנות קדשי קדשים.
ועוד, שבקדשי קדשים אינו דבר פסוק ומוחלט, ויצטרך לחלק בין לפני זריקה לבין אחריה, ואילו בקדשים קלים, לעולם אין מועלים בהם, בין לפני זריקה ובין אחר הזריקה.
ולמסקנא: יש מברייתא זו ראיה לדברי רב גידל שקדשים קלים אינם באים לידי מעילה בזריקת פיגול, ואין מברייתא זו ראיה לדבריו שקדשי קדשים אינם יוצאים מידי מעילה בזריקת פיגול .
שנינו במשנתנו:
כלל אמר רבי יהושע: כל שהיתה לה שעת היתר לכהנים, אין מועלין בה, וכל שלא היתה לה שעת היתר לכהנים, מועלין בה
.
איזוהי שהיתה לה שעת היתר לכהנים? שלנה ושנטמאה ושיצאת. ואיזוהי שלא היתה לה שעת היתר לכהנים? שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה ושקבלו פסולין וזרקו את דמה.
הגמרא דנה: מה היא שעת ההיתר להוצאת קדשי קדשים כשרים מידי מעילה . ועל שעה זו שנינו: שאם נפסלו בתוך שעת ההיתר, לא יצאו מידי מעילה, ואם נפסלו לאחריה, יצאו מידי מעילה.
אמר ליה בר קפרא לבר פדא
בן אחותי! ראה
, התבונן,
מה אתה שואלני למחר בבית המדרש!
כלומר, מחר, כששנינו נהיה עסוקים בהלכה, שאל ממני! כדי לברר הדבר. והכן עצמך לדקדק בדבר כדי שנישא וניתן בה למחר.
מה ששנינו במשנתנו "שעת היתר לכהנים", האם שעת
היתר שחיטה שנינו
שמיד שנעשה השחיטה בהכשר, יצאו מידי מעילה, [אף על פי שאחר כך נפסלו], והיא שעת היתר ל"עבודת" כהנים, הואיל והשחיטה כשרה בזר, ומשעת קבלת הדם, אין העבודות כשרות אלא בכהנים.