Méguila 13b — le Talmud en français

אמר רבי אלעזר, מאי דכתיב

:

"לא יגרע מצדיק עיניו"

[דהיינו שהקדוש ברוך הוא נותן עיניו במעשה הצדיקים לשלם להם גמול, ואפילו לאחר זמן מרובה]?

בשכר צניעות שהיתה בה ברחל

-

זכתה ויצא ממנה שאול

שהיה צנוע.

ובשכר צניעות שהיה בו בשאול

-

זכה ויצאת ממנו אסתר

.

ומאי

האי

צניעות

דאמרת ש

היתה בה ברחל?

דכתיב: "ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא".

ואיכא למתמה:

וכי אחי אביה הוא? והלא בן אחות אביה הוא!?

אלא,

ד

אמר לה

יעקב לרחל:

מינסבא

את

לי?

אמרה ליה: אין! מיהו, אבא

-

רמאה הוא, ולא יכלת ליה.

אמר לה: אחיו

אנא ברמאות!

והיינו פירושא ד"שאחי אביה הוא".

אמרה ליה: ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא?

אמר לה: אין!

דכתיב:

"עם נבר תתבר ועם עקש תתפל"

.

אמר לה: ומאי רמיותא

שירמני אביך?

אמרה ליה: אית לי אחתא דקשישא מינאי, ולא מנסיב לי מקמה

[לפניה].

מסר לה סימנים,

כדי שידע שרחל היא ולא לאה.

כי מטא ליליא, אמרה

רחל:

השתא מיכספא אחתאי,

שהרי יתגלה שאינה רחל!

מסרתינהו

לסימנים

ניהלה

דלאה.

והיינו צניעותא, שלא יתגלה שמסר לה יעקב סימנים .

והיינו דכתיב: "ויהי בבקר והנה היא לאה", מכלל דעד השתא

-

לאו לאה היא? אלא,

מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה

-

לא הוה ידע

בה יעקב

עד השתא.

לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול.

ומה צניעות היתה בשאול?

דכתיב

במעשה דשאול, שהלך לשאול את שמואל היכן האתונות, ומשחו שמואל למלך על ישראל. וכשחזר ושאלו דודו מה אמר שמואל, אמר לו, שהגיד לו שמואל שנמצאו האתונות,

"ואת דבר המלוכה

[שהמליכו שמואל]

לא הגיד לו אשר אמר שמואל"

.

לפיכך

זכה

-

ויצאת ממנו אסתר.

ואמר רבי אלעזר: כשהקדוש ברוך הוא פוסק גדולה לאדם, פוסק לבניו ולבני בניו

-

עד סוף כל הדורות. שנאמר

: "לא יגרע מצדיק עיניו וגו'

ויושיבם לנצח ויגבהו",

דהיינו גדולה לדורות .

ואם הגיס דעתו

-

הקדוש ברוך הוא משפילו. שנאמר

בסיפיה דההוא קרא:

"ואם

אסורים בזקים וגו'",

והיינו, שאם מגביה עצמו - בא לידי עניות ויסורין .

כתיב:

"ואת מאמר מרדכי אסתר עושה". אמר רבי ירמיה: שהיתה מראה דם נדה לחכמים

.

"כאשר היתה באמנה אתו"

-

אמר רבה בר לימא

: מלמד

שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש, וטובלת

[מחמת נקיות, שלא תהא מאוסה לצדיק משכיבתו של אחשורוש],

ויושבת בחיקו של מרדכי

.

כתיב:

"בימים ההם ומרדכי יושב

בשער המלך קצף

בגתן ותרש".

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הקציף הקדוש ברוך הוא אדון על עבדיו, לעשות רצון צדיק. ומנו

האי צדיק -

יוסף.

והיינו, שהקציף הקדוש ברוך הוא את פרעה על שר המשקים [דכתיב התם: "ויקצף פרעה על שני סריסיו וגו'"], כדי שיאמר לפרעה שיוסף יוכל לפתור את חלומו.

שנאמר

שאמר שר המשקים לפרעה:

"ושם אתנו נער עברי וגו'".

והקציף הקדוש ברוך הוא

עבדים על אדוניהן,

כדי

לעשות נס לצדיק. ומנו

-

מרדכי.

שנעשה לו נס, על ידי שהקציף הקדוש ברוך הוא את בגתן ותרש על אחשורוש.

דכתיב: "ויודע הדבר למרדכי וגו '".

אמר רבי יוחנן: בגתן ותרש,

שהיו משקי המלך,

שני טרסיים הוו, והיו מספרין בלשון טורסי

[שם מקום].

ו

היו

אומרים

אחד לחבירו:

מיום שבאת זו

[אסתר] -

לא ראינו שינה בעינינו.

שמתוך שהיתה אסתר חביבה על אחשורוש, היה מרבה בתשמיש, וצמא לשתות.

בא ונטיל ארס בספל

של המלך,

כדי שימות.

והן לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה, והיה יודע בשבעים לשון

,

והבין את דבריהם , וסיפר את הדבר לאסתר .

אמר לו

חבירו:

והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה,

שהרי אתה ממונה על עבודה אחת, ואני ממונה על עבודה אחרת, ואם כן, היאך נוכל להבטל ממלאכתנו כדי לשים ארס בכוסו !?

אמר לו: אני אשמור משמרתי ומשמרתך.

והיינו דכתיב: "ויבקש הדבר וימצא".

והיאך נמצא הדבר? על ידי

שלא נמצאו במשמרתן.

כתיב:

"אחר הדברים האלה

גדל המלך אחשורוש את המן".

אחר מאי?

לשם מה אמר הכתוב שלא גדלו המלך - עד אחר מעשה זה דבגתן ותרש?

אמר רבא: אחר שברא הקדוש ברוך הוא רפואה למכה,

במעשה דבגתן ותרש.

דאמר ריש לקיש: אין הקדוש ברוך הוא מכה את ישראל, אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה. שנאמר: "כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים".

והיינו, שקודם בורא הקדוש ברוך הוא רפואה לישראל, ואחר כך נגלה עון אפרים - על ידי מכה שמכה אותן.

אבל אומות העולם

-

אינו כן. מכה אותן

תחילה,

ואחר כך בורא להם רפואה

.

שנאמר: "ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא".

כתיב:

"ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו

וגו' ויבקש המן להשמיד את כל היהודים וגו' עם מרדכי".

אמר רבא: בתחילה

רצה לשלוח יד

במרדכי לבדו. ולבסוף

-

בעם מרדכי, ומנו

-

רבנן. ולבסוף

-

בכל היהודים.

כתיב:

"הפיל פור הוא הגורל

לפני המן מיום ליום ומחודש לחודש ".

תנא: כיון שנפל

פור בחודש אדר

-

שמח

המן

שמחה גדולה

.

אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה

.

ולא היה יודע, שבשבעה באדר מת, ובשבעה אדר

גם

נולד

.

וכדאי הוא יום הלידה - שיכפר על יום המיתה [רש"י].

כתיב:

"ישנו עם אחד

מפוזר ומפרד בכל מדינות מלכותך, ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עשים, ולמלך אין שוה להניחם".

אמר רבא: ליכא דידע

לספר

לישנא בישא

[לשון הרע]

כהמן.

אמר ליה

המן לאחשורוש:

תא ניכלינהו

ליהודאי [בוא ונכלה אותם]!

אמר ליה: מסתפינא מאלהיו, דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי.

אמר ליה: ישנו

ישראל

מן המצות

.

אמר ליה

אחשורוש: הא

אית בהו רבנן

דמקיימי מצוות!

אמר ליה: עם אחד הן

[ודריש ליה ממילת "אחד" - דיתירא היא], וכשם שכל העם אינם מקיימין מצוות - כך גם רבנן .

שמא תאמר, קרחה אני עושה במלכותך,

שמלכות אחת מלאה מהן, ואם נשמידם, תיעשה קרחה במלכותך -

מפוזרין הם בין העמים,

ואין חשש .

שמא תאמר, אית הנאה מינייהו!

לאו הכי הוא,

"מפורד"!

הרי הם

כפרידה זו, שאינה עושה פירות

[שאינה מולידה].

ושמא תאמר, איכא מדינתא

[מדינה קטנה]

מינייהו! תלמוד לומר "בכל מדינות מלכותך".

"ודתיהם שונות מכל עם"

-

דלא אכלי מינן, ולא נסבי מינן, ולא מנסבי לן.

"ואת דתי המלך אינם עושים".

שאינם עושים את עבודת המלך ,

דמפקי לכולא שתא בשה"י פה"י,

שאומרים תמיד: שבת היום! פסח היום! ואנו אסורים במלאכה .

"ולמלך אין שוה להניחם",

אין נאה ואין חשש להניחם - משום

דאכלו ושתו

,

ומבזו ליה למלכות

.

ואפילו נופל זבוב בכוסו של אחד מהן

-

זורקו ושותהו

ואינו חושש .

ו

אילו

אם אדוני המלך נוגע בכוסו

של אחד מהן

-

חובטו בקרקע ואינו שותהו

.

"אם על המלך טוב יכתב

לאבדם, ועשרת אלפים ככר כסף

וגו'".

אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שעתיד המן לשקול שקלים על

ישראל. לפיכך, הקדים שקליהן

של ישראל -

לשקליו

של המן .

והיינו דתנן: "באחד באדר משמיעין על השקלים

שיביאו ישראל שקליהן למקדש קודם ראש חודש ניסן.

ו

כן משמיעין באחד באדר

על הכלאים

,

לפי שבאותו זמן כבר גדלו הזרעים קצת, וניצנן ניכר, וצריכין לעוקרן".

"ויאמר המלך להמן, הכסף נתון לך

,

והעם לעשות בו כטוב בעיניך".