Méguila 6b — le Talmud en français

זממו

[זמם הוא כמין טבעת שנותנין בחוטמה של אנקה , ונמשכת על ידי אותה טבעת. שמתוך חוזקה של האנקה, אינה משתמרת אלא בו]

אל תפק

מחוטמו -

זו

גרממיא

[שם מלכות]

של אדום. שאלמלי

[שאילו]

הן יוצאין

-

מחריבין כל העולם כולו.

ואמר רבי חמא בר חנינא: תלת מאה קטירי תגא

[קשורי כתר מלכות]

איכא בגרממיא

של אדום. ותלת מאה ושיתין וחמשה

מרזבני

[דוכסים]

איכא ברומי.

ובכל יומא נפקי הני לאפי הני

[בכל יום יוצאים אלו כלפי אלו למלחמה],

ומקטיל חד מינייהו, ומיטרדי לאוקמי מלכא,

וזהו ה"זמם" דאיתא בקרא, דעל ידי שאינם יכולים להעמיד עליהם מלך, אינם יוצאים להחריב את העולם.

ו

עוד

אמר רבי יצחק, אם יאמר לך אדם: יגעתי

בתורה -

ולא מצאתי

[כלומר: לא הצלחתי],

אל תאמן

לו!

וכן אם יאמר לך:

לא יגעתי, ו

אף על פי כן -

מצאתי, אל תאמן!

אבל אם אמר לך:

יגעתי ומצאתי, תאמן

.

ו

הני מילי

-

בדברי תורה

דווקא.

אבל במשא ומתן

-

סייעתא הוא מן שמיא,

ואינו תלוי דווקא ביגיעה, שיש יגע - ואינו מוצא.

ולדברי תורה

נמי,

לא אמרן

דכל היגע ודאי ימצא -

אלא לחדודי,

להבין ולחדד בלימודו.

אבל לאוקמי גירסא,

שלא תשתכח ממנו -

סייעתא מן שמיא היא

,

ויש שיגע - ואינו מוצא.

ו

עוד

אמר רבי יצחק: אם ראית רשע שהשעה משחקת לו, אל תתגרה בו

באותה שעה .

שנאמר: "אל תתחר במרעים".

ולא עוד, אלא שדרכיו מצליחין. שנאמר: "יחילו

[יצליחו]

דרכיו בכל עת".

והיינו, באותה עת שמזלו משחק לו.

ולא עוד, אלא שזוכה בדין

באותה עת.

שנאמר: "מרום משפטיך מנגדו"

[שמורמים ומסולקים המשפטים ממנו].

ולא עוד, אלא שרואה בשונאיו. שנאמר: "כל צורריו יפיח בהם",

שבנפיחה בעלמא הם נופלין.

ותמהינן:

איני?

וכי אסור להתגרות ברשעים?

והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה. שנאמר: "עוזבי תורה יהללו רשע, ושומרי תורה יתגרו בם"!

ו

כן

תניא: רבי דוסתאי בר מתון אמר: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה!

ואם לחשך אדם לומר

שאסור להתגרות בהם, ומביא ראיה ממקרא זה:

"אל תתחר במרעים ואל תקנא בעושי עולה",

אמור לו:

מי שלבו נוקפו

משום עבירות שבידו -

אומר כן!

דבאמת אין כוונת המקרא, שאסור להתגרות ברשעים,

אלא

הכי הוא פירושא דקרא:

"אל תתחר במרעים"

-

להיות כמרעים

["תתחר" מלשון תחרות, כלומר, אל תאחוז במעשיו].

"ואל תקנא בעושי עולה"

-

להיות כעושי עולה.

וראיה לדבר

-

מסיפא דקרא: ואומר: "אל יקנא לבך בחטאים וגו'",

דהכא על כרחך דאין הכוונה לומר שלא תתגרה בהם, דהא כתיב בסיפא דקרא: "כי אם ביראת ה' כל היום". אלא ודאי כוונת הכתוב לומר שלא תהא כמו החטאים, אלא - הוי ירא שמים.

חזינן דמותר להתגרות ברשעים, וקשיא אדרבי יצחק, דאמר: "אל תתגרה בו"?!

ומתרצינן:

לא קשיא. הא

דאמר רבי יצחק אל תתגרה בו -

במילי דידיה,

במה שנוגע לאדם עצמו . ואילו

הא

דאמרן דמותר להתגרות בו - היינו

במילי דשמיא.

ואיבעית אימא: הא והא במילי דידיה. ולא קשיא, הא

דמותר להתגרות בו -

בצדיק גמור.

ו

הא

דאמרן דאסור להתגרות בו -

בצדיק שאינו גמור

.

ומייתינן ראיה לכך, שצדיק שאינו גמור, יכול להנזק על ידי רשע

:

דאמר רב הונא: מאי

האי

דכתיב

בחבקוק:

"למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו"?

הכי דייקינן מקרא:

צדיק ממנו,

דהיינו, אדם שהוא צדיק יותר מהרשע, אבל אינו צדיק גמור -

בולע

הרשע. אבל

צדיק גמור

-

אינו בולע!

ואף על כך תמה חבקוק הנביא: "למה תביט וגו' בבלע רשע צדיק ממנו", כלומר, דאף שאינו צדיק גמור, מכל מקום, למה יבלענו זה הרשע, כיון שסוף סוף אותו צדיק שאינו גמור

-

צדיק יותר מהרשע!?

ואי בעית אימא

: באמת בעלמא מותר להתגרות בו. אבל היכא ד

שעה משחקת לו

לרשע -

שאני.

דבאותה שעה, אפילו צדיק גמור עלול להנזק .

אמר עולא: איטליא של יון

-

זה כרך גדול של רומי. והויא תלת מאה פרסה על תלת מאה פרסה.

ויש בה שס"ה שווקים, כמנין ימות החמה.

ושוק ה

קטן שבכולם

הוא

של מוכרי

עופות, והויא

גודלו

ששה עשר מיל

-

על ששה עשר מיל. ומלך סועד בכל יום באחד מהן

[מאותן שווקים].

והדר בה,

באיטליא,

אף על פי שאינו נולד בה, נוטל פרס

[מזון]

מבית המלך.

ו

כן

הנולד בה, אף על פי שאינו דר בה, נוטל פרס מבית המלך.

ושלשת אלפים בי בני

[בתי מרחץ]

יש בו.

וחמש מאות חלונות מעלין עשן חוץ לחומה

יש בו, שהחלונות גבוהים מן החומה, ולכן אינם מעשנים אותה, וזוהי חשיבות.

צדו אחד

של איטליא של יון -

ים, וצדו אחד

-

הרים וגבעות, צדו אחד

-

מחיצה של ברזל, וצדו אחד

-

חולסית

[מקום אבנים דקות]

ומצולה

[קרקעית הנהר] .

מתניתין:

קראו את המגילה באדר הראשון, ו

אחר כך

נתעברה השנה

-

קורין אותה

שוב

באדר שני.

אין בין

דיני

אדר הראשון ל

דיני

אדר השני

-

אלא קריאת המגילה, ומתנות לאביונים

.

שאם עשאן באדר ראשון - לא יצא ידי חובתו. וצריך לחזור ולקיימן באדר השני [מאירי].

גמרא:

מדקתני בסיפא דמתניתין, דליכא בינייהו אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים, משמע,

הא לענין סדר

ד'

פרשיות

שקורין בחודש אדר [שקלים, זכור, פרה והחודש ],

זה וזה

אדר ראשון ואדר שני

\-

שוין.

שאם קראן באדר ראשון, אין צריך לקרותם שוב באדר שני .

ומקשינן:

מני

תנא ד

מתניתין? לא תנא קמא,

ולא רבי אליעזר ברבי יוסי, ולא רבן שמעון בן גמליאל!

דתניא

: אם

קראו את המגילה באדר הראשון, ו

אחר כך

נתעברה השנה, קורין אותה

שוב

באדר השני. שכל

שאר

מצות

הפורים

שנוהגות ב

אדר ה

שני

-

נוהגות

אף

בראשון.

דהיינו, שאם קיימן באדר ראשון, אין צריך לחזור ולקיימן בשני.

חוץ ממקרא מגילה

שנוהג דווקא בשני.

רבי אליעזר ברבי יוסי

חולק על תנא קמא, ו

אומר: אין קורין אותה

שוב

באדר השני.

לפי

שכל מצות שנוהגות בשני

-

נוהגות בראשון,

ואפילו מקרא מגילה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יוסי: אף קורין אותה באדר השני. שכל מצות שנוהגות בשני

-

אין נוהגות בראשון,

וצריך לקיימן שוב בשני.

ושוין

כל הני תנאים שנחלקו לעיל -

בהספד ובתענית, שאסורין

בי"ד וט"ו ש

בזה

-

ובזה,

באדר ראשון - ובאדר שני.

ותמהינן אברייתא: הא

רבן שמעון בן גמליאל

-

היינו תנא קמא,

שהרי גם תנא קמא סובר, שקורין את המגילה שוב באדר שני!?

אמר רב פפא: סדר פרשיות

אימתי קורין אותן -

איכא בינייהו.

ובהכי פליגי:

דתנא קמא סבר

: כל המצוות של חודש אדר,

לכתחילה

עושין אותן

ב

אדר

שני. ואי עבוד בראשון

[ואם עשאון באדר ראשון] -

עבוד,

ויצאו ידי חובתן.

בר

[חוץ]

ממקרא מגילה, דאף על גב דקרו

אותה

ב

אדר

ראשון, קרו

[צריכין לקרותה שוב]

בשני.

ורבי אליעזר ברבי יוסי סבר: אפילו מקרא מגילה, לכתחילה

קורין

בראשון,

ואין צריך לחזור ולקראה בשני.

ורבן שמעון בן גמליאל סבר: אפילו סדר פרשיות, אי קרו בראשון

-

קרו

[צריכין לקרות]

בשני.

דהא איהו אמר: "שכל מצות שנוהגות בשני - אין נוהגות בראשון", משמע דאפילו סדר פרשיות.

והשתא הדרינן לקושיין דלעיל.

מתניתין

מני?

אי תנא קמא, קשיא מתנות

לאביונים! דבמתניתין תנא, דמצות מתנות לאביונים נוהגת דווקא באדר שני, ואילו תנא קמא דברייתא אמר, דרק מקרא מגילה בעינן למעבד דווקא בשני. משמע, דמתנות לאביונים, אם נתנן בראשון - יצא ידי חובתו!?

אי רבי אליעזר ברבי יוסי, קשיא נמי

מ

מקרא מגילה!

דהא סבירא ליה דאפילו מקרא מגילה - לכתחילה קורין באדר ראשון!?

אי רבן שמעון בן גמליאל, קשיא סדר פרשיות!

דממתניתין משמע דאם קראן בראשון - אין צריך לקרותן שוב באדר שני, ואילו רבן שמעון בן גמליאל אמר דצריך לקרותן בשני!?

ומתרצינן:

לעולם

מתניתין כ

תנא קמא. ותנא

בברייתא

מקרא מגילה

דנוהג רק בשני,

והוא הדין

ל

מתנות לאביונים

דבעינן למעבד דווקא בשני,

דהא

-

בהא תליא,

שהרי עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, כדאמרן לעיל.

ואי בעית אימא: לעולם

מתניתין

רבן שמעון בן גמליאל היא. ומתניתין חסורי מיחסרא, והכי קתני: "אין בין י"ד שבאדר הראשון לי"ד שבאדר השני, אלא מקרא מגילה ומתנות.

ואתא מתניתין למעוטי הספד ותענית, דהכי תשמע מינה:

הא לענין הספד ותענית

-

זה וזה שוין,

שאסורין בזה ובזה".

ואילו

לגבי

סדר פרשיות

-

לא מיירי

מתניתין, ולא תשמע מינה מה דינן. ובאמת איכא למימר, דגם סדר פרשיות - בעינן למעבד דווקא בשני.

אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום רבי יוסי,

דכל מצוות שנוהגות בשני

\- אין נוהגות בראשון.

אמר רבי יוחנן: ושניהם,

רבי אליעזר ברבי יוסי ורבן שמעון בן גמליאל -

מקרא אחד דרשו.

דכתיב במגילת אסתר: "לקיים עליהם להיות עושים וגו'

בכל שנה ושנה".

ובהכי איפליגו:

ד

רבי אליעזר ברבי יוסי סבר

דהכי דרשינן לקרא: להיות עושים כ

בכל שנה ושנה. מה

ב

כל שנה ושנה

עבדינן למצוות הפורים ב

אדר הסמוך לשבט, אף כאן

שנתעברה השנה, בעינן למעבד ב

אדר הסמוך לשבט,

דהיינו אדר ראשון.

ורבן שמעון בן גמליאל סבר

דהכי דרשינן: דבעינן למעבד כ

בכל שנה ושנה. מה

ב

כל שנה ושנה

עבדינן ב

אדר הסמוך לניסן, אף כאן

שנתעברה השנה - בעינן למעבד ב

אדר הסמוך לניסן,

דהיינו אדר שני .

והוינן בה:

בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי, מסתבר טעמא

דידיה,

ד

הא

אין מעבירין

על המצות

, ולהכי בעינן למעבד באדר הסמוך לשבט .

אלא רבן שמעון בן גמליאל, מאי טעמא

דידיה, דדריש קרא למעבד באדר הסמוך לניסן?

אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל,

משום ד

מסמך

[לסמוך]

גאולה

דפורים

לגאולה

דפסח -

עדיף.

רבי אלעזר אמר: טעמא דרבן שמעון בן גמליאל

-

מהכא: דכתיב "לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית".

ומדכתיב "השנית"

\- משמע דבעינן למעבד את מצוות הפורים באדר שני .