Kidouchin 54a — le Talmud en français

מה שאמר רבי מאיר במשנתנו שבשוגג לא קידש, אין זה משום שרבי מאיר סובר שהקדש במעילת שוגג אינו מתחלל, ומשום שאילו היה יודע שזה הקדש לא היה מקדש בו או מוכרו [ודלא כרבי יוחנן המפרש כן], שהרי:

חזרנו על כל צדדים של רבי מאיר

, כלומר: בדקנו בכל מקום שדיבר רבי מאיר בדיני הקדש,

ולא מצינו

לו שיאמר:

הקדש בשוגג אין מתחלל

, ורק

במזיד

הוא

מתחלל

.

ו

אם תאמר: אם כן למה אמר רבי מאיר במשנתנו שבשוגג לא קידש, היינו טעמא: משום ד

משנתינו ב

כגון שקידש ב

כתנות כהונה

[בגדי כהונה]

ש

עדיין

לא בלו

וראויים לעבודה בהם, שאלו אין מתחללין על ידי מעילת שוגג, והיות ולא נתחללו לא קידש, שהרי לא זכתה בהקדש -

והטעם שאלו לא מתחללים על ידי מעילת שוגג, הוא:

הואיל וניתנו

בגדי כהונה

ליהנות בהן

בשוגג, ובלבד שלא יתכוין לחללן,

לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת

, ולא אמרה תורה שיהיו הכהנים זריזים כמלאכי השרת להפשיטם מיד בשעת גמר העבודה, ולא ישהום עליהם לאחר העבודה ואפילו כהרף עין ; והיות וניתנו ליהנות בהן בשוגג, אין הם מתחללים על ידי שקידש בהם, ולפיכך אינה מקודשת על ידם.

תא שמע

להקשות על דברי רב, מהא דתניא:

כתנות כהונה שבלו, מועלין בהם, דברי רבי מאיר

.

ו

מאי לאו אפילו לא בלו

, ומה ששנינו: "שבלו", הוא לרבותא, שאפילו אם בלו מועלין הם ; ותיקשי לרב שאמר: כתנות כהונה אין מועלין בהן!?

ומשנינן:

לא, בלו דוקא

, כי מאחר שאינם עומדים לעבודה, הרי הם כשאר הקדש שלא ניתן ליהנות בהם, ומועלים בהם, והם מתחללים על ידי המעילה.

תא שמע

להקשות עוד על דברי רב, מהא דתניא:

נצטוו כל ישראל ליתן מחצית השקל בכל שנה, ומאחד באדר עד אחד בניסן היו תורמים את שקליהם ל"לשכה" המיוחדת לכך.

שתי תיבות עשויות כמין שופר ["שופרות"] היו במקדש, האחד היה כתוב עליו "תקלין חדתין", ובו היו נותנים את שקלי שנה זו החל מאחד בניסן; והשני היה כתוב עליו "תקלין עתיקין", ובו היו נתונים שקלי השנה שעברה, שהביאו אותם אנשים שלא שקלו את שקליהם בשנה שעברה.

את השקלים שהיו ב"תקלין חדתין" היו מפנים הגזברים ל"לשכה", ומלשכה זו היו "תורמים" לתוך שלש קופות [בשיעור ידוע] שלש פעמים בשנה ["תרומת הלשכה"], ומהם היו קונים את קרבנות הציבור; והנותר בלשכה, היה נקרא "שירי הלשכה", וממנה היו לוקחים מעות לחומת העיר ירושלים ומגדלותיה, וכל תיקון העיר.

את השקלים שהיו ב"תקלין עתיקין", היו מפנים הגזברים ל"שירי הלשכה" של השנה שעברה.

מועלים בתקלין חדתין

, כלומר: המוציא מעות שהיו בשופר שהיה כתוב עליו "תקלין חדתין" או הנהנה מהם בשוגג, חייב הוא קרבן מעילה, שהרי עומדים הם לקרבנות ציבור.

ואין מועלים ב

תקלין

עתיקים

, כי תורת "שירי הלשכה" עליהם, וסובר תנא קמא, שאין מועלין ב"שיירי הלשכה".

רבי מאיר אומר: מועלין אף בעתיקים, שהיה רבי מאיר אומר: מועלין ב

"

שירי הלשכה

".

ומקשינן לרב הסובר אליבא דרבי מאיר שאין מועלין בשוגג בבגדי כהונה כלל, היות ובהכרח הותרה ההנאה לכהנים, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת:

ואמאי

סבר רבי מאיר שמועלין בשיירי הלשכה!?

נימא

שאף בהם לא יהיה מעילה כלל,

הואיל וניתנו ליהנות, לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת

-

דהא חומת העיר ומגדלותיה משירי הלשכה אתו

[הרי חומת העיר ומגדלותיה היו באים משירי הלשכה], וכ

דתנן: חומת העיר

ירושלים

ומגדלותיה, וכל צרכי העיר, באין משירי הלשכה

, ואי אפשר שלא יהנו מהם לישב בצילה ועליה, ואם כן - לסברת רב אליבא דרבי מאיר - שוב אין מעילה בשוגג ב"שירי הלשכה" כלל, היות ולכך עומדים המעות!?

אלא בהכרח שמודה רבי מאיר, שאם כי הותרה אותה הנאה של ישיבה בצל חומת העיר, אין זה מפקיע מהם תורת מעילה באופנים אחרים ואפילו בשוגג, ואם כן הוא הדין שיש לנו לומר כן בבגדי כהונה!?

ומשנינן:

לא תימא: רבי מאיר

הוא שאמר: מועלין אף בעתיקים,

אלא אימא: רבי יהודה

אומר: מועלין אף בעתיקים.

ורבי יהודה לשיטתו שהוא סובר במשנתנו, שאף בבגדי כהונה מועלין בהם, ומשום כך הרי נחלק ואמר, שהמקדש בהקדש בשוגג קידש.

תא שמע, דתניא: אמר רבי ישמעאל בר רבי יצחק: אבני ירושלים שנשרו, מועלים בהם

[חייבים קרבן מעילה כשמעלו בהם בשוגג],

דברי רבי מאיר!

ואמאי!? נימא: הואיל ולא ניתנה תורה למלאכי השרת, שוב אין מעילה בשוגג בירושלים כלל, וכשם שאמר רב אליבא דרבי מאיר בבגדי כהונה!?

ומשנינן:

לא תימא

[לא תשנה]: "דברי

רבי מאיר

",

אלא אימא

[כך תשנה]: "דברי

רבי יהודה

".

ותמהינן עלה:

אי רבי יהודה

היא,

ירושלים מי מיקדשא

[וכי אטו לשיטת רבי יהודה יש קדושה בחומת העיר ירושלים], עד שהוא אומר שמועלין באבני ירושלים שנשרו!?

והתנן

במסכת נדרים [י ב]:

האומר: "הרי עלי ככר זה

כאימרא

[כשה התמיד] ", או שאמר: "הרי עלי ככר זה

כדירים

[כבהמות שבדיר בהמות של הקדש שהיה במקדש, וכעצים שבדיר העצים] ", או שאמר: "

כעצים

", או "

כאישים

[כשלהבות של אש שעל המזבח] ", "

כהיכל

", "

כמזבח

",

"כירושלים

", הרי זה נדר, שכל המתפיס איזה דבר בדבר שהוא קדוש על ידי אדם ["דבר הנדור"], הרי זה אסור.

רבי יהודה אומר: כל האומר

"

ירושלים

"

לא

אמר כלום

, ומשום שאין ירושלים קדושה ; ואם כן האיך נאמר שסובר רבי יהודה: מועלין באבני ירושלים שנשרו!?

וכי תימא

ליישב: לכך האומר "ירושלים" לא אמר כלום לרבי יהודה,

משום דלא אמר "כירושלים

" [בכ"ף הדמיון], ולא משום שירושלים אינה קדושה לשיטתו -

כך הרי אי אפשר ליישב, שהרי

והתניא: רבי יהודה אומר: כל האומר

"

כירושלים

"

לא אמר כלום, עד שידור בדבר הקרב בירושלים;

הרי שאם כי אמר "כירושלים" מכל מקום לא אמר כלום, ובהכרח טעמו הוא משום שירושלים לא קדשה.