Méguila 27b — le Talmud en français

אמר להו: תנינא: במה דברים אמורים

דכשהן חוזרין לעירן, מביאין את הצדקה עמהן -

בשאין שם,

בעיר שהלכו לשם,

חבר עיר,

דהיינו, תלמיד חכם המתעסק בצרכי ציבור.

אבל

אם

יש שם חבר עיר

-

תינתן לחבר עיר.

וכל שכן

בכי האי גוונא,

דעניי דידי ו

גם עניי

דידכו

-

עלי סמיכי,

דאין טעם להחזיר את מעות הצדקה לעירכם.

מתניתין:

אין מוכרין את

בית הכנסת

של רבים

-

ליחיד, מפני שמורידין אותו מקדושתו. דברי רבי מאיר.

אמרו לו: אם כן, אף לא

ימכרו

מעיר גדולה לעיר קטנה!?

גמרא:

ותמהינן: הא

שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי מאיר!?

ורבי מאיר

אמר לך: לא דמי. ד

מעיר גדולה לעיר קטנה

אינן פוחתין בקדושה, דהא

מעיקרא קדישא,

ו

השתא נמי קדישא.

מה שאין כן במכירה

מרבים ליחיד,

דפוחתין בקדושה. דהא על ידי מכירה ליחיד -

ליכא קדושה

,

שהרי אין אומרין דבר שבקדושה בפחות מעשרה.

ורבנן

אמרי לך:

אי איכא למיחש

בין רב למעט,

כי האי גוונא,

שמוכרין מעיר גדולה לעיר קטנה -

נמי איכא למיחש, משום "ברב עם הדרת מלך".

שהרי על ידי מכירה לעיר הקטנה פוחתין "ברב עם".

אלא, על כרחך דלא חיישינן למידי. דכיון דשקיל דמי, ומעלה אותן בקדושה, כל דבעי לוקח לעשות - עושה , חוץ מד' דברים דקתני במתניתין דלקמן [רש"י].

מתניתין:

אין מוכרין בית הכנסת,

ואפילו מרבים לרבים,

אלא על תנאי, שאם ירצו

-

יחזירוהו.

משום דמכירת חלוטין - דרך בזיון היא, שמראה שאין נחשב בעיניו לכלום.

דברי רבי מאיר

.

וחכמים אומרים: מוכרין אותו ממכר עולם.

חוץ מ

ל

ארבעה דברים

אלו:

למרחץ, ולבורסקי, לטבילה, ולבית המים

[לכביסה. אי נמי: לבית מי רגלים. רש"י].

רבי יהודה אומר: מוכרין אותה לשם חצר. והלוקח, מה שירצה

-

יעשה.

גמרא:

ומקשינן:

ולרבי מאיר, היכי דיירי בה

הלוקחין בההוא בית הכנסת, ו

הא הויא לה רבית

לכשיחזירוהו, שהרי בשכר המתנת המעות אצל המוכר - דרו בה הלוקחין עד שחזר בו המוכר, וקנאה מהן!?

אמר רבי יוחנן: רבי מאיר, בשיטת רבי יהודה

-

אמרה. דאמר: צד אחד ברבית

-

מותר.

דתניא: הרי שהיה נושה בחבירו מנה, ועשה לו הלווה

את שדהו

מכר,

דהיינו, שמכר הלווה למלווה את שדהו במעות ההלוואה, שאם לא יפרענו - תהא השדה מכורה לו תמורת ההלוואה,

בזמן שמוכר אוכל

את

פירות

השדה -

מותר.

אבל אם

לוקח אוכל פירות

-

אסור.

שהרי אם יפרענו - יהיו הפירות שאכל המלווה ריבית, שהרי אכלן בשכר המתנת המעות.

רבי יהודה אומר: אפילו

אם ה

לוקח אוכל

את ה

פירות

-

מותר. משום דהוי צד אחד בריבית,

שהרי רק אם יפרענו תהא ריבית. אבל אם לא יפרענו - הוי מכר גמור, ולא תהא רבית .

ואמר רבי יהודה: מעשה בביתוס בן זונן, שעשה שדהו מכר על פי רבי אלעזר בן עזריה, ו

התם

לוקח אוכל פירות היה,

ואף על פי כן, התיר לו רבי אלעזר בן עזריה למכור!

אמרו לו: משם ראיה?

התם

מוכר אוכל פירות היה, ולא לוקח,

ולהכי שרי.

מאי בינייהו,

במאי פליגי רבי יהודה וחכמים?

צד אחד ברבית

-

איכא בינייהו.

מר

רבי יהודה -

סבר: צד אחד ברבית

-

מותר.

ומר סבר: צד אחד ברבית

-

אסור.

והכא נמי, כשמכרו את בית הכנסת על תנאי, הוי צד אחד בריבית. שהרי רק אם יחזירוהו, הוי מה שדרו בבית בינתיים ריבית.

רבא אמר

: באמת

דכולי עלמא

סברי ד

צד אחד ברבית

-

אסור. והכא, רבית על מנת להחזיר

הוא ד

איכא בינייהו.

ומיירי הכא, שמכר הלווה למלווה, על מנת שאם לא תהא השדה מכר, דהיינו, שיפרע לו ללוה את מעותיו - יחזיר הלוקח למוכר את השדה, וגם את הפירות שאכל .

מר

רבי יהודה -

סבר: רבית על מנת להחזיר

-

מותר.

ולהכי, בכהאי גוונא - שרי. אבל אם לא התנו שיאכל על מנת להחזיר - מודה רבי יהודה דאסור.

ומר

-

תנא קמא

-

סבר

: רבית על מנת להחזיר -

אסור,

משום שסוף סוף בשעה שאכל הלוקח את הפירות - רבית קאכל, ועביד איסורא.

שנינו במשנתינו:

וחכמים אומרים מוכרין אותו ממכר עולם וכו'.

אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר לאדם להשתין מים בתוך ארבע אמות של תפלה

[מקום שהתפלל בו].

אמר רב יוסף: מאי קמשמע לן?

הא

תנינא

לה במתניתין דידן! דתנן:

רבי יהודה אומר: מוכרין אותה לשום חצר, ולוקח מה שירצה

-

יעשה.

ואפילו רבנן לא קאמרי

דאין עושין אותו בית הכסא -

אלא

גבי

בית הכנסת, דקביע קדושתיה. אבל ארבע אמות

של תפילה,

דלא קביע קדושתייהו

-

לא!

תני תנא קמיה דרב נחמן: המתפלל, מרחיק ארבע אמות

ממקום שהתפלל בו -

ומשתין.

והמשתין, מרחיק ארבע אמות

מאותו מקום -

ומתפלל.

אמר ליה

רב נחמן:

בשלמא

הא ד

המשתין מרחיק ארבע אמות ומתפלל

-

תנינא

לה, דתנן:

כמה ירחיק מהן

[ממי רגלים]

ומן הצואה

-

ארבע אמות.

אלא

הא דאמרת ד

המתפלל, מרחיק ארבע אמות

-

ומשתין, למה לי

הך הרחקה?

אי הכי, קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא,

שהרי אין לך ד' אמות בנהרדעא שלא התפללו בהן עוברי דרכים!?

ומתרצינן:

תני

הכי: המתפלל,

ישהה

כדי הילוך ד' אמות - וישתין.

והוינן בה:

בשלמא משתין,

טעמא ד

ישהה כדי הילוך ארבע אמות

ויתפלל - היינו

משום ניצוצות,

שלא יטנפו בגדיו בניצוצות מי רגלים שבאמתו.

אלא

הא דה

מתפלל ישהה כדי הילוך ארבע אמות,

הך המתנה -

למה לי?

אמר רב אשי

: משום

שכל

זמן של כדי הילוך

ארבע אמות

אחר שסיים תפילתו -

תפלתו סדורה בפיו, ו

אכתי

רחושי מרחשן שפוותיה.

[

זלפ"ן סימן

]

שאלו תלמידיו את רבי זכאי: במה,

באיזה זכות,

הארכת ימים

?

אמר להם: מימי לא השתנתי מים בתוך ארבע אמות של תפלה

,

ולא כניתי שם לחבירי,

ואפילו כינוי שאינו של גנאי [תוס'].

ולא ביטלתי קידוש היום

.

אמא זקינה היתה לי. פעם אחת מכרה כפה

[צעיף]

שבראשה, והביאה לי

בדמיה

קידוש היום

.

תנא: כשמתה, הניחה לו שלש מאות גרבי יין

.

כשמת הוא

[רבי זכאי],

הניח לבניו שלשת אלפים גרבי יין.

רב הונא הוה אסר ריתא

[היה חגור מין גמי],

וקאי קמיה דרב.

אמר ליה: מאי האי

שאתה חגור בדבר כזה?

אמר ליה: לא הוה לי

יין ל

קידושא

,

ומשכנתיה להמיינאי

[לחגורתי],

ואתאי ביה קי דו שא.

אמר ליה: יהא רעוא דתיטום

[שתהיה סתום ומכוסה]

בשיראי.

כי איכלל

[כשנכנס לחופה]

רבה בריה

דרב הונא,

רב הונא איניש גוצא הוה

,

ו

גנא אפוריא

[היה ישן על מיטה].

אתיין בנתיה וכלתיה,

ומתוך שהיה רב הונא גוץ - לא ראו שהיה שוכב על המטה.

שלחן ושדיין מנייהו עליה

[פשטו והשליכו בגדיהן עליו] -

עד דאיטום בשיראי.

שמע רב

לאותו מעשה -

ואיקפד.

אמר

ליה לרב הונא:

מאי טעמא לא אמרת לי כי

[כאשר]

ברכתיך: "וכן למר",

דהיינו, אף אתה תהא מבורך בכך, דדלמא הויא ההיא שעתא שברכתיך עת רצון, והיתה מתקיימת הברכה אף בי!

שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע: במה הארכת ימים?

אמר להם: מימי לא עשיתי קפנדריא לבית הכנסת,

דהיינו, שלא הייתי מקצר הלוכי דרך בית הכנסת .

ולא פסעתי על ראשי עם קדוש,

דהיינו, שכשהיו התלמידים יושבין בבית המדרש על גבי הקרקע, לא היה הולך למקומו, משום שהיה נראה כאילו פוסע על ראשיהם.

ולא נשאתי כפי

בנשיאות כפים של כהנים -

בלא ברכה

.

שאלו תלמידיו את רבי פרידא: במה הארכת ימים

?

אמר להם: מימי לא קדמני אדם לבית המדרש,