Version texte de ce daf : original et traduction
Mé'ila 15b (טו:) — le Talmud en français
Mé'ila 15b (מעילה טו:): Et cependant, d'un autre verset « » nous déduisons la règle de meila pour les kadshei mizbeach. המשנה ממשיכה לבאר דין צירוף מעילה. במשנה הקודמת למדנו רק צירוף הבשר בשני…
Texte original — Mé'ila 15b (טו:)
מתניתין:
המשנה ממשיכה לבאר דין צירוף מעילה. במשנה הקודמת למדנו רק צירוף הבשר בשני קרבנות, ובאה המשנה לחדש, שגם שאר חלקי הקרבן מצטרפין, ואפילו המנחות והנסכים .
חמשה דברים ב
קרבן
עולה
, מצטרפין זה עם זה,
להתחייב משום המעלה בחוץ
551 ,
וכן לענין להתחייב על אכילת פיגול נותר וטמא, וכן להתחייב על מעילה .
ואלו הן:
הבשר, והחלב
[אימורין],
והסולת
של המנחה הבאה עמה,
והיין
נסכי היין,
והשמן
של המנחה. אם הקטיר בחוץ חצי כזית ממין אחד וחצי כזית ממין אחר, חייב. וכן אם אכל חצי כזית פיגול נותר וטמא ממין אחד עם חצי כזית פיגול נותר וטמא ממין אחר, מצטרפין להתחייב עליהן כרת. וכן אם מעל בחצי פרוטה מאחד מחמשת הדברים וחצי פרוטה משאר הדברים, חייב משום מעילה .
וששה
דברים מצטרפין
ב
קרבן
תודה
, להתחייב עליהן משום פגול נותר וטמא.
ואלו הן:
הבשר, והחלב, והסולת
מנחה הבאה עמו [מנחת נסכים ],
והיין, והשמן
של מנחת נסכים,
והלחם
, ארבעים לחמי תודה הבאים עמו.
אבל מעילה אין בתודה, מפני שהוא קדשים קלים.
גמרא:
מתני ליה רב הונא לרבה בריה
, שנה רב הונא לבנו, רבה:
חמשה דברים שבעולם
[עם מם סופית]
מצטרפין זה עם זה
.
אמר ליה
רבה לרב הונא:
בעולם קא אמרת
?! וכי אין בעולם אלא חמש דברים?!
והא קתני
, הרי שנינו בסיפא:
בתודה, ששה דברים שבתודה: הבשר והחלב והסולת והיין והשמן ולחמי תודה
, הרי שיש "בעולם" יותר מחמשה דברים?
אמר ליה
, חזור בך!
ותני
ושנה:
בעולה
.
הגמרא מבארת שמשנתנו האומרת שהבשר מצטרף לאימורין, היא סיוע למה שאמרה הברייתא .
תנינא
, משנתנו שנתה
להא דתנו רבנן
, לברייתא זו:
עולה ואימורים
[
ואימוריה
]
מצטרפין לכזית
, בשר פחות משיעור מצטרף לאימורין להשלים שיעור כזית,
להעלותן בחוץ,
להתחייב עליהם אם העלה אותם בחוץ,
ולחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא
.
הגמרא סברה, שמדובר באוכל פיגול נותר וטמא שיעור כזית, חציו מהבשר וחציו מהאימורין,
על כן מדייקת הגמרא:
קתני
שנינו: עולה ואימוריה, משמע
בעולה, אין
אכן, מצטרפים, ואילו
בשלמים, לא
מצטרפים,
וקשה:
בשלמא, להעלותן בחוץ
, מובן החילוק בין עולה לשלמים, כי
עולה דכליל הוא
, בשרה נקטר על אש המזבח כשם שהאימורין נקטרים, והכל נחשב כמו אימורין , הלכך
מצטרפין,
ואילו
שלמים
, שבשרו אינו נקטר, ואם העלה את בשרו בחוץ, פטור, מפני שאינו מתקבל בפנים [כמבואר , שאין חייבים על המעלה בחוץ אלא על דבר הראוי להתקבל בפנים], וכיון שכך,
לא
מצטרפין, ואם אין שיעור שלם באימורין בלבד, אינו חייב.
אלא
, קשה, לגבי
לחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא, אמאי לא מחייב
, ולמה לא יצטרף חצי כזית בשר פגול נותר וטמא עם חצי כזית אימורין של פגול נותר וטמא להתחייב האוכלו, הרי פיגול נותר וטמא שייך בין בבשר ובין באימורין [כמבואר בזבחים מג א], ופיגול נותר וטמא שייך בכל הקרבנות, ולאו דוקא בעולה,
והתנן
, והרי שנינו [במשנה הבאה]:
כל
הפיגולים מצטרפין זה עם זה, וכל הנותרות מצטרפות זו עם זו
, ואפילו אימורין עם בשר,
ולמה שנתה הברייתא דין צירוף בשר ואימורי פיגול נותר וטמא, לגבי עולה בלבד ? ומתרצינן:
אלא, אימא
, כך תתבאר הברייתא:
עולה ואימוריה מצטרפין זה עם זה לכזית ליזרק עליהן את הדם
, כגון: אם נאבד הבשר והאימורין קודם זריקת הדם, ונשתייר מהם חצי כזית בשר וחצי כזית אימורין,
וכיון דמצטרפין ליזרק את הדם חייב וכו'.
ועתה, בעולה, מצטרף הבשר עם האימורין לכזית, הואיל וכולה כליל והכל נקטר, הלכך יש כאן "אכילת מזבח", וזריקת הדם הויא זריקה. וכיון שהיא זריקה כשרה, והקרבן כשר, לפיכך, אם נתפגל או ניתותר, ואכל כזית ממנה, או שאכל כזית ממנה בטומאת הגוף, חייב.
מה שאין כן בשלמים, לא מצטרפין חצי כזית בשר וחצי כזית אימורין, הילכך, לא נשאר לא שיעור בשר [אכילת אדם] ולא שיעור אימורין [אכילת מזבח], ואין "שיור" כדי לזרוק עליו את הדם, וכמו שיבואר, הלכך, אפילו אם זרק, לא נחשב הזריקה, ואין חייבין עליו משום אכילת פיגול נותר וטמא. כמו שקיימא לן [מנחות כה ב]: כל הניתר לטהורים חייבים עליו משום טמא, וכן לענין פיגול ונותר. כלומר, רק על קרבן שנעשה בו זריקה, חייבים עליו משום פגול נותר וטמא.
נמצא, שבעולה הצטרפות הבשר לאימורין, גורמת לזריקה כשרה, וממילא לחיוב על אכילת פגול נותר וטמא. ואילו בשלמים, לא מצטרפים והזריקה אינה כשרה, ועל כן, אין חיוב על אכילת פגול נותר וטמא.
וממשיכה הגמרא: ומאן קתני לה, כדברי מי נשנתה הברייתא?
רבי יהושע היא
, הסובר [זבחים קד א], שאין זורקין את הדם, אלא אם נשאר או כזית בשר לאכילת אדם, או כזית אימורין להקטרה לאכילת מזבח, לפיכך, בשלמים אינו זורק את הדם,
[אבל רבי אליעזר הסובר שזורקין את הדם, והקרבן כשר, אף אם לא נשאר כזית בשר, יסבור, שגם בשלמים, על אף שלא מצטרף הבשר לאימורין, חייב על פגול נותר וטמא, כי הזריקה כשרה בכל אופן],
דתניא
, כמו ששנינו:
רבי יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר וכזית
[
או כזית
]
חלב, זורק את הדם
.
אבל אם נשתייר
כחצי זית בשר וכחצי זית חלב, אינו זורק את הדם.
ובעולה, אפילו
נשתייר
כחצי זית בשר וכחצי זית חלב, זורק את הדם, מפני שכולה כליל.
וממשיכה הברייתא:
ובמנחה, אפילו כולה קיימת, לא יזרוק
את הדם.
ותמהינן:
מנחה? ! מאי עבידתיה
, כלומר, מה זריקת דם שייך במנחה?
ומתרצינן:
אמר רב פפא
: הברייתא מדברת
במנחת נסכים
הבאה עם הזבח, ואבד בשר הזבח והמנחה קיימת, ועל כך אומרת הברייתא: לא יזרוק את הדם בשביל המנחה שנשתיירה, ואיננה כנשתייר כזית בשר או כזית אימורים, כיון שאין המנחה מגוף הזבח.
מתניתין:
המשנה ממשיכה בדיני צירוף איסורים זה עם זה.
התרומה
, תרומה גדולה הניתנת לכהן שתים ממאה,
ותרומת מעשר
, שהלוי נותן לכהן אחד מעשרה מהמעשר שהוא קיבל,
ותרומת מעשר
של דמאי
[פירות שקנו אותם מעם הארץ החשוד שאינו מעשר את פירותיו נקרא "דמאי". וחכמים תיקנו שהקונה יעשרם, והלוי יפריש תרומת מעשר מהמעשר]
והחלה, והביכורים
, כל אלו
מצטרפין זה עם זה,
מפני שכולם נקראים "תרומה" והם כולם איסור אחד, כמו שיבואר בגמרא.
ולאיזה דין מצטרפים?
לאסור
, אם נפלו פירות ממינים אלו לתוך חולין, ואין בחולין מאה נגד כולן, למרות שיש מאה חולין נגד כל מין ומין שבתערובת, מצטרפים כולם לאסור את החולין, כדין תרומה שאינה בטילה, אלא אם יש מאה בחולין נגד התרומה וכן אם נפל בתבשיל של חולין, ואין בחולין ששים נגד כל המינים יחד .
וכן אם נפל שאור ממינים אלו לתוך עיסה של חולין, ויש בכולן כדי לחמץ את העיסה, למרות שאין באחד מהם בלבד כדי לחמץ, מצטרפים כולם לאסור את העיסה, כדין תרומה האוסר את החולין [אף אם יש בחולין יותר ממאה נגד התרומה] כשהתרומה מחמצת את החולין .
ו
כן מצטרפים לשיעור כזית
לחייב עליהן את החומש
, כדין האוכל תרומה בשגגה, שמשלם קרן וחומש.
המשנה ממשיכה בדין צירוף.
כל הפיגולים
, מכל הקרבנות,
מצטרפים זה עם זה
. כגון: האוכל חצי זית פיגול מעולה וחצי זית פיגול משלמים, חייב כרת, כדין אוכל כזית פיגול.
ו
כן
כל הנותרים
,
מצטרפין זה עם זה
.
ולקמן בגמרא [יז ב] יבואר, שפיגול נותר וטמא מצטרפין זה עם זה.
גמרא:
הגמרא מבארת הטעם שחלה וביכורים מצטרפין לתרומה.
מאי טעמא?
כולהו
, כל אלו,
איקרו
, נקראים "
תרומה
".
גבי חלה, כתיב
[במדבר טו] "
ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה
".
ביכורים
נמי איקרו תרומה
.
דתניא
, שנינו ברייתא: אמרה התורה [דברים יב] "לא תוכל לאכול בשעריך ...
ותרומת ידך
", ודרשו חכמים:
אלו ביכורים
, שאסור לאוכלם אכילת שערים, דהיינו חוץ לירושלים. ו"ידך", היינו ביכורים, שנאמר בפרשת ביכורים [דברים כו] "ולקח הכהן הטנא מידך".
הרי שהתורה קראתו לביכורים "תרומה".
אבל אינך
, שאר אלו שנשתנו במשנה: תרומה, תרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי,
לא צריכא
, לא צריך לפרש מדוע מצטרפין, שהרי דבר פשוט הוא, שהם נקראים תרומה.
מתניתין:
המשנה ממשיכה בענין צירוף איסורים.
האוכל כזית נבילה, לוקה.
ועוד הלכה יש בנבלה, שהיא אב הטומאה, ומטמאת כלים אוכלין ומשקין במגע, ומטמאת אדם אף במשא.
טומאת נבילה, היא גם בנבלת בהמה או חיה טמאה [אפילו נשחטה כראוי].
כל הנבלות, מצטרפין זו עם זו
, לשיעור כזית. והיינו, חצי כזית נבילה מבהמה זו וחצי כזית מבהמה אחרת, מצטרפין. ובגמרא יבואר, אם מצטרפין לגבי טומאת נבילות בלבד, או שמצטרפין גם לחיוב מלקות כל אכילת נבילה.
האוכל כזית מן השרץ, לוקה, ואינו מטמא. במה דברים אמורים? בשאר השרצים, כגון הצפרדע הנחש והעקרב. אבל שמונה שרצים האמורין בתורה [ויקרא יא] כמו החולד והעכבר והצב, נוסף על איסור אכילה הם גם מטמאים [אדם וכלים, אוכלים ומשקין] במגע ולא במשא. ושיעורם לטמא, הוא בכעדשה.
וכל השרצים
,
מצטרפין זה עם זה
. כלומר, שאר השרצים מצטרפין לשיעור כזית להתחייב מלקות על אכילתן. ושמונת השרצים מצטרפין לשיעור כעדשה לטמא טומאת שרצים. וכן להתחייב מלקות להאוכלן.
גמרא:
שנינו במשנה: כל הנבלות מצטרפין זה עם זה.
הגמרא דנה, אם מצטרפין לענין טומאת נבלות בלבד, או שמצטרפין גם לענין אכילה.
כלומר, לגבי טומאת נבלות אמרה התורה [שם] "וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב". ודרשו חכמים [חולין ע ב עא א] שגם נבלת בהמה טמאה, מטמאה.
הילכך, לגבי דין טומאת נבלות, אין הבדל בין נבלת בהמה טהורה לנבלת בהמה טמאה, וכולם מטמאים. וכיון שכולם מטמאים וכולם שיעורם בכזית, כולם מצטרפין.
אבל, לגבי איסור אכילה, יש מקום לומר שעל נבלת בהמה טמאה, לא לוקין משום איסור נבלה, אלא משום איסור אכילת בהמה טמאה בלבד.
והטעם, מפני שכיון שהבהמה אסורה מכבר באיסור אכילת "בהמה טמאה", לא חל עליה במיתתה איסור "נבלה". לפי ש"אין איסור חל על איסור".
ורק בהמות טהורות נאסרים במיתתם משום איסור נבלה.
נמצא, שלפי דעה זו, מה שאמרה המשנה שהנבלות מצטרפות, היינו כל הנבלות, מבהמות טמאות ומבהמות טהורות, מצטרפות לשיעור כזית לגבי טומאת נבלות.
ואילו לגבי חיוב מלקות על איסור אכילת נבלה, מצטרפות הטהורות בפני עצמן. ואם אכל חצי כזית נבלה מבהמה וחיה טהורה זו עם חצי כזית מבהמה וחיה טהורה אחרת, לוקה על איסור אכילת נבילה.
וטמאות בפני עצמן. ואם אכל חצי כזית מבהמה וחיה טמאה אחת עם חצי כזית מבהמה וחיה טמאה אחרת, לוקה על איסור אכילת בהמה טמאה.
אבל אם אכל חצי כזית בהמה טהורה עם חצי כזית מבהמה טמאה, אינו לוקה. ואין חצי כזית הטמאה מצטרף, כי אינה אסורה כלל באיסור נבלות.
ופשוט, שאין איסור אכילת נבלה מצטרף עם איסור אכילת בהמה טמאה, מפני שדין צירוף הוא בשני חלקי איסור ["שם"] אחד, ולא בשני איסורים שונים.
גמרא:
אמר רב:
Traduction française
Et cependant, d'un autre verset « » nous déduisons la règle de meila pour les kadshei mizbeach.
Et à quel jugement se rattachent‑ils ?
Interdire
Si des fruits de ces espèces sont tombés dans des profanes, et qu'il n'y a pas dans les profanes cent contre toutes ensemble, bien qu'il y ait cent profanes contre chaque espèce présente dans le mélange, tous se joignent pour interdire les profanes, conformément à la règle de la terouma qui n'est pas annulée, sauf s'il y a cent dans les profanes contre la terouma De même, si cela est tombé dans un mets de profanes, et qu'il n'y a pas dans les profanes soixante contre toutes les espèces ensemble .
De même, si du levain de ces espèces est tombé dans une pâte de profanes, et qu'il y en a en tout de quoi faire fermenter la pâte, bien qu'il n'y en ait pas dans l'un seul d'entre eux pour faire lever, tous se joignent pour interdire la pâte, selon la règle de la terouma qui interdit les profanes [même s'il y a dans les profanes plus d'une centaine contre la terouma] lorsque la terouma fait fermenter les profanes .
Et
de même ils se joignent à la mesure d'un kazayit
Les obliger à payer le chomesh,
comme pour celui qui mange de la terouma par erreur, qui paie le principal et le chomesh.
La Mishna poursuit concernant le droit de l'agrégation.
Tous les pigulim
de tous les sacrifices
se joignent les uns aux autres.
Par exemple : celui qui mange une demi-zayit de pigul me'ula et une demi-zayit de pigul meshalem est passible de karet, selon la règle de celui qui mange un kazayit de pigul.
Et
de même
tous les restes
se joignent les uns aux autres.
Et plus loin dans la Gemara [17b] il sera expliqué que pigul restant et impureté se joignent les uns aux autres.
Gemara :
La Gemara explique la raison pour laquelle la hallah et les bikkourim se joignent à la terouma.
Quelle est la raison ?
Tous
tous ceux‑ci
sont appelés
sont appelés
la terouma.
Concernant la hallah, il est écrit
dans Bamidbar 15
"Le commencement de vos pâtes : vous offrirez une hallah, une offrande".
Les bikkourim
sont aussi appelés terouma.
Comme il a été enseigné,
nous avons appris en une baraïta : la Torah dit [Devarim 12] "tu ne pourras pas manger dans tes portes" ... et "teroumat yadkha" signifie les bikkourim, comme il est dit dans la parasha des bikkourim [Devarim 26] "et le cohen prendra le panier de ta main".
Ainsi la Torah a appelé les bikkourim "terouma".
Mais ce n'est pas
les autres qui ont été modifiés dans la Mishna : terouma, teroumat ma'aser et teroumat ma'aser de demai.
Il n'est pas nécessaire
d'expliquer pourquoi ils se joignent, car la chose est simple : ils sont appelés terouma.
Nous avons appris :
La Mishna poursuit sur l'affaire de l'agrégation des interdits.
Celui qui mange un kazayit de nevila est flagellé.
De plus il existe une halakha concernant la nevila, qui est source d'impureté, et elle rend impurs les ustensiles de nourriture et de boisson par contact, et rend impur une personne même par portage.
L'impureté de la nevila existe aussi pour la carcasse d'une bête ou d'un animal impur [même si elle a été abattue correctement].
Toutes les névilot se joignent les unes aux autres,
à la mesure d'un kazayit. C'est‑à‑dire : une demi-kazayit de névila d'une bête et une demi-kazayit d'une autre bête se joignent. Et la Gemara expliquera si elles se joignent seulement pour la loi d'impureté des névilot, ou si elles se joignent aussi pour l'obligation de flagellation pour toute consommation de névila.
Celui qui mange un kazayit d'un sheretz est flagellé, et il ne rend pas impur. De quels cas s'agit‑il ? Des autres sheratzim, tels que la grenouille, le serpent et le scorpion. Mais les huit sheratzim mentionnés dans la Torah [Vayikra 11], tels que la taupe, la souris et la tortue, en plus de l'interdiction de consommation, rendent aussi impurs [homme et ustensiles, nourriture et boisson] par contact et non par portage. Et leur mesure pour rendre impur est la taille d'une lentille.
Et tous les sheratzim
se joignent les uns aux autres.
C'est‑à‑dire que les autres sheratzim se joignent au quota d'un kazayit pour être redevables de flagellation pour leur consommation. Et les huit sheratzim se joignent à la mesure d'une lentille pour rendre impur de la tum'at sheratzim. Et de même pour encourir la flagellation pour celui qui les mange.
Gemara :
Il est enseigné dans la Mishna : toutes les névilot se joignent les unes aux autres.
La Gemara débat si elles se joignent seulement pour l'impureté des névilot, ou si elles se joignent aussi pour la question de l'alimentation.
C'est‑à‑dire, concernant l'impureté des névilot la Torah a dit [là] "et si mortalité survient parmi la bête qui vous sert de nourriture, quiconque touche sa carcasse sera impur jusqu'au soir". Et les Sages ont interprété [Chullin 72b] que même la carcasse d'une bête impure rend impur.
Ainsi, pour la loi de l'impureté des névilot, il n'y a pas de différence entre la carcasse d'une bête pure et celle d'une bête impure, et toutes rendent impurs. Et puisque toutes rendent impurs et que leur mesure est un kazayit, tous se joignent.
Mais, concernant l'interdiction de consommation, on peut dire que pour la carcasse d'une bête impure on ne flagelle pas à cause de l'interdit de nevila, mais à cause de l'interdit de manger une bête impure seulement.
Et la raison : puisque l'animal est déjà interdit par l'interdiction de manger "bête impure", l'interdiction de "nevila" ne s'applique pas à sa mise à mort, car "une interdiction ne s'applique pas sur une interdiction".
Et seules les bêtes pures sont interdites à cause de leur mise à mort pour l'interdit de nevila.
Il en résulte, selon cette opinion, que lorsque la Mishna dit que les névilot se joignent, cela signifie que toutes les névilot, d'animaux impurs et d'animaux purs, se joignent au quota d'un kazayit pour l'impureté des névilot.
Et quant à l'obligation de flagellation pour l'interdit de manger nevila, les pures se joignent entre elles. Et si quelqu'un a mangé une demi-kazayit de nevila d'une bête pure et une demi-kazayit d'une autre bête pure, il est flagellé pour l'interdiction de manger nevila.
Et les impures entre elles. Et si quelqu'un a mangé une demi-kazayit d'une bête impure et une demi-kazayit d'une autre bête impure, il est flagellé pour l'interdiction de manger une bête impure.
Mais si quelqu'un a mangé une demi-kazayit d'une bête pure avec une demi-kazayit d'une bête impure, il n'est pas flagellé. Et la demi-kazayit impure ne se joint pas, car elle n'est pas du tout interdite par l'interdit de nevila.
Et c'est simple : l'interdit de manger nevila ne s'agrège pas avec l'interdit de manger une bête impure, parce que la règle d'agrégation porte sur deux parts d'un même interdit, et non sur deux interdits différents.
Gemara :
Dit Rav :