Kidouchin 50b — le Talmud en français

אינה מקודשת

, ואין אומרים יודע היה שאין קידושיו קידושין ושלח סבלונות לשם קידושין ; אלא תולים אנו

שמחמת קידושין הראשונים שלח

, שהיה טועה וסובר שקידושיו קידושין, ושלח סבלונות כדרך כל חתן השולח לארוסתו.

וכן קטן

שאינו ראוי לקידושין -

שקידש

בקטנותו, ושלח סבלונות משהגדיל, אינה מקודשת, שאף הוא מחמת קידושין הראשונים שלח.

גמרא:

וצריכא

משנתנו להשמיענו שאין הסבלונות לשם קידושין, בכל שלשת האופנים שנזכרו במשנתנו; ומשום:

דאי אשמעינן

כן רק גבי המקדש שתי נשים ב

שוה פרוטה

, הייתי אומר:

איידי דקא נפיק ממונא מיניה

-

טעי

, [היות וממנו יצא שוה פרוטה, טועה הוא לומר שיכול לקדש בו אף שתי נשים] -

אבל

גבי המקדש את האשה ב

פחות משוה פרוטה, אימא

: אדם

יודע שאין קידושין תופסין בפחות משוה פרוטה וכי קא משדר, סבלונות אדעתא דקידושין קא משדר

[וכששלח את הסבלונות - לשם קידושין שלחם], ותהיה מקודשת.

ואי אשמעינן

רק גבי

הני תרתי

[שתי נשים בפרוטה, ואשה אחת בפחות מפרוטה] שמחמת קדושין הראשונים שלח, הייתי אומר: בשתי נשים בפרוטה טועה הוא משום שיצאה ממנו פרוטה, ובקידושי פחות מפרוטה טועה הוא,

משום דבין פרוטה לפחות משוה פרוטה לא קים להו לאינשי

[אין אנשים בקיאים להבדיל בין שוה פרוטה לפחות ממנה], וסבור היה שנתן לה שוה פרוטה, וקידושיו קידושין.

אבל קטן שקידש

, הרי

הכל יודעין שאין קידושי קטן כלום

, ו

אימא: כי קא משדר סבלונות אדעתא דקידושי קא משדר

.

קא משמע לן

משנתנו שבכל אלו תולים בטעות, ואין אומרים ששלח סבלונות לשם קידושין.

איתמר

:

רב הונא אמר

: מי ששידך באשה ועדיין לא אירסה, ושלח סבלונות בעדים למשודכתו,

חוששין

לחומרא

לסבלונות

ששלח, שלשם קידושין שלחם, ואם תתקדש לאחר, צריכה היא גט מן הראשון כדי להתירה לשני, כי שמא מקודשת היא לו.

וכן אמר רבה: חוששין לסבלונות

.

אמר רבה: ומותבינן אשמעתין

[הקשינו על שמועתנו, שחוששין לסבלונות] ממשנתנו ששנינו: המקדש שתי נשים בפרוטה,

אף על פי ששלח סבלונות לאחר מכאן, אינה מקודשת;

הרי שאין חוששים שמא לשם קידושין שלח את הסבלונות!?

אמר

תירץ

ליה אביי

:

התם

במשנתנו, לכן אין חוששין להם,

כדקתני טעמא: שמחמת קידושין הראשונים שלח

, שסומך עליהם שכבר נתקדשה לו; אבל כשעדיין לא קידש כלל, אכן חוששים שמא שלח את הסבלונות לשם קידושין.

איכא דאמרי

, כך

אמר רבה

, [וכך ענהו אביי]:

מנא אמינא לה

שחוששין לסבלונות:

כדקתני טעמא

במשנתנו, שאין חוששין להם משום

שמחמת קידושין הראשונים שלח

, הרי משמע:

הכא

במשנתנו

הוא דטעי

שקידושיו קידושין ומחמתם שלח,

הא בעלמא

כשלא קידש כלל,

הוו קידושין

.

ואביי

כך דחה את דבריו: "

לא מיבעיא

"

קאמר לא מיבעיא בעלמא

שאין הסבלונות, לשם קידושין,

ד

הא

לא נחית לתורת קידושין כלל

[לא עשה מעשה קידושין, ולא העלה מחשבת קידושין על לבו] -

אלא אפילו הכא

במשנתנו

דנחית לתורת קידושין

[כבר עשה מעשה קידושין, והעלה מחשבת קידושין על לבו], ואם כן

אימא

: מתוך שעלה על לבו, נזכר שאין קידושיו קידושין, ולשם קידושין שלח ו

הוו קידושין

-

קא משמע לן

, שאפילו בכי האי גוונא אין חוששין לקידושין.

שואלת הגמרא:

מאי הוי עלה

ד"חוששין לסבלונות" להלכה ולמעשה?

אמר רב פפא

:

באתרא דמקדשי והדר מסבלי

[במקומות שנהגו לשלוח מתנות רק אחרי הקידושין],

חיישינן

שמא את אלה שלח לשם קידושין, ולא שינה מנהג המדינה.

ובאתרא ד

מסבלי והדר מקדשי

[במקומות שדרך לשלוח סבלונות קודם הקידושין],

לא חיישינן

.

ותמהינן: באתרא ד

מקדשי והדר מסבלי

דחיישינן שלשם קידושין שלח, הרי

פשיטא

היא, ומה הוצרך רב פפא להשמיענו זאת!?

ומשנינן:

לא צריכא

רב פפא להשמיענו שחוששין לקידושין, אלא במקום

דרובא

אכן

מקדשי והדר מסבלי, ו

מיהו

מיעוטא מסבלי והדר מקדשי

[רוב מקדשים תחילה, ומיעוט שולחים תחילה סבלונות] -

וזה חידוש הוא, שחוששין לסבלונות שלשם קידושין שלחם, כי

מהו דתימא: ניחוש

למיעוטא

, כלומר: היה לנו לומר שודאי לא נתכוין לקידושין, ולכך שלח סבלונות משום שהוא מהמיעוט השולחים סבלונות קודם הקידושין -

קא משמע לן

דמכל מקום חוששין, שמא לשם קידושין שלחם!

אגב שפסקה הגמרא שדין הסבלונות לענין קידושין תלוי במקומות ולפי מנהג המקום, מביאה הגמרא דין נוסף בקידושין שהוא תלוי במנהג המקומות.

בעא מיניה רב אחא בר רב הונא מרבא

[שאל רב אחא את רבא]:

אם

הוחזק שטר כתובה בשוק

, כלומר: אם ראינו שטר כתובה מוכן, ששם איש פלוני ואשה פלונית כתובים עליו,

מהו

שנחוש לחומרא לומר: שמא קידשה, שאם לא כן לא היה כותב כתובה, ונאמר: שצריכה גט מן הראשון כדי לינשא לאחר?

אמר ליה

רבא לרב אחא בר הונא:

וכי מפני

[

שמחזיק

] [

שהוחזק

]

שטר כתובה בשוק, נחזיק בה כאשת איש!?

ושואלת הגמרא:

מאי הוי עלה

, האם חוששים לקידושין או לא?

אמר רב אשי

:

באתרא דמקדשי והדר כתבי כתובה

במקום שמכינים את שטר הכתובה רק לאחר הקידושין,

חיישינן

שמא קידשה תחילה בעדים ואנו לא ידענו.

ובאתרא ד

כתבי והדר מקדשי לא חיישינן

[במקום שדרך הוא להכין את שטר הכתובה קודם הקידושין אין חוששין שמא קידשה].

ותמהינן:

מקדשי והדר כתבי

דחיישינן שמא קידשה, והרי

פשיטא

היא, ולמה צריך רב אשי להשמיענו זאת!?

ומשנינן:

לא צריכא

רב אשי להשמיענו דחיישינן לקידושין, אלא במקום

דלא שכיח ספרא

[אין סופר מצוי לכתוב כתובה], ו

מהו דתימא

שלא נחוש לקידושין, אלא נאמר:

ספרא הוא דאתרמי

ליה [סופר נקלע לאותו מקום] ונתן לו כתובה לכתוב, אך לא קידשה.

קא משמע לן

דחיישינן לחומרא שמא קידשה תחילה.

חמותו ובת אשתו אסורים עליו, וחייבים עליהן כרת, ואין קדושין תופסין לו בהן.

וכן אחות אשתו אסורה עליו בחייה של אשתו ואפילו גירשה, וחייבין עליה כרת ואין קידושין תופסין לו בה.

מתניתין:

המקדש אשה ובתה

כאחת,

או

שקידש

אשה ואחותה כאחת

, הרי שתיהן

אינן מקודשות

, ובגמרא יתבאר הטעם.

ומעשה בחמש נשים, ובהן שתי אחיות; וליקט אדם אחד כלכלה של תאנים, ו

משדה

שלהן היתה, ושל שביעית היתה

והפקר הן הפירות,

ואמר

המקדש: "

הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו

",

וקיבלה אחת מהן על ידי כולן

[כשליחה של כולן],

ואמרו חכמים: אין אחיות מקודשות

, ויתבאר פירוש משנתנו בגמרא.

גמרא:

שנינו במשנה: המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת, אינן מקודשות:

ומפרשינן:

מנהני מילי?

אמר רמי בר חמא

: משום

דאמר קרא

: "ו

אשה אל אחותה לא תקח, לצרור

לגלות ערותה עליה בחייה",

התורה אמרה

במאמרה "לצרור":

בשעה שנעשו צרות זו לזו

, וכגון שקידשן כאחת,

לא יהא לו ליקוחים אפילו באחת מהם

, שהרי אמר הכתוב "לא תקח".

אמר

תמה

ליה רבא

:

אי הכי

כדבריך,

היינו דכתיב

בסוף אותה פרשה של עריות: "

ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם

" - תיקשי:

והרי

אי קידושין לא תפסי בה, כרת מי מחייב

אם בא עליהן, עד שהתורה מחייבתו בכרת אם בא על אלו שנשאן כאחת!? והרי פנויות הן, ואין כאן איסור אחות אשה!?

אלא אמר רבא

:

קרא

לא מיירי כשקידשן בבת אחת, אלא כשקידשן

בזה אחר זה

, ובראשונה תפסו הקידושין, ואם בא על השניה חייב כרת;

ו

טעמא ד

מתניתין

מסברא הוא, ו

כדרבה! דאמר רבה

:

כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת, אינו

, ולכן כשקידש אשה ואחותה כאחת, היות ואין הוא יכול לקדש את האחת אחר השניה, שאחות אשתו היא, וכן באשה ובתה, אין הוא יכול לקדש את האחת אחר השניה, שהרי או חמותו היא או בת אשתו, לכן, אף כשקידשן בבת אחת אין הקידושין חלים כלל.

גופא אמר רבה: כל שאינו בזה אחר זה

,,

אפילו בבת אחת אינו

:

איתיביה אביי

לרבה מהא דתניא: