Version texte de ce daf : original et traduction
Mé'ila 18a — le Talmud en français
Mé'ila 18a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Mé'ila 18a
המשנה ממשיכה בדין צירוף איסורים.
האוכל ערלה בשיעור כזית לוקה, וכן האוכל כלאי הכרם.
מתניתין:
הערלה וכלאי הכרם מצטרפין זה עם זה
, האוכל חצי כזית ערלה וחצי כזית כלאי הכרם, לוקה.
רבי שמעון אומר: אין מצטרפים
, ויבואר בגמרא.
גמרא:
שנינו במשנה: רבי שמעון אומר: אין מצטרפים. ופשטות דבריו משמע, שאם אכל חצי כזית ערלה וחצי כזית כלאי הכרם אינו לוקה. על כן מקשינן:
ומי צריך רבי שמעון לצרופי
, וכי הצריך רבי שמעון השלמה לשיעור, כדי לחייב מלקות את האוכלו?
והתניא
, הרי שנינו ברייתא:
רבי שמעון אומר: כל שהוא למכות
, כלומר, מה שנאמרה הלכה למשה מסיני ששיעור אכילה הוא בכזית, היינו דוקא באיסורים שהאוכל אותם בשוגג חייב קרבן, ונאמרה ההלכה שבפחות מכזית אינו מביא קרבן. אבל להתחייב מלקות על איסורי אכילה, לא נאמר שיעור, ואפילו בכל שהוא לוקה .
אם כן, קשה, למה הצריך רבי שמעון צירוף כדי להשלים לשיעור כזית? ומתרצינן:
תני
, שנה המשנה! רבי שמעון אומר:
אין צריכין לצרף
, וחייב מלקות אף בכל שהוא .
מתניתין:
המשנה דנה בדין צירוף לעינן טומאת בגדים. ותבואר על פי רש"י [שבת עו א סוכה יז ב].
הבגד, כשאר כלים, מקבל טומאה. אלא, שלשאר הכלים אין שיעור בגודלם, ואילו לבגדים יש שיעור בגודלם שיהיו ראויים לקבל טומאה.
ומהו שיעורם?
שנינו במסכת כלים [פרק כז משנה ב]: הבגד [מצמר או פשתים] שלשה על שלשה [טפחים], השק [מנוצה של עזים והוא עב יותר מן הבגד] ארבעה על ארבעה [טפחים], העור [עב יותר משק] חמשה על חמשה [טפחים], המפץ [העשוי מגמי והוא עב יותר מעור] ששה על ששה [טפחים].
בכל בגדים אלו אין חילוק בין טומאת מת לטומאת מדרס הזב. חוץ מן ה"בגד", ששיעורו הנ"ל שלשה על שלשה טפחים, הוא דוקא לטומאת מדרס, כיון שבפחות משיעור זה אינו ראוי לישיבה, אבל לטומאת מת, שיעורו בשלש על שלש אצבעות, הואיל ובשיעור זה יש לו חשיבות לעניים.
משנתנו דנה בצירוף שני חתיכות בגדים. ואמרה המשנה שמצטרפין. ובלבד, שהחמור ישלים את הקל, כמו שיבואר. ובלבד כשהם בסדר זה: הבגד מצטרף לשק, השק לעור, העור למפץ, הואיל וממשן קרוב להיות שווה. כגון: אם לקח חתיכה פחות משיעור מארבעה על ארבעה משק [הקל], והשלים שיעורו כשחיבר אליו חתיכת בגד [החמור], נעשה הבגד ראוי לקבלת טומאה.
אבל אין הבגד מצטרף לעור ולמפץ, ולא השק למפץ .
הבגד והשק, השק והעור, העור והמפץ, מצטרפין
זה עם זה
.
אמר רבי שמעון: מה טעם
, מצטרפין?
מפני שהן ראויין ליטמא
בשיעור אחד
ב
טומאת
מושב
.
כמו ששנינו [שם כלים משנה ז]: המקצע [משוה סביב סביב באיזמל ומתקנו יפה] מכולן [מאחד מכל אלו: הבגד, השק, העור והמפץ] טפח על טפח, טמא. ומבארת שם הגמרא: הואיל וראוי לעשותו טלאי על גבי מרדעת החמור כנגד בית מושב האדם.
וכיון שהם שוים בשיעור אחד, לכל הפחות באחת מטומאות הזב, ליעשות אב הטומאה, מצטרפין אף למדרס .
גמרא:
מבואר במשנה, הטעם שמצטרפין, מפני שיש בהם שווי שיעור טפח לטומאת מושב לטלאי למרדעת חמור, כמו ששנינו שם במשנה.
הגמרא מביאה ברייתא המוסיפה עוד אופנים שבהם משתווים השיעורין, בנוסף על טפח .
תנא: קיצע מכולן, ועשה
מהן בגד
, אם
למשכב
, כגון: לעשות טלאי לכר או לכסת או לשאר דברים המיוחדים למשכב, שיעור הטלאי הוא
שלשה
טפחים על שלשה טפחים. ואם קיצע לעשות טלאי
למושב
, כגון: למרדעת חמור,
טפח
על טפח. ואם קיצע
לאחיזה
, כמו שיבואר, השיעור הוא
כל שהוא
.
ומבארינן: מאי
פירוש
לאחיזה?
אמר ריש לקיש אמר רב ינאי: שכן עומד לנוולה
, אותו משהו ראוי לאורגים, כשהן מחליקין את המטוה של אריגה, בסובין או בשום דבר כדי לחזק, כורך משהו בגד על אצבעו, ומחליק את הטווי, ואותו סמרטוט שעל אצבעו משמר אצבעו שלא יחתך מן החוט.
במתניתא תנא: הואיל, ו
בגד כל שהוא
ראוי לקוצצי תאנים
, מבקעי התאנים ומולחין אותן, כורכין משהו על אצבען שלא ידבק בשומן התאנים.
הדרן עלך פרק קדשי מזבח
--- title: "חברותא - מעילה — פרק חמישי - הנהנה מן ההקדש" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02373.html#HtmpReportNum0005L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0005L5" --- פרק חמישי - הנהנה מן ההקדש
Оригинал главы פרק חמישי - הנהנה מן ההקדש
עד פרק זה עסקה המשנה בדברים החייבים עליהם משום מעילה: קדשי קדשים, קדשים קלים, קדשי בדק הבית. וכן בדברים שאין חייבים עליהם.
עתה, עוסקת המשנה באופן מעשה המעילה. באיזה מעשה, השתמשות והנאה, חייב משום מעילה.
מתניתין:
יש דברים, שנפגמים כאשר משתמשים בהם, ויש דברים שאינם נפגמים. המשנה דנה בהבדל ביניהם לענין מעילה.
הנהנה מן ההקדש
, ושווי ההנאה הוא
שוה פרוטה, אף על פי שלא פגם
, ולא נחסר,
מעל
.
דברי רבי עקיבא
.
וחכמים אומרים: כל דבר, ש
בהשתמשות בו,
יש בו פגם, לא מעל עד שיפגום
, כמו שהמשנה תבאר.
ו
אילו דבר
שאין בו פגם, כיון שנהנה
ממנו,
מעל
. ובגמרא נלמד מדרשת הכתובים. וכן יבואר בגמרא במה נחלק רבי עקיבא על החכמים.
והמשנה מבארת:
כיצד
הוא דבר שאין בו פגם?
נתנה
, האשה,
קטלא
[מין תכשיט] של הקדש
בצוארה
, או
טבעת בידה
, או
שתה בכוס של זהב
, והם דברים שלא נפגמים בהשתמשות בהם,
כיון שנהנה
, בשוה פרוטה ,
מעל
.
ומבארת המשנה: כיצד הוא דבר שיש בו פגם?
לבש בחלוק
של הקדש, או
כסה בטלית
, או
ביקע בקרדום
, הואיל והם דברים הנפגמין,
לא מעל עד שיפגום
, בשווי פרוטה.
הנהנה מן החטאת, כשהיא חיה, לא מעל עד שיפגום
, יבואר בגמרא.
כשהיא מתה
, הואיל ובין כך אינה עומדת לפדייה [למכירה], דאין פודין קדשים שמתו, ואף כאשר נפגמה אין להקדש שום הפסד, לפיכך,
כיון שנהנה
, אף אם לא נפגמה,
מעל
. מדרבנן, כמבואר לעיל [ב ב].
גמרא:
שנינו: הנהנה מן ההקדש שוה פרוטה אף על פי שלא פגם, מעל דברי רבי עקיבא. מפשטות הלשון משמע, שגם בדבר שדרכו להיפגם, מחייב רבי עקיבא, אף על פי שלא פגם. הגמרא מביאה ברייתא, ונאמר בה, שרבי עקיבא מודה לחכמים.
תנא: מודה רבי עקיבא לחכמים, בדבר שיש בו פגם
, שלא מעל עד שיפגום. ולא אמר שמועלין בהנאת שוה פרוטה אלא בדבר שאין בו פגם.
ומבררת הגמרא: אם כן,
במאי קא מיפלגי
, במה חולקים רבי עקיבא וחכמים, הלא גם חכמים סוברים כן?
אמר רבא
: לא נחלקו בדבר הנפגם ביותר מיד, כגון לבוש העליון [החיצון] הנישוף בכתלים, וכן בלבוש התחתון [הפנימי] הסמוך לבשר ונפגם מחמת זיעה. ובהם מודה רבי עקיבא שלא מעל עד שפגם,
ובמה נחלקו?
בלבוש מציעאה
, בלבוש אמצעי, שאינו נפגם עד זמן מרובה. ועל לבוש זה נחלקו, רבי עקיבא סובר: מאחר ואינו נפגם מיד, הוא דבר שאין בו פגם, ומועלים בו בהנאת שוה פרוטה אף בלי פגם. וחכמים סוברים: הואיל ומכל מקום נפגם, אין מועלים בו עד שיפגם ,
ומלמלא
, בגד דק מאוד [כאשר מקפלים אותו הוא בגודל אגוז וחצי], ודינו כלבוש אמצעי .
הגמרא מביאה ברייתא ארוכה [תורת כהנים פרשה יא הלכה א - ז], ובה שנינו הרבה דינים בהלכות מעילה.
וכלל הדברים הוא: ישנם דיני מעילה הנלמדים מסוטה, וישנם דינים הנלמדים מעבודת כוכבים, ויש הנלמדים מתרומה, ויש ממה שכפלה התורה לשונה ואמרה "תמעול מעל".
תנו רבנן
: אמרה התורה בפרשת מעילה [ויקרא ה] "
נפש
כי תמעול מעל", ודרשינן: כל נפש שהוא,
אחד היחיד, ואחד הנשיא
,
ואחד
כהן
המשיח
בשמן המשחה. יבואר בגמרא [יט א] אחרי גמר הברייתא.
עוד אמרה התורה [שם] "
כי תמעול מעל
". ומפרשת הברייתא:
אין
פירוש "
מעל
",
אלא שינוי
. המשנה דבר של הקדש מקודש לחול.
וכן הוא אומר
בפרשת סוטה [במדבר ה] "
איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל
", כמו שיבואר.