Mé'ila 12b — le Talmud en français

דאמר רב הונא אמר זעירא

המקיז דם לבהמת קדשים

, בחייה, אותו הדם

אסור בהנאה ומועלין בו

מן התורה, כמו שיבואר, וכיון שכן, יש עליו מעילה מדרבנן גם בסופו אחרי יציאתו לנחל קדרון.

אף על פי ששנינו [יא א] שדם בתחילתו אין מועלין בו, היינו דוקא אחרי שחיטת הבהמה, כאשר הדם ראוי לכפרה, ונתמעט מדרשות הכתובים . מה שאין כן, בדם בהמה בחייה, שהדם עדיין אינו ראוי לכפרה, מועלין בו. ועל כן דנה הגמרא.

גופא

, למדנו לעיל,

אמר רב הונא אמר זעירא: המקיז דם לבהמת קדשים

,

אסור בהנאה ומועלין

בו

.

ומקשינן:

מתיב רב המנונא

ממה ששנינו במשנה הבאה:

חלב המוקדשין

, חלב שנחלב מבהמה נקבה הקדושה בקדושת קרבן,

וביצי תורין

, ביצים שהטילה תור שהוקדשה לקרבן,

לא נהנין ולא מועלין

, כמו שיבואר.

וקשה, מה שונה דם מחלב, וכשם שחלב אין מועלין בו, כן דם, ולמה מועלין בו?

ומתרצינן:

אמר ליה

: קיים הבדל בין חלב לדם,

כי קאמרינן

, במה אמרתי, רק

לגבי דם, ד

הבהמה

לא מתקיימת בלא דם

, הילכך נחשב כגוף הבהמה, ומועלין בו.

אבל חלב, דקא מקיימא

, הבהמה מתקיימת

בלא חלב, לא!

אין מועלין בו, מאחר שאין החלב מגוף הבהמה.

על חילוק זה מקשה רב משרשיא.

מתיב רב משרשיא

ממה ששנינו בברייתא:

הזבל

[גללי בהמה שנהפך לזבל]

והפרש

, גללי בהמת קדשים ,

שבחצר

הקדש,

לא נהנין ולא מועלין, ודמיהן

יפלו ללשכה

, כמו שיבואר.

וקשה:

אמאי

, למה לא מועלין, הלא

הכי נמי, לא מקיים

[

מתקיים

], הבהמה אינה מתקיימת

בלא פרש

, ובמה שונה מדם?

ומתרצינן:

אמרי! מידי איריא!?

וכי יש להשוות בין פרש לדם?!

התם, פרש, דמן עלמא קאתי לה

, שבאה לה מן החוץ, כלומר, מאכילת מאכלי חולין,

אזיל האי

יוצא הפרש

אתי אחרינא

, ובא לה פרש אחר, הילכך: אינו ממש מגוף הבהמה,

לאפוקי

, בניגוד ל

דם, דמגופה הוא,

ונברא עמה, והוא חלק מגופה, לפיכך מועלין בו .

הגמרא חוזרת לבאר את הברייתא.

קתני

, שנינו: הזבל והפרש שבחצר

לא נהנין ולא מועלין ודמיו ללשכה

. וברייתא זו

מסייעא ליה

, היא סיוע,

לרבי אלעזר

.

דאמר רבי אלעזר: כל מקום שאמרו חכמים

: "

קדוש ואינו קדוש

", כלומר, "לא נהנין ולא מועלין",

יפלו דמיו ללשכה

, כלומר , הגזברים חייבין ליטפל בכך, ולמוכרן, ויגיעו דמיהן לבדק הבית.

וכן אמרה הברייתא לגבי פרש וזבל: "לא נהנין ולא ומועלין", ומי יהנה מהן, ומה ייעשה בהן, "ודמיהן יפלו ללשכה".

מתניתין:

המשנה ממשיכה בדין "לא נהנין ולא מועלין".

חלב, המוקדשין,

שנחלב מבהמת קדשים,

ו

כן

ביצי תורין

המוקדשין,

לא נהנין

, אסור להנות מהן,

ולא מועלין

, הואיל ואינם ראויין למזבח .

במה דברים אמורים

, שאין מועלין -

בקדשי מזבח

, שהוקדשו להיקרב הוא עצמו, הילכך, אין דעתו של המקדיש אלא על הקרבן עצמו, לא על חלבו וביציו ,

אבל בקדשי בדק הבית

, אם

הקדיש תרנגולת

לבדק הבית,

מועלין בה ובביצתה

, וכן אם הקדיש

חמורה,

מועלין בה ובחלבה

, הואיל וראוי להימכר ולהביא הדמים לבדק הבית.

גמרא:

המשנה חילקה בין קדשי קדושת מזבח לקדשי קדושת דמים.

הגמרא דנה "בקדשי מזבח כי אקדשה קדושת דמים", כלומר, כגון: שהקדיש בהמה, קדושת דמים לצורך מזבח, לימכר ולקנות מדמיו צרכי מזבח.

ולכאורה, משמע מלשון המשנה : "במה דברים אמורים בקדשי מזבח", שאפילו כאשר הקדיש קדושת דמים לצורך מזבח, אין מועלין בהן, וקדושתם כדין קדושת מזבח. ועל כך תמהה הגמרא:

אלא

, וכי נאמר:

גבי מזבח, כי אקדשה קדושת דמים, לא אית ליה מעילה?!

ולמה יש עליו קדושת מזבח, הלא הוא עצמו אינו קרב?

ומתרצינן:

אמר רב פפא: חסורי מחסרא

, המשנה חסרה,

והכי קתני

, וכך נשנית:

במה דברים אמורים

, שאין מועלים,

כשהקדיש

, בהמה או תורין,

קדושת הגוף לגבי מזבח

, והוא עצמו ייקרב על גבי המזבח,

אבל

, אם

הקדישו

, לבהמה או לתורין,

קדושת דמים לגבי מזבח

, הואיל ואין עליו אלא קדושת דמים,

נעשה כמי שהקדישו לבדק הבית

, לצורכי תיקון החומות והעזרות וכלי המקדש.

ובקדושת דמים, מועלין, כמו שאמרה המשנה בהמשך:

הקדיש תרנגולת, מועלין בה ובביצתה, חמורה, מועלין בה ובחלבה.

מתניתין:

משנה זו הובאה במסכת בבא בתרא [עט א], ומתפרשת כאן על פי התוס' כאן, ועל פי פירוש הרשב"ם שם.

כל

דבר, שאדם הקדיש,

הראוי למזבח

ולא לבדק הבית

, כגון: שור וכבש ועז תמימים, שאסור להקדישן לבדק הבית , וכן תורים ובני יונה סולת ולבונה ויין ושמן. וכל אלו אינן ראויין לשקען בבנין. או, כל הראוי

לבדק הבית ולא למזבח

, כגון: זהב וכסף ואבנים יקרות, וכדומה. או, אפילו , כל שאינו ראוי

לא למזבח ולא לבדק הבית,

כגון: חלב גבינה מורייס אשפה עשבים וכדומה, ודינם לימכר, ומדמיהן יקנו צרכי מזבח או צרכי בדק הבית, כפי שהקדיש המקדיש,

מועלין בו

. כמו שיבואר .