Version texte de ce daf : original et traduction
Kidouchin 5a — le Talmud en français
Kidouchin 5a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Kidouchin 5a
ומביאה הגמרא את המשך דברי התנא דלעיל:
עד כאן התנא דרש את הפסוק "כי יקח איש אשה ובעלה", כך:
"כי יקח" - מלמד שהאשה נקנית בכסף.
"ובעלה" - מלמד שהאשה נקנית בביאה.
ועתה שואל התנא:
ומנין ש
האשה נקנית
אף בשטר?
ותחילה הוא רוצה ללמוד זאת מקל וחומר:
ודין
[קל וחומר]
הוא
:
ומה כסף
, שאין כח קניינו חזק,
ש
הרי
אין
הוא
מוציא
את האשה מרשות בעלה [לקנות את עצמה], ואף על פי כן, הרי הוא חשוב קנין
להכניס
את האשה לרשותו בקידושין.
שטר
, שכח קניינו חזק,
ש
הרי הוא
מוציא
את האשה מרשות בעלה [בגט],
אינו דין
שנאמר
ש
הוא
מכניס
את האשה בקידושין?!
אך דוחה התנא את הקל וחומר:
מה לכסף
, זה שהוא מכניס את האשה לרשות בעלה, הרי זה משום שכח קניינו של כסף חזק לענין דבר אחר,
שכן פודין בו
בכסף
הקדש ומעשר שני
, ובכך הם יוצאים לחולין.
תאמר
ב
שטר
, שאין כוחו גדול,
שאין פודין בו הקדש
ומעשר שני?!
דכתיב
[ויקרא כז] בענין פדיון הקדש "
ונתן הכסף
-
וקם לו
". כאשר הפודה יתן את הכסף, אז יקום לו השדה להיות שלו.
ומכאן, שאין הקדש יוצא לחולין אלא על ידי כסף בלבד. וכיון שנדחה הקל וחומר, לומד התנא ששטר קונה באשה מהפסוק:
אלא,
אמר קרא
[דברים כד] בגירושי אשה, "והיה אם [האשה] לא תמצא חן בעיניו [של בעלה], וכתב לה ספר [שטר] כריתות.
ויצאה
מביתו, והלכה
והיתה
[והתקדשה] לאיש אחר".
וכיון ש"ויצאה" "והיתה" נכתבו סמוכים זה לזה, מלמד הכתוב שמקישים
הויה
[קידושין]
ליציאה
[גירושין] -
מה יציאה
היא
בשטר
[בגט] -
אף הויה
[קידושין]
נמי
נעשית
בשטר.
ומכאן שהאשה מתקדשת בשטר.
אך מקשה הגמרא על דברי התנא, כי אם אכן מקישים את ההויה והיציאה זה לזה, תיקשי:
ואקיש נמי יציאה להויה
לדבר נוסף, ונאמר:
מה הויה
[קידושין] נעשית
בכסף, אף יציאה
של האשה תיעשה
בכסף!
ומדוע שנינו במשנה שהאשה קונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל בלבד, ולא בכסף!
אמר
תירץ
אביי
: לא יתכן להקיש יציאה להויה אף לענין גירושין בכסף, כי
יאמרו
האנשים:
כסף מכניס
את האשה לרשות הבעל, ו
כסף
עצמו גם
מוציא!
ודבר זה לא יתכן, שאותו קנין [כסף] יעשה דבר והיפוכו.
ומשל לדבר: וכי יתכן ש
סניגור
, כסף הקידושין,
יעשה קטיגור
, כסף של גירושין?!
ותמהה הגמרא על תירוצו של אביי: אם אכן נכונים דבריך, שלא יתכן שקנין אחד יעשה דבר והיפוכו,
אי הכי
, אם כן, מדוע התנא הקיש הויה ליציאה ללמוד מכאן שהאשה נקנית בשטר?
והרי ב
שטר נמי יאמרו: שטר מוציא
ו
שטר
עצמו גם
מכניס.
וכי יתכן ש
קטיגור
[שטר הגירושין]
יעשה סניגור
[שטר של קידושין]?!
ומיישבת הגמרא את תירוצו של אביי:
בענין שטר אין לתמוה "וכי קטיגור יעשה סניגור". כי
מילי דהאי שטרא
של גט
לחוד, ומילי דהאי שטרא
של קידושין
לחוד
.
שהרי בשטר הגט כתוב בו שהוא מגרשה, ואילו שטר הקידושין כתוב בו שהוא מקדשה.
אלא מעתה מקשה הגמרא לצד ההפוך - כי אם נתרץ שכאשר דברי השטר האחד שונים מדברי השטר האחר אין מקום לתמוה "וכי קטיגור יעשה סניגור", תחזור הקושיא שהקשינו לעיל: מדוע לא נקיש יציאה להויה, ונאמר שאף יציאה נעשית בכסף?
שהרי
הכא נמי
, גם בענין כסף אין לתמוה "וכי סניגור יעשה קטיגור", כי
האי כספא
של קידושין
לחוד, והאי כספא
של גירושין
לחוד!
שהרי כסף הקידושין הוא שונה מכסף הגירושין -
בשעת נתינת כסף הקידושין הוא מפרש שנותנו לשם קידושין, ואילו בשעת הגירושין הוא מפרש שנותנו לשם גירושין!
ומתרצינן: אף על פי שבשעת הנתינה הוא מפרש לשם מה נותנו לה, בכל זאת
טיבעא, מיהא, חד הוא!
צורת הטיבוע שבכסף תמיד היא אותה צורה, ולא מפורש בגוף הכסף אם הוא בא להכניס או להוציא. ולפיכך לא יתכן שאותו מטבע יעשה דבר והיפוכו [מה שאין כן בשטר, שצורת שטר הקידושין בעצמו שונה מצורת שטר הגירושין].
רבא אמר
תירוץ אחר: אי אפשר לומר שכסף יעשה גירושין, כי
אמר קרא
[דברים כד]: "
וכתב לה
ספר כריתות, ונתן בידה". ואם לא היה צורך בכתיבת הגט דוקא, אלא היה אפשר לגרש גם בנתינת כסף, היה לו לומר: "ונתן לה ספר כריתות", ומדוע הוסיף הכתוב ואמר "וכתב לה"? אלא, בהכרח, בא הכתוב לומר כי רק
בכתיבה
האשה
מתגרשת, ואינה מתגרשת בכסף.
ומקשה הגמרא על תירוצו של רבא:
לשיטתך, מדוע לא תדרוש את הפסוק באופן אחר,
ואימא
, ותאמר שהכתוב בא ללמד, ש
בכתיבה
[בשטר כתוב] האשה
מתגרשת, ואינה מתקדשת בכתיבה
[בשטר]!
ומתרצינן:
הא כתיב
"
ויצאה, והיתה
" -
מקיש
הכתוב הויה ליציאה, מה יציאה בשטר, אף הויה בשטר!
ולכן אין לומר ש"וכתב לה" בא ללמד שאין האשה מתקדשת בשטר.
אך מיד הגמרא תמהה: הרי יש לפנינו שני כתובים: האחד, ההיקש של "ויצאה והיתה", המשווה בין קניני הקידושין והגירושין. והשני, המיעוט "וכתב לה", הממעט קנין אחר בגירושי אשה.
ומה ראית
לרבות קנין שטר בקידושין מההיקש של "ויצאה והיתה", ולמעט קנין כסף בגירושין מהמיעוט "וכתב לה"?
ומדוע לא נאמר להיפך? לרבות קנין כסף בגירושין מהיקש "ויצאה והיתה", ולמעט קנין שטר בקידושין מהמיעוט "וכתב לה" ! ומתרצינן:
מסתברא
שהפסוק "וכתב לה", היות והוא
קאי
, נאמר,
בגירושין
הרי הוא
ממעט
קנין אחר
בגירושין
, שרק בכתיבה היא מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף.
אבל אם תאמר ש"וכתב לה" בא למעט שבכתיבה היא מתגרשת ואינה מתקדשת בכתיבה, יש לתמוה: וכי הפסוק "וכתב לה", שהוא
קאי
נאמר
בגירושין, ו
כי הוא
ממעט
קנין של
קידושין?!
ועתה מקשה הגמרא על תירוצו של רבא שהפסוק "וכתב לה" ממעט שאין האשה מתגרשת בכסף:
ולרבי יוסי הגלילי, דאפיק ליה להאי קרא לדרשא אחרינא
, שלמד מהפסוק "וכתב לה" דרשה אחרת במסכת גיטין [כא ב], הרי אי אפשר ללמוד מכאן גם שאין האשה מתגרשת בכסף. ולדבריו קשה -
זה
ש
אשה
אינה מתגרשת בכסף
-
מנא ליה!?
מנין ילמד רבי יוסי הגלילי שאין האשה מתגרשת בכסף?
ומתרצינן:
אמר קרא
[דברים כד] בענין גירושין: וכתב לה "
ספר כריתות
".
ממה שהפסוק סמך את המילה "כריתות" ל"ספר" דורש רבי יוסי הגלילי: רק
ספר כורתה
מבעלה,
ואין דבר אחר
[כסף]
כורתה.
ומקשינן:
ורבנן
, שממעטים כסף מ"וכתב לה",
האי
"
כריתות
" -
מאי עבדי ליה?
מה הם ידרשו מהמילה "כריתות"?
ומתרצינן:
מיבעי ליה
, יש להם צורך במילה "כריתות", כדי
ל
למד שהגט צריך להיות
דבר הכורת בינו לבינה
. שלא יטיל הבעל בגט שום תנאי אשר יאגד בכך את האשה לבעלה -
כדתניא
: האומר לאשתו:
הרי זה גיטך
על מנת
שלא תשתי יין,
או
על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם
-
אין זה כריתות!
האשה הזאת אינה כרותה [מובדלת] מבעלה, שהרי היא קשורה אליו כל ימי חייה, שעליה לקיים תנאי זה מחמתו, ולפיכך לא חלו הגירושין הללו.
אבל אם אמר לה: הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין או שלא תלכי לבית אביך
כל שלשים יום
-
הרי זה בכלל
"
כריתות
".
שהרי לאחר שיתקיים התנאי בשלשים יום, היא יכולה ללכת ולעשות ככל אשר תחפוץ, ונמצא שאינה אגודה לבעלה לעולם, ולכן מיד כשקיבלה את הגט היא מגורשת, היות ויש אפשרות שהיא תגיע לידי הבדלה מוחלטת מבעלה.
נמצא, שלדעת רבנן, לומדים מ"וכתב לה" שבכתיבה מתגרשת ולא בכסף, ומ"כריתות" לומדים שהגט צריך להיות דבר הכורת בינו לבינה.
ורבי יוסי דרש את "וכתב לה" לדרשה אחרת במסכת גיטין. ולפיכך הוצרך לדרוש מ"כריתות" שהאשה מתגרשת בספר [בגט] ולא בכסף.
ודנה עתה הגמרא לדעת רבי יוסי הגלילי, מנין למדו חכמים שהגט צריך להיות דבר הכורת בינו ובינה?
ומבארינן:
ורבי יוסי הגלילי
-
מ
מה שהכתוב היה יכול לומר "ספר
כרת
", ואמר "ספר
כריתות
",
נפקא
, יצא לו הדין הזה שהגט צריך להיות דבר הכורת בינו לבינה.
ו
אילו
רבנן
, שלמדו דין זה מהמילה "כריתות" כולה, השינוי בין "
כרת
" ל"
כריתות
" -
לא משמע להו
, לדרוש מהלשון המיותרת, וללמוד ממנה דרשה כל שהיא.
עד כאן הגמרא ביארה את דברי התנא שהביא מקור לקידושי כסף, ביאה, ושטר.
[ואגב שהתנא למד את קידושי שטר מ"ויצאה והיתה", מרחיבה הגמרה את הדיבור גם בענין מקור הדין שכסף אינו מועיל בגירושין, וסדר דרשות הכתובים בגט].
ועתה הגמרא מבררת מדוע לא יכולנו ללמוד את קניני הקידושין זה מזה:
התנא שאל מדוע אין לומדים קנין אחד מחבירו, כגון כסף מביאה: הרי אמה העבריה, שאינה נקנית בביאה, נקנית בכסף, אם כן, אשה שנקנית בביאה, קל וחומר שנקנית בכסף!
ומסקינן: כסף קונה באמה העבריה משום שהוא גם מוציא אותה לחרות. מה שאין כן בקידושין.
וכן ביאה מכסף: ומה יבמה שאינה נקנית בכסף נקנית בביאה, אשה שנקנית בכסף קל וחומר שנקנית בביאה!
ומסקינן: היבמה כבר זקוקה ועומדת, ורק באופן זה מועילה הביאה, מה שאין כן בקידושין.
וכן שטר מכסף: מה כסף שאינו מוציא מכניס, שטר שמוציא קל וחומר שמכניס!
ומסקינן: הכסף הוא קנין חזק יותר, שהרי פודין בו הקדש ומעשר שני. מה שאין כן בשטר.
ומקשינן: אמנם התנא ביאר ש
חדא מחדא
-
לא אתיא
. אין ללמוד קנין אחד מקנין אחד.
אבל עדיין יש לשאול:
תיתי חדא
-
מתרתי
. נלמד קנין אחד מהצד השוה שבשני קנינים: כשם שמצאנו בשני קניינים שהם קונים במקום אחר, וקונים אף כאן, לפי שהקניינים שמצאנו בנשים הן קניינים כלליים בכל המקומות, והם קונים אף בקידושין, כך גם הקנין השלישי, שמצאנו שקונה במקום אחר, הרי הוא קנין כללי, בכל הנשים, וקונה אף כאן.
שהרי כולם קונים במקום אחר: כסף ושטר קונים באמה העבריה [כדלהלן יד ב], וביאה קונה ביבמה!
ומתרצינן:
הי תיתי?
באיזה מהם, אתה המקשן, רוצה שנלמד אותו משני הקניינים האחרים?
אם תאמר ש
לא ליכתוב רחמנא בשטר
שהוא קונה,
ותיתי מהנך
, נלמדנו מכסף וביאה, כשם שכסף וביאה, שקונים קניינים אחרים בנשים, קונים אף בקידושין, כך שטר, שקונה באשה במקום אחר [באמה העבריה] קונה אף בקידושין! יש לדחות את דבריך ולומר:
מה להנך
, לכסף ולביאה שהם קונים בקידושין, משום
שכן הנאתן מרובה
.
אבל שטר, שאין לאשה שום הנאה ממנו, שאינו אלא נייר שכתוב בו "הרי את מקודשת לי", אין היא מתקדשת בו.
ושמא תאמר,
לא ניכתוב רחמנא בביאה
שהיא קונה,
ותיתי מהנך
, נלמדנה מכסף ושטר.
יש לדחות את דבריך, ולומר:
מה להנך
, לכסף ולשטר, שהם קונים בקידושין, משום
שכן קנינן מרובה
, שאפשר לקנות בהם גם עבדים וקרקעות [שהם קנינים חזקים]. אבל ביאה, שאינה קונה אלא ביבמה בלבד, אין האשה מתקדשת בה.
ואם תאמר ש
לא ניכתוב רחמנא בכסף
שהוא קונה,
ותיתי מהנך
, נלמדנו משטר וביאה.
יש לדחות את דבריך, ולומר:
מה להנך
, שטר וביאה, שהם קונים בקידושין, משום
שכן
הם קניינים חזקים, ש
ישנן
אפילו
בעל כרחה
של האשה, כגון: ביאה קונה ביבמה בעל כרחה, ושטר מועיל בגירושין אפילו בעל כרחה של האשה, ולכן הם קניינים חזקים.
אבל כסף, שלא מצאנו בו שקונה בשום מקום בעל כרחה של האשה, אין האשה מתקדשת בו.
וכי תימא
, שמא תאמר,
כסף נמי
ישנו
בעל כרחה של
האשה, כגון
באמה העבריה
, שאביה מוכרה שלא מדעתה! ואם כן אפשר ללמוד קידושי כסף משטר וביאה!
תשובתך:
באישות, מיהא, לא אשכחן!
לא מצאנו בענין אישות שכסף מועיל בעל כרחה של האשה. ולכן אין ללמוד כסף משטר וביאה, שהם מועילים בעל כרחה של האשה אפילו בעניני אישות.
שנינו במשנה: האשה נקנית - בכסף בשטר ובביאה.
ומביאה הגמרא דעה שאשה נקנית אף בחופה, ומרחיבה בענין זה:
אמר רב הונא: חופה
קונה
קנין קידושין באשה,
מקל וחומר
מקנין כסף:
ומה
קנין
כסף, ש
אין בכוחו לעשות נישואין [אלא קידושין בלבד], ולפיכך אם בת ישראל התארסה לכהן, הכסף
אינו מאכיל
אותה
בתרומה.
[שהרי נשואה בלבד אוכלת בתרומה כדלהלן], בכל זאת, כסף
קונה
קנין קידושין באשה.
אם כן,
חופה
, שכוחה רב,
ש
היות והיא עושה נישואין היא
מאכלת
את האשה
בתרומה
, וכי
אינו דין שתקנה
קנין קידושין?! ותמהינן על דברי רב הונא:
ו
כי
כסף אינו מאכיל
בתרומה?!
והאמר עולא: דבר תורה, ארוסה בת ישראל
שהתארסה לכהן
אוכלת בתרומה. שנאמר
[ויקרא כב יא]: "
וכהן כי יקנה נפש קנין כספו
, הוא יאכל בו [בתרומה] ".
והאי
, אשה ארוסה לכהן, הרי בכלל "
קנין כספו
"
הוא,
שהרי היא התארסה לו על ידי קנין כסף!
ומוסיף עולא ואומר:
ומה טעם
ש
אמרו
חכמים שארוסה
אינה אוכלת
תרומה? -
גזירה שמא ימזגו לה כוס
מיין של תרומה כאשר היא
בבית אביה
[כדרך הארוסות], ותשקנו
לאחיה ולאחותיה
, הישראליים, שאסורים בתרומה, המצויים אף הם בבית אביה.
ומאחר שמן התורה אף הארוסה אוכלת בתרומה, קשה על דברי רב הונא: הרי הכסף אינו קל יותר מחופה, שהרי הכסף מאכיל את האשה בתרומה מן התורה!
ומכח קושיא זו הגמרא מתקנת את דברי רב הונא:
ואמרינן:
אלא פריך הכי
, תשאל ותבנה את הקל וחומר, כך:
ומה כסף, שאינו גומר
להוציא את הבת מרשות אביה לענין מעשה ידיה וירושתה [שהם שייכים לאב עד שימסרנה לחופה לשם נישואין], בכל זאת הרי הוא
קונה
קנין קידשושין.