Kidouchin 82a — le Talmud en français

דאמר שמואל

:

הכל לשם שמים!

הכל תלוי בכונה. ודוקא לשם חיבת אישות אסור, אבל אני לא התכונתי אלא לעשות קורת רוח לאמה, להראות שאני מחבב את בתה, שהיא נכדתי.

מתניתין:

לא ילמד

[לא ירגיל]

אדם רווק

להיות מן ה

סופרים

[מלמדי תינוקות].

ו

כן

לא תלמד

[תרגיל]

אשה

להיות מן ה

סופרים

.

רבי אלעזר אומר: אף מי שאין לו אשה, לא ילמד סופרים

. ובגמרא יתבאר, מה הוא מוסיף על דברי תנא קמא.

רבי יהודה אומר: לא ירעה רווק בהמה

, כדי שלא יתאוה לבהמות, ויבא לידי משכב בהמה.

ולא יישנו שני רווקים בטלית אחת

, כדי שלא יבואו לידי משכב זכור.

וחכמים מתירים

, כיון שלא נחשדו ישראל על כך.

גמרא:

שנינו במשנה: לא ילמד אדם רווק סופרים.

והוינן בה:

מאי טעמא?

אילימא, משום

שיש לחוש שמא יבואו לחטוא עם ה

ינוקא

[התינוקות] במשכב זכור? -

הרי אי אפשר לפרש כן.

כי

והא תניא: אמרו לו לרבי יהודה: לא נחשדו ישראל על משכב זכור, ולא על הבהמה

. ומשום כך נחלקו חכמים עליו בסיפא דמתניתין.

ומסקינן:

אלא, רווק

לא ילמד סופרים,

משום אמהתא דינוקא

. כי אמותיהם של התינוקות מצויות תדיר אצל המלמדים להביא את בניהן לבית הספר.

ו

אשה

לא תלמד סופרים,

משום אבהתא דינוקא

הבאים עמם לבית הספר.

שנינו במשנה:

רבי אליעזר אומר: אף מי שאין

לו אשה, לא ילמד סופרים.

איבעיא להו

: האם אסר רבי אלעזר רק ל

מי שאין לו אשה כלל

, ובא להוסיף על דברי תנא קמא [שאמר רק רווק, שלא נשא אשה מעולם, אסור לו ללמד תינוקות, אבל אם היתה לו כבר אשה, ומתה, מותר לו ללמדם, על אף שעתה אין לו אשה], ובא רבי אלעזר לומר שאם מתה אשתו, ואין לו עתה אשה כלל, אסור לו ללמד תינוקות.

אבל אם יש לו אשה, אך היא לא נמצאת אתו עתה, מודה רבי אלעזר שמותר לו ללמדם.

או דלמא

, כוונתו של רבי אלעזר להוסיף ולהחמיר, שאף

ב

אם יש לו אשה, אלא

שאינה שרויה אצלו

[שלא נמצאת עמו עתה], גם כן לא ילמד תינוקות.

ופושטת הגמרא:

תא שמע

מברייתא [שהיא בהכרח לדברי רבי אלעזר]:

דתניא:

אף מי שיש לו

אשה,

ו

אולם היא

אינה שרויה אצלו, לא ילמד סופרים

. וברייתא זו, בהכרח לרבי אלעזר היא, שהרי לרבנן אין הוא רווק, ומותר הוא ללמד תינוקות.

שנינו במשנה:

רבי יהודה אומר: לא ירעה

רוק בהמה, ולא יישנו שני רווקים בטלית אחת. וחכמים מתירים.

תניא: אמרו לו

חכמים

לרבי יהודה: לא נחשדו ישראל על משכב זכור, ולא על הבהמה

. ולכן אין לאסור זאת על הרווק.

מתניתין:

אף שמותר לסתם אדם להתייחד עם שלש נשים ומעלה, אבל

כל

מי

שעסקיו עם הנשים

[שמלאכת אומנותו היא לצורך נשים],

לא יתייחד עם הנשים

, ואפילו הרבה יחד, לפי שלבו גס בהן, ואינו בוש מפניהן. ויש לחשוש שמא אם יחטא עם אחת, שאר הנשים תחפנה עליו.

ולא ילמד אדם את בנו אומנות

שהיא לצורך

הנשים

. משום שאומנות זו גורמת לו להיות רגיל אצל נשים.

רבי מאיר אומר: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה

.

ו

אל יאמר בלבו, שאומנות זו אינה מעשירה, אלא

יתפלל למי שהעושר והנכסים שלו

, ומן השמים ישלחו לו את פרנסתו.

ש

הרי

אין אומנות שאין בה עניות ועשירות

, ובכל אומנות אפשר להצליח, ואפשר להכשל.

שלא

באה ה

עניות מן האומנות, ולא

באה ה

עשירות מן האומנות, אלא הכל

נמדד לאדם מן השמים,

לפי זכותו

.

רבי שמעון בן אלעזר אומר

: וכי

ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות?

ו

בכל זאת

הן מתפרנסין שלא בצער

.

ו

הרי קל וחומר הוא:

הלא

בעלי החיים האלו

לא נבראו אלא לשמשני

[את האדם].

ו

אילו

אני נבראתי לשמש את קוני

.

ואם הם מתפרנסים שלא בצער,

אינו דין ש

אף אני

אתפרנס שלא בצער?!

וכך אמנם היה בשעה שהיה אדם הראשון בגן עדן.

אלא, שהר

י

ו

תי

את

מעשי

, כשאדם הראשון חטא בהיותו בגן עדן,

ו

לכן

קפחתי את פרנסתי

. דהיינו, נגזר על כל בני האדם, להצטער על פרנסתם.

אבא גוריין, איש ציידן, אומר משום אבא גוריא: לא ילמד אדם את בנו

להיות

חמר

, מנהיג חמורים, או

גמל

, או

קדר

[מוכר קדירות], או

ספן

, או

רועה

, ו

חנוני

. משום

שאומנותן

של אלו -

אומנות

של

ליסטים

היא.

החמר והגמל והספן והקדר, הולכי דרכים הם. וכשהם לנים בדרך, דרכם ללקוט פירות משדות זרים. וכן נשכרים הם לבני אדם, ואינם עומדים בהתחייבותם לעבוד במלואה. ומשום כן בחזקת ליסטים הם.

ואף הרועה את בהמות בעצמו, חשוד הוא לרעותם בשדות זרים.

ואף החנוני חשוד בהונאה, לערב מים ביין, וצרורות בחיטים.

רבי יהודה אומר משמו

של אבא גוריא:

החמרין

-

רובן רשעים

מפני שחשודים על הגזל, כאמור.

אבל

הגמלין

-

רובן כשרים

, משום ששוהים הרבה במדבריות, שהם מקום סכנה, משום גדודי חיות ולסטים המצויים שם. ומתוך כך הם יראים על נפשם, ומשברים את לבם לפני הקדוש ברוך הוא.

הספנין

-

רובם חסידים

, משום שהם מצויים תדיר במקום סכנה, ותמיד הם ברעדה, יותר מן הגמלים.

טוב שברופאים

-

לגיהנם!

לפי שהוא בטוח בעצמו ואינו ירא מן החולי, משום שיודע להזהר על בריאותו, ואוכל תמיד מאכלים בריאים. ומשום כך אינו משבר את לבו לפני המקום.

וגם לפעמים הוא הורג נפשות כשמתרשל במלאכתו. ולפעמים בידו לרפא עניים שאין בידם לשלם, ואינו רוצה לרפאם ללא קבלת שכר.

והכשר שבטבחים

[בעלי בית מטבחיים],

שותפו של עמלק

הוא! שהרבה ספיקות טריפה באים לידו, ומתוך שהוא חס על ממונו, הוא מאכילן לישראל.

רבי נהוראי אומר: מניח אני כל

את כל מיני ה

אומנות שבעולם, ואיני מלמד את בני אלא תורה

.

ש

הרי

אדם אוכל משכרה בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא

.

ושאר כל אומנות, אינן כן

. שהרי

כשאדם בא לידי חולי, או לידי זקנה, או לידי יסורין, ו

כבר

אינו יכול לעסוק במלאכתו, הרי הוא מת ברעב

.

אבל התורה אינה כן

.

אלא

היא

משמרתו מכל רע בנערותו, ו

אף

נותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו

. שאף בזקנותו, כשכבר אינו יכול לעסוק בה, הרי הוא נהנה ממתן שכרה.

בנערותו, מהו אומר?

[ישעיהו מ לא] "

וקוי ה'

יחליפו כח

".

בזקנותו, מהו אומר?

[תהילים צב טו] "

עוד ינובון בשיבה

, דשנים ורעננים יהיו".

וכן הוא אומר באברהם אבינו

[בראשית כד א]: "

ואברהם זקן

בא בימים,

וה'

ברך את אברהם בכל

". והיה זה בשכר התורה שעסק בה. שכן

מצינו, שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה, עד שלא ניתנה

[אף שעדיין לא ניתנה].

שנאמר

[בראשית כו ה]: "

עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמור את משמרתי, מצותי, חוקותי ותורותי

".

גמרא:

תנו רבנן: כל שעסקיו עם הנשים, סורו רע!

כלומר, מנהגו רע. ורע הדבר להיות בקרבתו ["סורו", מלשון להיות "סר" אליו].

כגון הצורפים

, צורפי זהב, העושים לנשים תכשיטי זהב.

והסריקים

, הסורקים בגדי נשים.

והנקורות

, המנקרים ריחים של יד שהנשים טוחנות בהם.

והרוכלין

, המוכרים קישוטי בשמים לנשים.

והגרדיים

, האורגים בגדים לנשים.

והספרים

, שהנשים באות אליהם, כדי שיספרו את בניהן.

והכובסים

, שהנשים מביאות להם את כבסיהן לכבס.

והגרע

[מקיז דם].

והבלן

[מחמם מרחצאות].

והבורסקי

, המעבד להן עורות למלבוש ולמנעל -

כל אלו -

אין מעמידים מהם מלך, ולא כהן גדול

.

מאי טעמא?

-

לא משום דפסילי, אלא משום דזיל אומנותיהו

[שאומנותם מזולזלת] בעיני בני אדם, ולכן, אין זה מכבוד המלכות והכהונה למנותם.

תנו רבנן: עשרה דברים נאמרו בגרע

[מקיז דם]:

א.

מהלך על צידו

, בדרך גאוה.

ב.

ורוחו גסה

.

ג.

ונתלה ויושב

. אינו יושב אלא אם כן הוא נסמך לאחוריו או על צידו.

ושלשה דברים אלו, סימני גאוה הם. שמתגאה הוא בכך שבני אדם מוסרים את נפשם בידו.

ד.

ועינו צרה

בממונו, שאינו מבזבז ממנו כלום, לפי שרגיל הוא לאכול אצל המזמינים אותו להקיז להם.

ה.

ועינו רעה

, שנותן עיניו בבריאים, ומצפה שיחלו, כדי שיצטרכו לו.

ו.

אוכל הרבה

, שהוא רגיל לאכול עם כמה אנשים בכל יום, כאמור.

ז.

ומוציא קימעא

, משום שאוכל עם החולים הצריכים הקזה, כאמור, והם מקפידים לאכול לחם נקי ובשר שמן. ומאכלים אלו ממעטים את הזבל.

ח.

וחשוד על עריות

מתוך שעסקו עם הנשים.

ט.

ו

חשוד

על הגזל

משום שהנשים גוזלות מבעליהן ונותנות לו.

י.

ו

אף חשוד

על שפיכות דמים!

שלפעמים מקיז יותר מדי דם, וגורם למיתה.

דרש בר קפרא: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה

.

והוינן בה:

מאי היא

"אומנות נקיה וקלה"?