Mé'ila 16b — le Talmud en français

שנינו במשנה: וכל השרצים מצטרפין זה עם זה.

הגמרא דנה, באיזה שיעור חייבין מלקות על אכילת שרצים אם בכזית או בכעדשה.

אמר רב יהודה אמר רב: אכילת שרצים, לוקה עליהן

ב

שיעור

כזית

.

מאי טעמא? אכילה כתיב בהו

, התורה אמרה [ויקרא יא] "וכל השרץ השורץ על הארץ, שקץ הוא לא יאכל ... לא תאכלום כי שקץ הם". וסתם אכילה האמור בתורה, הוא בשיעור כזית.

ומקשינן:

והתני

, והרי שנה,

רבי יוסי בר רבי חנינא קמיה

, שנה ברייתא לפני

דרבי יוחנן

: אמרה התורה [ויקרא כ] "

והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה, ובין העוף הטמא לטהור, ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא

", ודרשינן:

פתח הכתוב באכילה

, מה שאמרה התורה "ולא תשקצו את נפשותיכם, היינו איסור אכילה, כי שיקוץ נפש הוא אכילה ,

וסיים

, והפסוק מסיים לגבי שרצים "ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא", והיינו

בטומאה

, לטמא אחרים בנגיעתן, לומר לך:

מה טומאה

, שיעורן הוא

בכעדשה

,

אף אכילה

, שיעורן הוא

בכעדשה

.

וכאשר שנה רבי יוסי בר רבי חנינא לפני רבי יוחנן,

קלסיה רבי יוחנן

, שיבח לדרשה זו.

אם כן, קשה דרשה על דרשה, הרי רב אמר ששיעורן בכזית, ומסתבר לומר כן, כי אין חולק עליו. ועוד, מפני שנאמר בתורה "אכילה" וסתם אכילה הוא בכזית. ואילו ברייתא זו דרשה שהשיעור ללקות על אכילתן הוא בכעדשה ?

ומתרצינן:

אמר רב יוסף

לא קשיא

, אין הדרשות סותרות!

כאן

, מה שדרשה הברייתא ששיעורן בכעדשה, מדובר

במיתתן

, בשמונה שרצים שמתו, ורק במיתתם מטמאים בשיעור קטן "כעדשה", כמו שאמרה התורה [שם] "וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ: החולד והעכבר והצב למינהו. והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת. אלה הטמאים לכם בכל השרץ, כל הנוגע בהם במותם יטמא עד הערב". וכיון שהחשיבה התורה שיעור טומאתן בכעדשה, לכן גם שיעור אכילתן הוא בכעדשה,

ואילו,

כאן

, מה שאמר רב ששיעור אכילתן הוא בכזית, מדובר

בחייהן

, שאינם מטמאין. הלכך, שיעור אכילתן הוא בכזית, כשאר איסורי אכילה שבתורה ששיעורן הוא בכזית .

אמר ליה אביי

לרב יוסף: איך יתכן לפרש דברי רב על שמונה שרצים בחייהן,

והא רב אמתניתין קאי

, רב אמר את דינו על המשנה ,

ו

הרי

מתניתין

, "

כל השרצים

"

קתני, ואפילו במיתתן

. משמע שרב אמר ששיעור שרצים הוא בכזית אפילו על שרצים מתים?

אמר ליה רב יוסף

לאביי:

ההיא דיוקא דילך הוא!

דיוק זה יישאר אצלך, ואין לי עסק בו, כי

רב, שמעתא בעלמא קאמר

, רב אמר שמועה בפני עצמה, ולא אמר זאת כפירוש על המשנה.

שנינו לעיל, שרבי יוסי ברבי חנינא שנה ברייתא לפני רבי יוחנן, הדורשת ששיעור אכילת שרצים הוא בכעדשה, כשיעור טומאתן, ושיבח רבי יוחנן לדרשה זו.

ותמהינן:

וכי קלסיה רבי יוחנן?!

מיתיבי

, הגמרא מביאה משנה במסכת אהלות [פרק א משנה ז]:

האיברין

, אבר שלם מן המת, ויש בו בשר גידין ועצמות,

אין להם שיעור

, ומטמאים במגע ומשא ואהל,

אפילו

כשהם

פחות מכזית מן המת

.

ופחות מכזית מן הנבלה

, מטמא במגע ובמשא.

ופחות מכעדשה מן השרץ, מטמאין טומאתן

.

כלומר, איברים שלמים מטמאים אפילו בפחות משיעורן, כיון שהם שלמים, חשובין הם .

ואמר רבי יוחנן: אין לוקין עליהן

על אכילתן

אלא בכזית

. ואף שטומאתן הוא בפחות מכזית.

ומשנה זו בודאי מדברת באיברים שפרשו מן המת, כי המשנה מדברת בשמונה שרצים המטמאים רק במיתתן, ובאה המשנה לחדש, שאם הוא אבר שלם, מטמא אפילו בפחות משיעור כעדשה ,

הרי שרבי יוחנן סובר ששיעור ללקות על אכילה, אף במיתתן, הוא בכזית. וקשה, איך קילס רבי יוחנן את הברייתא שדרשה ששיעור אכילה הוא בכעדשה? ומתרצינן:

אמר רבא: במובדלין

[שמונה שרצים נקראים "מובדלים" שהתורה הבדילה וייחדה אותם משאר השרצים, ששאר השרצים אינם מטמאים, ואילו שמונה השרצים, מטמאין]

דבר הכתוב

.

כלומר, אכן, על שמונה השרצים לוקין אף בשיעור כעדשה, כמו שקילס רבי יוחנן את דרשת הברייתא, כטומאתן כן אכילתן,

ומה שאמר רבי יוחנן "אין לוקין אלא בכזית", היינו דוקא על אכילת בהמה שמתה, ורבי יוחנן בא להשמיענו, שאף על פי שאמרה המשנה שאבר שלם מטמא אפילו פחות מכזית, מכל מקום, אין לוקין על אכילתה אלא בכזית.

כי מה שהקישה התורה אכילה לטומאה, הוא רק על מה שנאמר בסוף הפסוק "אשר הבדלתי לכם לטמא", והיינו שמונה שרצים ה"מובדלים" .

ומקשינן:

אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: אלא מעתה גבי בהמה נמי ליפלוגי

בין מובדלת לשאינה מובדלת

. כלומר, אף שבבהמה לא שייך מובדלת ושאינה מובדלת, כי אין הבדל בין בהמה לבהמה, אלא, כוונת הגמרא היא, למה אמר רבי יוחנן, שעל אף ששיעור טומאת אבר שלם בבהמה הוא בכל שהוא, בכל זאת שיעור טומאתה הוא בכזית,

ולמה לא נקיש בהמה לשרצים, הכתובים באותו פסוק, ונאמר, שכשם שבשרצים, שיעור אכילתם באבר שלם הוא בכל שהוא, כשיעור טומאתן, כך בהמה, שיעור אכילתם הוא כשיעור טומאתן. הלא התורה הקישתם בפסוק אחד ?