Mé'ila 16a — le Talmud en français

לא שנו

, מה ששנתה המשנה "כל הנבילות", ומשמע שבהמות טמאות מצטרפות עם בהמות טהורות,

אלא

צירוף

לענין טומאה

.

אבל לענין

איסור

אכילה

, לא "כל הנבילות" מצטרפין,

אלא: טהורין

מצטרפין

בפני עצמן

ללקות על לאו של נבילה,

וטמאין בפני עצמן

, ללקות על הלאו של אכילת בהמה טמאה. ולא משום איסור נבילה, כי אין איסור נבילה חל על איסור בהמה טמאה .

ולוי אמר: אפילו לאכילה נמי מצטרפין

, כי, לדעתו, חל איסור נבילה על איסור בהמה

טמאה , הילכך: גם הטהורין וגם הטמאים אסורים באכילה משום נבלה, וכולם מצטרפין.

ורב אסי אמר: טהורים לעצמן וטמאין לעצמן

.

הגמרא מבארת דברי רב אסי:

איכא דאמרי

: רב אסי

פליגא אדרב

, חולק על רב, וסובר שבהמות טמאות אינם מצטרפין עם הטהורות, אפילו לא לענין טומאה. וכיון שאינם מצטרפין לענין אכילה, אינם מצטרפין כלל . ומה שאמרה המשנה "כל הנבילות", היינו טהורים בפני עצמן כגון: פרה ועז, לענין איסור אכילת נבילה ולענין טומאת נבלת בהמה טהורה, וטמאין בפני עצמן כגון: חמור וגמל, לענין איסור אכילת בהמה טמאה ולענין טומאת נבלת בהמה טמאה בלבד . ואין הטהורים מצטרפין עם הטמאים אפילו לענין טומאת נבלות.

ואיכא דאמרי: לא פליגא

, רב אסי אינו חולק על רב, וסובר כמותו. ומה שאמר "טהורים בפני עצמן וטמאים בפני עצמן", היינו לענין אכילה בלבד, כדברי רב .

מיתבי

: הגמרא מביאה ברייתא, ומדייקת ממנה, שלא כדברי רב ורב אסי בלישנא בתרא .

הברייתא מדברת בענין איסור אכילת נבילה, וכך נאמר בה:

מיתת פרה

, נבלת בהמה טהורה,

וחיי גמל

, ובשר שפרש מבהמה טמאה בחייה,

אין מצטרפין

, ואם אכל חצי כזית מזו וחצי כזית מזה, אינו לוקה, לא משום איסור אכילת נבילה, ולא משום איסור אכילת בשר מן החי [וגם הוא שיעורו בכזית ].

והברייתא אינה מדברת לענין צירוף לגבי טומאת נבילות, כי בשר מן החי, אינו מטמא טומאת נבילות .

ויש לדייק מהברייתא:

הא מיתת שניהם מצטרפין

, לענין אכילה, וחצי זית מפרה מתה וחצי זית מגמל מת, מצטרפין לכזית ללקות עליהם על איסור אכילת נבילה.

וקשה על רב, ועל רב אסי ללישנא בתרא .

ומתרצינן: לא נדייק מהברייתא "הא מיתת שניהם מצטרפין", אלא,

אימא

, נדייק:

הא חיי שניהם

, הפרה הטהורה והגמל הטמאה,

מצטרפין

, ללקות עליהן באכילתן משום איסור בשר מן החי,

ומני

, וכדברי מי נשנתה הברייתא?

רבי יהודה היא, דאמר: אבר מן החי

, וכן בשר מן החי

נוהג

גם

ב

בהמה

טמאה

.

ומקשינן:

אבל מיתת שניהם

, כששניהם מתו,

מאי

, מה סוברת הברייתא? וכי [לדעת רב ורב אסי בלישנא בתרא] סוברת, ש

לא מצטרפי

ללקות על איסור אכילת נבילה?

אם כן

, יוקשה,

מאי איריא דרהיט ותני

, למה מיהרה הברייתא לומר "

מיתת פרה וחיי גמל

, אין מצטרפין לאיסור נבילה, ואין בכך חידוש, כי הגמל חי ואיננו נבילה,

הא אפילו מיתת שניהם לא מצטרפי

, ויש בכך חידוש גדול, שאף על פי ששניהם נבילות, אין מצטרפין, מפני שאיסור נבילה לא חל על הטמאה?

וממשיך המקשן:

ועוד תניא

, שנינו בברייתא :

חצי זית פרה בחייה וחצי זית גמל במיתתה

[צריך לומר:

במיתתו

],

אין מצטרפין

, מפני שהם שני שמות שונים, הפרה אסורה משום בשר מן החי, והגמל משום בהמה טמאה.

וממשיכה הברייתא:

אבל חצי זית מפרה וחצי זית מגמל, בין בחייהן בין במיתתן

,

מצטרפין

.

ועתה, מה פירוש הסיפא "בין בחייהן בין במיתתן", אם תאמר: האחד חי והאחד מת, כגון גמל חי ופרה מתה, או גמל מת ופרה חיה,

קשיא רישא אסיפא

, שברישא שנינו "פרה בחייה וגמל במיתתה, אין מצטרפין", ואילו בסיפא שנינו שמצטרפין?

אלא לאו

, שפירוש הסיפא הוא "בין בחייהן", ששניהם חיין, ומצטרפין לאיסור בשר מן החי [לרבי יהודה הסובר שנוהג בטמאין], "ובין במיתתן" ששניהן מתו, ומצטרפין לאיסור אכילת נבילה,

שמע מינה: מיתת שניהם, מצטרפין

, לאיסור אכילת נבילה !

וקשה על רב ורב אסי בלישנא בתרא הסוברים: טהורין בפני עצמן וטמאין בפני עצמן?

ומתרצינן:

אמר לך רב אסי

[וכן רב ]: אכן, הברייתא סוברת שהטמאין מצטרפין לאיסור אכילת נבילה, כי

האי תנא סבר

"

איסור חל על איסור

", הלכך חל איסור נבילה על איסור בהמה טמאה,

ואילו אנחנו [רב אסי ללישנא בתרא ורב] אמרנו שאינם מצטרפין, כי לדעת המאן דאמר ש"אין איסור חל על איסור", לא חל איסור נבילה על בהמה טמאה.