Version texte de ce daf : original et traduction
Méguila 20b (כ:) — le Talmud en français
Méguila 20b (מגילה כ:): Le comptage pendant le jour est précisément celui-ci, .comme il est écrit : "וְסָפְרָה לָהּ שֶׁבַעַת יָמִים". Et par conséquent elle ne peut s’immerger que pendant le jour…
Texte original — Méguila 20b (כ:)
ספירה ביממא
דווקא
היא,
כדכתיב: "וספרה לה שבעת ימים". ולהכי אינה יכולה לטבול אלא ביום, שהרי צריכה ספירה כדי לטבול.
שנינו במשנתינו:
וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר.
מנהני מילי?
אמר רבא, דאמר קרא: "ויקרא אלהים לאור יום". למאיר ובא, דהיינו עלות השחר -
קראו יום.
ומקשינן:
אלא מעתה,
סיפא דקרא, דכתיב:
"ולחשך קרא לילה",
הכי נמי דנדרוש
למחשיך ובא קרא לילה,
דהיינו שמשקיעת החמה כבר לילה הוא? ו
הא קיימא לן דעד צאת הכוכבים
-
לאו לילה הוא?!
אלא אמר רבי זירא
: מהכא ילפינן לה דמעלות השחר מקרי יום: דכתיב [כשבנה נחמיה את חומת ירושלים, ורצו להלחם בו]:
"ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים".
חזינן דתחילת היום - עלות השחר הוא.
ואומר: "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה".
והוינן בה:
מאי ואומר?
למאי אצטריך קרא בתרא?
ומבארינן: הכי קאמר,
וכי תימא
דבאמת
משעלה עמוד השחר
-
לאו יממא
הוא, עד הנץ החמה.
ומכי ערבא שמשא
כבר
ליליא
הוא, קודם צאת הכוכבים.
ו
מהא דעבדו מלאכה מעלות השחר - ליכא ראיה, דרק
אינהו
הוא ד
מקדמי ומחשכי,
שהיו משכימין קודם היום, ומעריבין אחר היום?
תא שמע: "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה".
דמהאי קרא שמעינן שהיו עושים מלאכה ביום דווקא, אם כן, חזינן דיום - מעלות השחר עד צאת הכוכבים הוא.
משנה:
אף על גב דקיימא לן דזריזין מקדימין למצוות , וילפינן לה מדכתיב: "וישכם אברהם בבקר", מכל מקום,
כל היום כשר
למצוות דלהלן:
לקריאת המגילה
,
ולקריאת ההלל, ולתקיעת שופר, ולנטילת לולב, ולתפלת המוספין, ול
הקרבת ה
מוספין, ולוידוי הפרים,
דהיינו פר העלם דבר של ציבור, ופר כהן משיח, שמתוודין עליהם החטא שהביאום עליו.
ולוידוי מעשר
[היינו הך דכתיב: "ואמרת לפני ה' אלקיך בערתי הקדש מן הבית וגו'"],
ולוידוי יום הכפורים
[שהכהן סומך ידיו על הפר ומתודה].
וכן
לסמיכה, לשחיטה
דקרבנות,
לתנופה
של המנחה,
להגשה
של המנחה, דהיינו שמגיעה בקרן מערבית של המזבח כנגד חודה של קרן, ואחר כך קומצה [כדאמרינן במס' מנחות י"ט ע"ב].
לקמיצה
של מנחה,
ולהקטרה
של הקומץ,
למליקה, ולקבלה
של דם הקרבן,
ולהזיה
של הדם ,
ולהשקיית סוטה, ולעריפת העגלה, ולטהרת המצורע
[בצפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת] .
וכשם שכל היום כשר למצוות אלו, כך
כל הלילה
-
כשר לקצירת העומר
,
ולהקטר חלבים ואברים,
שמצותן בלילה.
זה הכלל: דבר שמצותו ביום
-
כשר כל היום.
ואילו
דבר שמצותו בלילה
-
כשר כל הלילה.
גמרא:
מנלן
דכל היום כשר לקריאת המגילה?
דאמר קרא: "והימים האלה נזכרים ונעשים".
לקריאת ההלל
מנלן?
דכתיב: "ממזרח שמש עד מבואו
מהולל שם ה'". משמע - כל היום. מזריחת השמש - עד שקיעתה .
רב יוסף אומר
: מהאי קרא ילפינן לקריאת ההלל, דכתיב:
"זה היום עשה ה'".
ולנטילת לולב
מנלן?
דכתיב: "ולקחתם לכם ביום הראשון".
ולתקיעת שופר
-
דכתיב: "יום תרועה יהיה לכם".
ולמוספין
-
דכתיב
בהו:
"דבר יום ביומו".
ולתפלת המוספין
ד
כמוספין שויוה רבנן,
ומוספין הא ילפינן להו לעיל מקרא.
ולוידוי פרים
-
דיליף "כפרה"
-
"כפרה" מיום הכפורים.
דתניא גבי יום הכפורים
: כתיב:
"וכפר בעדו
ובעד ביתו"
-
בכפרת דברים הכתוב מדבר
[במס' יומא מבואר, דעל כרחך מיירי בכפרת דברים ולא בכפרת דמים, דהא כתיב בתריה: "ושחט את פר החטאת", למדנו שעדיין לא נשחט הפר].
וכפרה
-
ביממא הוא, דכתיב: "ביום הזה יכפר עליכם",
אלמא כפרתו ביום היא.
שנינו במשנתינו:
ולוידוי מעשר וכו'.
מנלן דזמנו כל היום?
דכתיב
בוידוי מעשר:
"ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית", וסמיך ליה: "היום הזה ה' אלהיך מצוך".
שנינו במשנתינו:
לסמיכה ולשחיטה.
מנלן?
דכתיב: "וסמך ושחט", וכתיב בה בשחיטה: "ביום זבחכם".
ולתנופה
-
דכתיב: "ביום הניפכם את הע ומר".
ולהגשה
-
דאיתקש לתנופה. דכתיב: "ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות והניף והקריב".
והך הקרבה - הגשה היא, דאי אפשר לומר דהיינו הקטרת הקומץ, דהא כתיב בתריה: "וקמץ והקטיר".
ולמליקה, ולקמיצה, ולהקטרה, ולהזיה
-
דכתיב: "ביום צוותו את בני ישראל
להקריב את קרבניהם". חזינן דהקרבת קרבן - ביום היא, וכל הני עבודות - עבודת הקרבת קרבן הן [כמבואר ברש"י מקראי, עיי"ש].
ולהשקיית סוטה
מנלן?
ד
אתיא "תורה"
-
"תורה". כתיב הכא
בסוטה:
"ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת", וכתיב התם: "על פי התורה אשר
יורוך ועל המשפט".
מה משפט
-
ביום
דווקא [כדילפינן במס' סנהדרין ל"ד ע"ב],
אף כאן
-
ביום.
Traduction française
Le comptage pendant le jour
est précisément
celui-ci,
.comme il est écrit : "וְסָפְרָה לָהּ שֶׁבַעַת יָמִים". Et par conséquent elle ne peut s’immerger que pendant le jour, puisque l’on a besoin d’un comptage pour s’immerger.
:
Et nous avons appris dans notre Mishna : "Et tous ceux qui accomplirent depuis le lever de l'aube sont valables."
?D’où tirons-nous ces paroles ?
-
Raba dit, ayant cité l’Écriture : "Et Dieu appela la lumière Jour." Et pour Meïr et Ba', c’est-à-dire l’« alot hashachar » (le lever de l'aube) —
:
Nous objectons :
:
la seconde partie du verset, où il est écrit : "Et il appela les ténèbres Nuit,"
donc nous pourrions aussi interpréter : "à l’obscurité qui survient il appela Nuit",
-
c’est‑à‑dire, serait‑ce que dès le coucher du soleil c’est déjà la nuit ? Et nous tenons que jusqu’à la sortie des étoiles — n’est‑ce pas que ce n’est pas encore la nuit ?!
:Mais Rabbenou Zira dit :
]:
D’ici nous apprenons que "les montées de l'aube" comptent pour le jour : comme il est écrit [quand Néhémie bâtit la muraille de Jérusalem et que ses ennemis voulurent lui faire la guerre] : "Et nous, nous faisons le travail et les archers tiennent les lances depuis le lever de l'aube jusqu’à la sortie des étoiles."
Nous voyons que le commencement du jour est le lever de l'aube.
Et il dit : "Et la nuit fut pour nous veille, et le jour travail."
:
Que veut dire "et il dit" ?
?Pourquoi faut‑il ici une lecture postérieure ?
,
-
.
-
.
?Nous expliquons ainsi : "Et si tu veux dire que réellement depuis le lever de l'aube — ce n’est pas le jour jusqu’à l’apparition du soleil." — et "à partir du moment où le soleil décline" — c’est déjà
— avant la sortie des étoiles. Et de cela que ceux qui travaillaient depuis le lever de l'aube — il n’y a pas de preuve, uniquement pour ceux qui se levaient tôt et veillaient tard, qui se levaient avant le jour et faisaient le soir après le jour ? Viens et entends : "Et la nuit fut pour nous veille, et le jour travail."
.De ce verset nous comprenons qu’ils faisaient le travail pendant le jour précisément ; il s’ensuit que nous voyons que le jour va du lever de l'aube jusqu’à la sortie des étoiles.
Mishna :
, ,
:
,
et bien que nous tenions que les zélés anticipent les mitsvot, et que nous l’apprenons de l’Écriture : "Et Abraham se leva le matin", néanmoins,
pour les mitsvot suivantes : , la présentation des .c’est‑à‑dire le taureau secret public et le taureau d’un cohen oint, sur lesquels ils avouent le péché qui leur a été imputé.
.Et
; et (lorsque le cohen pose ses mains sur le bœuf et avoue).
,
,
,
,
,
,
.De même pour la pose sur l’autel et l’abattage des victimes, pour la poussée (tenoufa) de l’offrande de min'ha, pour la présentation de la min'ha — c’est‑à‑dire qu’elle arrive à la corne occidentale de l’autel face au point de la corne, puis ensuite le kumetz [comme nous l’enseignons dans Ménahot 19b] — pour le kamitsa de la min'ha, et pour l’encens du kumetz, et pour le rasage (malika) et pour la réception du sang du sacrifice, et pour l’éclaboussement (hazia) du sang, et pour l’abreuvement de la sotah, et pour le décapage de la vache (le veau) et pour la purification du métzoré (avec cyprès, bois de cèdre, hisopo et deux vers) .
-
,
.Et comme toute la journée est valable pour ces mitsvot, de même
est valable pour la moisson de l’omer, et pour brûler les graisses et les entrailles, dont l’obligation est pendant la nuit.