Méguila 11a — le Talmud en français

רב דימי בר יצחק פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא

:

"כי עבדים אנחנו, ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו, ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס

לתת לנו מחיה".

אימתי? בזמן המן.

שביקש המן להשמיד להרוג ולאבד, והמלך הטה עלינו חסד, לתת לנו חיים .

רבי חנינא בר פפא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: "הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים"

.

והכי דריש ליה לקרא:

"באש"

-

בימי נבוכדנצר הרשע,

שהטילנו לתוך הכבשן.

"ובמים"

-

בימי פרעה.

"ותוציאנו לרויה"

-

בימי המן.

רבי יוחנן פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו".

אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו

-

בימי מרדכי ואסתר,

שאז נתגלתה ישועת ה' לכל האומות, שהרי הלכו אגרות בכל העולם.

ריש לקיש פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: "ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל".

והכי דרש ליה לקרא:

"ארי נוהם"

-

זה נבוכדנצר הרשע. דכתיב ביה: "עלה אריה מסובכו".

"דוב שוקק"

-

זה אחשורוש. דכתיב ביה: "וארו חיוה אחרי תניינה דמיה לדוב"

[פירוש המקרא: ובאה חיה אחרת שניה הדומה לדוב].

ותני רב יוסף: אלו פרסיים.

שאוכלין ושותין כדוב, ומסורבלין

[מלובשים]

בשר כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב.

ואחשורוש היה פרסי.

"מושל רשע"

-

זה המן.

"על עם דל"

-

אלו ישראל, שהם דלים מן המצות.

רבי אלעזר פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: "בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית".

והכי דריש ליה לקרא:

בשביל עצלות שהיה להם לישראל

שבאותו הדור,

שלא עסקו בתורה

-

נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא

[לשון נקיה כלפי הקב"ה]

מך

,

כמי שאינו יכול להושיע , ונתחייבו כליה .

ואין מך

-

אלא עני, שנאמר: "ואם מך הוא מערכך". ואין "מקרה"

-

אלא

הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "המקרה במים עליותיו".

רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להא פרשתא

-

מהכא: "שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם".

דכתיב בהאי קרא:

"אדם"

\-

ולא מלך

,

והיינו המן .

רבא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: "ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם".

"ברבות

[לשון גדולה]

צדיקים ישמח העם"

-

זה מרדכי ואסתר. דכתיב: "והעיר שושן צהלה ושמחה".

"ובמשול רשע יאנח עם"

-

זה המן. דכתיב: "והעיר שושן נבוכה"

.

רב מתנה אמר,

ד

מהכא

פתחינן פיתחא:

"כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים

אליו

כה' אלקינו בכל קראנו אליו" .

רב אשי אמר מהכא: "או הנסה אלקים וגו'

לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים וגו' ככל אשר עשה לכם ה' אלקיכם במצרים לעיניך" .

"ויהי בימי אחשורוש". אמר רב: ויי והי

,

לשון צער.

הדא

הוא

דכתיב: "והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות וגו'",

דסיפא דקרא הוא: "ואין קונה". שגזר המן, שלא יהא אדם רשאי לקנות מהם עבד.

ושמואל אמר

[פתח פתחא] מהאי קרא:

"לא מאסתים ולא געלתים לכלותם".

והכי דריש ליה:

"לא מאסתים"

-

בימי יוונים.

"ולא געלתים"

-

בימי אספסיינוס.

"לכלותם"

-

בימי המן.

"להפר בריתי אתם"

-

בימי רומיים.

"כי אני ה' אלהיהם"

-

בימי גוג ומגוג.

במתניתא תנא

הכי:

"לא מאסתים"

-

בימי כשדים. שהעמדתי להם

את

דניאל, חנניה, מישאל, ועזריה

.

"ולא געלתים"

-

בימי יוונים. שהעמדתי להם

את

שמעון הצדיק, וחשמונאי ובניו, ומתתיה כהן גדול.

"לכלותם"

-

בימי המן. שהעמדתי להם

את

מרדכי ואסתר.

"להפר בריתי אתם"

-

בימי פרסיים

.

שהעמדתי להם של בית רבי, וחכמי דורות.

"כי אני ה' אלהיהם"

-

לעתיד לבוא. שאין

כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם.

רבי לוי אמר

[פתח פתחא]

מהכא: "ואם לא תורישו את יושבי הארץ

וגו' והיה אשר תותירו מהם וגו' וצררו אתכם וגו'".

דהכא נמי, נענשו ישראל שבאותו דור, על שחמל שאול על עמלק .

רבי חייא אמר מהכא,

מסיפא דההוא קרא, דכתיב:

"והיה כאשר דמיתי לעשות להם

-

אעשה לכם".

ואף ישראל שבאותו דור של אחשורוש - כמעט כלו.

"אחשורוש"

-

אמר רב: אחיו של ראש,

דהיינו - דומה לו.

ובן גילו

[בן מזלו]

של ראש.

שלשניהם היתה דעה אחת, וכדלהלן:

אחיו של ראש

-

אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש. שנאמר

שאמר דניאל לנבוכדנצר:

"אנת הוא רישא די דהבא"

[אתה הוא ראש הזהב של הפסל שנראה לי בחלום].

ובמה היה אחשורוש

בן גילו של ראש?

הוא

נבוכדנצר -

הרג

רבים מבני ישראל. וכמו כן

הוא

אחשורוש -

ביקש להרוג.

הוא

נבוכדנצר -

החריב

את בית המקדש. וכמו כן

הוא

אחשורוש -

ביקש להחריב

את היסוד שבנה זרובבל בימי כורש [שמלך לפני אחשורוש].

שנאמר: "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם",

דהיינו שהוא היה לשטן להם שלא יבנו את בית המקדש.

ושמואל אמר

דהכי דרשינן את השם "אחשורוש":

שהושחרו פניהם של ישראל בימיו

כשולי קדרה

.

ורבי יוחנן אמר: כל שזוכרו,

את אחשורוש,

אמר: אח

[אוי ]

לראשו!

[היינו לראשו של המלך, אי נמי - אח וצרה לראשו של הזוכרו. מהרש"א].

ורבי חנינא אמר: שהכל נעשו רשין בימיו. שנאמר: "וישם המלך אחשורוש מס".

ודרשינן לה הכי: "אח" - שהיו כולן צועקין אח, "ורוש" - על שנעשו רשין בימיו [מהרש"א].

ומדכתיב:

"הוא אחשורוש"

דרשינן:

הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו

.

"הוא עשו"

-

הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו.

"הוא דתן ואבירם"

-

הן ברשען מתחילתן ועד סופן.

"הוא המלך אחז"

-

הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו.

וכמו כן דרשינן גבי הצדיקים, דכתיב בהו "הוא":

"אברם הוא אברהם"

-

הוא בצדקו מתחילתו ועד סופו.

"הוא אהרן ומשה"

-

הן בצדקן מתחילתן ועד סופן.

"ודוד הוא הקטן"

-

הוא בקטנותו מתחילתו עד סופו.

כשם שבקטנותו,

לפני שמלך -

הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה, כך במלכותו, הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה.

"המולך". אמר רב: שמלך מעצמו

,

אף על פי שלא היה מזרע המלוכה .

איכא ד

אמרי לה

להאי מלתא

לשבח, ו

איכא ד

אמרי לה לגנאי.

הני ד

אמרי לה לשבח

סברי,

דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה.

ולכן המליכוהו, על אף שלא היה מזרע המלוכה.

ו

הני ד

אמרי לה לגנאי

סברי,

ד

באמת

לא הוה חזי למלכותא, וממונא יתירא הוא דיהב

לשרי המלוכה וחשובי העם -

וקם

למלכותא.

"מהודו ועד כוש".

פליגי בה

רב ושמואל

:

חד אמר: הודו בסוף העולם, וכוש בסוף העולם.

והיינו - שמלך על כל העולם כולו.

וחד אמר: הודו וכוש

-

גבי הדדי הוו קיימי

[סמוכות היו זו לזו]. ו

כשםשמלךעל הודו וכוש

-

כך מלך מסוף העולם ועד סופו.

כיוצא בדבר אתה אומר

בהאי קרא דכתיב בשלמה: "ושלמה היה מושל בכל הממלכות וגו'

כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה".

דבהא נמי פליגי

רב ושמואל

:

חד אמר: תפסח בסוף העולם, ועזה בסוף העולם.

וחד אמר: תפסח ועזה

-

בהדי הדדי הוו קיימי. כשם שמלך על תפסח ועל עזה, כך מלך על כל העולם כולו

.

כתיב:

"שבע ועשרים ומאה מדינה"

.

אמר רב חסדא: בתחילה מלך על שבע, ולבסוף מלך על עשרים, ולבסוף מלך על מאה.

ותמהינן:

אלא מעתה,

האי דכתיב:

"ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה"

-

מאי דרשת ביה?

ומתרצינן:

שאני הכא, דקרא יתירא הוא.

ד

מכדי כתיב

כבר

"מהודו ועד כוש",

דהיינו, שמלך על כל העולם, אם כן, האי דכתיב:

"שבע ועשרים ומאה מדינה"

-

למה לי?

שמע מינה

ד

לדרשה

אתי האי קרא.

תנו רבנן: שלשה

מלכים

מלכו בכיפה

[תחת כל כיפת הרקיע].

ואלו הן: אחאב, ואחשורוש, ונבוכדנצר.

מנלן ד

אחאב

מלך בכיפה?

דכתיב

שאמר עובדיה לאליהו הנביא:

"חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך

וגו' והשביע את הממלכה ואת הגוי כי לא ימצאכה".

ואי לא דהוה

אחאב

מליך עלייהו,

על כל הממלכות,

היכי מצי משבע להו?

נבוכדנצר

מנלן?

דכתיב: "והיה הגוי והממלכה

וגו'

אשר לא יתן את צוארו בעול מלך בבל

וגו'". חזינן דהיו כולם תחת עולו.

אחשורוש

-

הא דאמרן.

דמלך מהודו ועד כוש.