Kidouchin 66b — le Talmud en français

מנא אמינא לה

, מנין למדתי כן?

מהא

דתנן: אמר רבי שמעון: מעשה במגורה

[בריכת מים למקוה]

של דסקים

[שם אדם או שם מקום]

ביבנה, שהיתה עומדת בחזקת שלימה

[מליאה ארבעים סאה כשיעור הכשר מקוה],

ומדדו

אותה לאחר שטבלו והטבילו בה,

ונמצאת חסירה

[פחותה משיעור הנצרך למקוה] -

כל טהרות שנעשו על גבה

של אותה מגורה מאז שידוע היה שהיתה שלימה ועד שמדדוה, נחלקו בהם רבי טרפון ורבי עקיבא:

היה רבי טרפון מטהר

אותם, כדמפרש טעמא ואזיל.

ורבי עקיבא מטמא

היה אותם, שמא נחסרה כבר המקוה בעת שהטבילום, ומפרש טעמיה ואזיל.

אמר רבי טרפון

: והרי

מקוה זה בחזקת שלם הוא עומד

, ו

מספק אתה בא לחסרו

-

אל תחסרנו מספק

, שהרי קיימא לן בכל התורה: "העמד דבר על חזקתו הראשונה".

אמר רבי עקיבא

: אדרבה, והרי

אדם זה בחזקת טמא הוא עומד

, ו

מספק אתה בא לטהרו

-

אל תטהרנו מספק

, שהרי קיימא לן: "העמד דבר על חזקתו".

כלומר: רבי טרפון הכשיר משום חזקת המקוה, ורבי עקיבא טימא משום חזקת טומאה של האדם שטבל, והטהרות שהטבילו בהם.

ועוד נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא, בכהן טמא [הפוסל את העבודה אם עבד בטומאה], שהיה טמא וטבל ועבד עבודה, ואחר שעבד העידו עדים שהמקוה היתה חסירה בשעת טבילתו, אם עבודתו פסולה היא, שרבי טרפון מכשיר את העבודה, ורבי עקיבא פוסלה.

ואמר

ר

בי טרפון

לבאר את טעמו במחלוקתו השניה:

משל ל

כהן שהיה

עומד ומקריב על גבי המזבח

, על דעת שהוא כהן כשר,

ונודע

לו אחר שעבד

שהוא בן גרושה או בן חלוצה

והרי הוא חלל ופסול לעבודה,

שעבודתו

שעבד כבר

כשירה

, וכמבואר הטעם בסוף הסוגיא מן הכתוב.

אמר רבי עקיבא

: אדרבה,

משל ל

כהן ה

עומד ומקריב על גבי המזבח, ונודע שהוא בעל מום

והרי הוא פסול לעבודה,

שעבודתו

עד שלא נודע שהוא בעל מום -

פסולה

.

אמר רבי טרפון

לרבי עקיבא:

אתה דימיתו לבעל מום, ו

אילו

אני דמיתיו לבן גרושה או לבן חלוצה!

נראה למי

הטובל במקוה חסירה, ועבד -

דומה?

אי דומה לבן גרושה ולבן חלוצה

, כי אז

נדוננו כבן גרושה או כבן חלוצה;

ו

אם דומה לבעל מום, נדוננו כבעל מום

.

התחיל רבי עקיבא לדון

ולהוכיח שהנידון שלפנינו לבעל מום הוא דומה, ולא לבן גרושה; וכך דן:

מקוה

הלוא

פסולו ביחיד

, כלומר: די בעדותו של אדם אחד כדי להעיד על המקוה שהיא פסולה -

ו

אף

בעל מום

הלוא

פסולו ביחיד

, ומפרש לה ואזיל.

ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו בשנים

, שאין עד אחד נאמן להעיד על אדם שהוא חלל.

דבר אחר

, כלומר: ועוד טעם יש לדמות את הנידון שלפנינו לבעל מום, ולא לבן גרושה, שהרי:

מקוה פסולו בגופו

, ואף

בעל מום פסולו בגופו, ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו

הוא

מאחרים

שמחמת אמו הוא נפסל.

אמר ליה רבי טרפון

לרבי עקיבא:

עקיבא! כל הפורש ממך, כפורש מן החיים

.

ומכאן הוכיח רבא, שעד אחד המעיד בדבר שבערוה והלה שותק, שאינו נאמן, שהרי דין המעיד על אדם שהוא בן גרושה, כדין המעיד על דבר שבערוה, והרי מכאן מוכח שאפילו כששתק בעל הדבר אין העד נאמן אלא "פסולו בשנים" ; שהרי:

האי בעל מום

ששנינו בו -

שפסולו ביחיד, היכי דמי?

אי דקא מכחיש ליה

בעל הדבר

מי מהימן

העד, והרי עד אחד בהכחשה אינו כלום!?

אלא

בהכרח

דשתיק

בעל הדבר,

ו

אם כן

דכוותיה

[כעין זה]

גבי בן גרושה ובן חלוצה

ששנינו בו ש"פסולו בשנים" אף הוא בכגון

דשתיק

בעל הדבר -

ו

מכל מקום

קתני

: "

מקוה פסולו ביחיד, ובעל מום פסולו ביחיד, ואל יוכיח בן

גרושה ובן חלוצה שפסולו בשנים

" ; הרי למדנו, שאף כשהלה שותק, אין עד אחד נאמן לפוסלו משום בן גרושה, וכן להעיד בכל דבר שבערוה.

ואביי

החולק על רבא, וסובר שהעד נאמן בשתיקת בעל הדבר ואפילו בדבר שבערוה, ובבן גרושה -

אמר

לך לדחות את הראיה:

לעולם

עסקינן הכא - בין בבעל מום ובין בבן גרושה - בכגון

דקא מכחיש ליה

בעל הדבר

! ודקאמרת

והרי אם כן

אמאי מהימן

עד אחד ואפילו לפוסלו כבעל מום, לא תיקשי לך, ומשום:

דאמר

[כלומר: דאמרינן]

ליה: שלח

[הפשט בגדיך]

אחוי

[והראה לנו שאינך בעל מום], כלומר: היות והדבר ניתן לבירור, אפילו עד אחד נאמן לפוסלו עד שיתברר הדבר -

והיינו דקתני: מקוה פסולו בגופו

, כלומר: הרי נוכל לברר שחסרונו לפנינו,

ו

אף

בעל מום פסולו בגופו

, כלומר: נוכל לברר הדברים,

ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו מאחרים

.

כאן שבה הגמרא לבאר את גוף הדין ששנינו גבי חלל שעבודתו שעבד בשוגג ובלא ידיעה, כשירה היא, ואילו בעל מום שעבד בשוגג, עבודתו פסולה היא, ומפרשינן לה!

ובן גרושה ובן חלוצה

שעבד בשוגג

דעבודתו כשירה

ואף שהוא חלל ואינו חשוב מזרעו של אהרן,

מנלן

[מנין הוא נלמד]?

אמר

פירש

רב יהודה אמר שמואל

: משום

דאמר קרא

גבי פנחס כשנתכהן: "

והיתה לו ולזרעו אחריו

ברית כהונת עולם", ולמדנו:

בין זרע כשר ובין זרע פסול

, באופן שעבד בשוגג.

אבוה דשמואל אמר: מהכא

יש ללמוד שהחלל שעבד בשוגג עבודתו כשירה:

שנאמר בברכת משה לשבט לוי: "

ברך ה'

חילו, ופועל ידיו תרצה

". ולמדנו מלשון "חילו" ש

אפילו חולין שבו תרצה

. והיינו דוקא באופן זה שלא נודע לו פסולו, אבל לכתחילה לא, שהרי הכתוב קוראו חלל, שנתחלל מקדושת כהונה.

רבי ינאי אמר: מהכא

יש ללמוד כן: שנאמר בפרשת בכורים [דברים כו ג]: "

ובאת אל הכהן יהיה בימים ההם

", ולמה אמרה תורה "בימים ההם"!?

וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל כהן שלא היה בימיו!?

אלא זה כשר

[בריטב"א:

כהן

]

ונתחלל

, כלומר: הכתוב בא לרבות את מי שלא היה כהן אלא בימים ההם, קודם שנודע פסולו ; ולכך הוא נקרא "כהן", משום שעבודתו כשירה היתה ככהן גמור. תו מפרשינן:

בעל מום דעבודתו פסולה, מנלן!?

כלומר: מאחר שאתה דורש "והיתה לו ולזרעו אחריו" לרבות זרע פסול, אם כן נרבה מפסוק זה אף את בעל המום שעבודתו כשירה!?

אמר רב יהודה אמר שמואל

: משום

דאמר קרא

: "

לכן אמור לו

[לפנחס],

הנני נותן לו את בריתי שלום;

והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם" -

ולמדנו מלשון שלום:

כשהוא שלם ולא כשהוא חסר

[בעל מום].

ותמהינן עלה:

והא

"

שלום

"

כתיב!?

אמר

תירץ

רב נחמן: ויו ד

"

שלום

"

קטיעא היא

[האות וי"ו של התיבה שלום נכתבת כשהיא קטועה], והיא נדרשת כאילו היה כתוב "שלם".

הקדמה

:

א. נשים האסורות על הבעל בלאו, בין הפסולות לישראל ובין הפסולות לכהונה, קידושין תופסין לו בהם, לפי ההלכה כחכמים, החולקים בזה על רבי עקיבא הסובר שאף בחייבי לאוין אין קידושין תופסין. וכן דעת משנתנו היא כחכמים. אבל בחייבי כריתות [מלבד נדה], אין קידושין תופסין לו בהן, לכולי עלמא.

ב. אלו הן הנשים האסורות לכהן הדיוט: גרושה, חללה וזונה [וכן הנבעלת לאיש שהוא זר לה], ולכהן גדול אסורה אף האלמנה. ורוב הנבעלות בעילת איסור הרי הן אסורות לכהן, יש מהן שנעשות חללה, ויש מהן הנעשות זונה [ויש מהן שהן אסורות בלאו ד"ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל"].

ג. החלל, והוא הנולד מביאת כהן בנשים האסורות לכהונה, פקעה קדושת כהונה ממנו, אינו אוכל בתרומה ואינו עובד עבודה, ופוסל אשה לכהונה בביאתו כדין חללה, והבת שנולדה מביאה כהן בפסולי כהונה זו הרי היא חללה ופסולה לכהונה, ואין היא אוכלת בתרומה, בין אם היתה בת כהן, ובין אם היתה אשת כהן.

ד. דין הולד הנולד מביאת חלל בכשירה, ומביאת כשר בחללה, מחלוקת תנאים היא, אם הולד חלל, ונזכרת מחלוקת זו בסוגייתנו.

ה. אלו הן הנשים הפסולות לבוא בקהל ה' מן התורה: ממזרת, והיא אסורה בלאו; וגיורת אדומית או מצרית האסורות באיסור עשה בלבד.

ו. אלו הם האנשים הפסולים לבוא בקהל ה'

מן התורה: ממזר וגר עמוני ומואבי, וכל אלו אסורים בלאו; והגר האדומי או המצרי אסורים באיסור עשה לבוא בקהל ה'.

ז. הממזר אסור לעולם, ואפילו דור עשירי שלו פסול לבוא בקהל, וכן הגר העמוני והמואבי, זרעו פסול אפילו לאחר דור עשירי לגירות, אבל המצרי והאדומי אינו אסור אלא דור ראשון ושני לגירותו, ואילו דור שלישי מותר לבוא בקהל, וכן האדומית או המצרית השלישית מותרת לבוא בקהל ה'.

ח. נחלקו תנאים - ויובא בסוגייתנו - אם "קהל גרים איקרי קהל", או שאין קהל גרים נקרא "קהל", ומותר הגר בכל פסולות קהל, ופסולי הקהל מותרים בגיורת.

המשנה שלפנינו קובעת ארבעה כללים בענין:

א. ולדות הנולדים משני בני זוג שדינו של האחד שונה מן השני, ועלינו לקבוע את התייחסות הולדות, אם לאב או לאם.

ב. כשרותם או פסלותם של ולדות שנולדו מביאת עבירה.

מתניתין:

כלל ראשון:

כל מקום שיש קדושין

, איש ואשה שייתכנו קידושין ביניהם [אפילו אם בפועל לא נעשו קדושין ביניהם],

ואין עבירה

בביאת האיש באשה זו, שאין הם אסורים זה בזו -

הולד

שנולד מהם

הולך אחר הזכר

, וכדמפרש ואזיל.

ואיזה זו?

-

זו: כהנת, לויה וישראלית, שנישאו

לכהן

, ל

לוי ו

ל

ישראל

, שבכל אלו קידושין תופסין בהן, ואין עבירה בנישואיהן.

ומלמדת המשנה שהתייחסות הולד לענין כהונה או לויה, היא אחרי הבעל [הזכר]. שאם האב כהן, בנו כהן כמותו, אף שאמו לויה או ישראלית. ואם האב הוא ישראל, גם בנו ישראל, אף שאמו כהנת או לויה.

כלל שני:

וכל מקום שיש קדושין

, שקידושין תופסין אם היה מקדשה,

ו

אולם

יש עבירה

בביאה באשה זו -

הולד הולך אחר ה

"

פגום

" שבהם, בין אם הפגם הוא באביו ובין הפגם הוא באמו, כדמפרש ואזיל.

ואיזה זו?

-

זו: אלמנה

, שהיא פגומה

לכהן גדול;

או

גרושה וחלוצה

הפגומה אפילו

לכהן הדיוט;

שקידושין תופסין לכהן בהן [שהרי רק חייבי לאוין הן], ויש עבירה בנישואיהם. ומלמדת המשנה שהולדות הולכים אחר הפגום שבין שניהם, ונעשים "פגומים", דהיינו, חללים. וכמו כן,

ממזרת ונתינה

הפגומות ופסולות

לישראל

, מלבוא בקהל ה' -

וכן

בת ישראל

הפגומה

לממזר ונתין

, שהם פגומים ופסולים -

שבאלו תופסין קידושין [שהרי אינם אלא חייבי לאוין, שקידושין תופסין בהם], ואולם יש עבירה בנישואיהם - ומלמדת המשנה, שדין הולד הבא מביניהם כדין הפגום שביניהם, ונעשים ממזרים או נתינים.

כלל שלישי:

וכל מי שאין לה עליו קידושין

, שאין קידושין תופסין לבעל בה,

אבל

אין היא מופקעת מקידושין לגמרי, כי

יש לה על אחרים קדושין

-

הולד

הנולד מביאה באשה זו,

ממזר

הוא.

ואיזה זה?

-

זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה

,

דהיינו הנשים הקרובות, שהן אסורות עליו באיסור עריות, וחייב עליהן כרת, שאלו אין קידושין תופסין לו בהן [כי אין תפיסת קידושין בחייבי כריתות], אבל אין האשה מופקעת מקידושין לאחר. ומלמדת המשנה, שהולד הנולד מביאה זו ממזר הוא.

כלל רביעי:

וכל מי שאין לה, לא עליו ולא על אחרים, קדושין

, הרי דינו של

הולד

הוא

כמותה

.

ואיזה זה?

-

ולד שפחה ונכרית

, שלא שייך בהם קידושין.

ומלמדת המשנה, שהולד הנולד מישראל שבא עליהן דינו כמותה, שהוא נכרי או עבד.

גמרא:

שנינו במשנה:

כל מקום שיש קדושין

ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר:

אמר

תמה

ליה רבי שמעון

לרבי יוחנן

:

וכי

כללא הוא, דכל מקום שיש קדושין ואין עבירה, הולד הולך אחר הזכר?