Kidouchin 25b — le Talmud en français

ואמרינן: השאלה ששאלו זקני נזוניא היא -

כתנאי,

נחלקו בזה התנאים דלהלן:

לפי שכך שנינו בברייתא: כל המומין שהוזכרו בתורה בענין סירוס בקרבנות "

ומעוך, וכתות, ונתוק, וכרות

" -

כולן

פוסלין

בביצים, דברי רבי יהודה.

ולפני שהגמרא מסיימת להביא את דברי הברייתא במלואם, היא תמהה על דברי רבי יהודה:

וכי יתכן שדוקא אם הסירוס נעשה

בביצים

הוא נחשב מום

ולא בגיד?!

והלא בודאי הגיד גלוי לגמרי, ומדוע מום שבו לא יפסול?

אלא

כך צריך לגרוס בברייתא:

כולן

פוסלים

אף בביצים, דברי רבי יהודה.

כלומר, המומין הללו פוסלים אפילו בביצים, למרות שאינם גלויים לגמרי, מפני שהם נכרים מבחוץ, וכל שכן שהם פוסלים בגיד, שהוא גלוי לגמרי.

והברייתא ממשיכה ואומרת:

רבי אליעזר בן יעקב אומר: כולם

פוסלים

בגיד

בלבד מפני שהוא גלוי. אבל בביצים, אינם פוסלים, מפני שהם טמונים [ואין להתחשב בכך שהם נכרים מבחוץ].

רבי יוסי אומר

: מקצת המומים פוסלים אפילו בביצים, ומקצתם אינם פוסלים אלא בגיד:

"מעוך וכתות"

פוסלים

אף בביצים,

מפני שהם נכרים היטב מבחוץ.

אבל,

"נתוק וכרות", בגיד, אין

[כן פוסל]. ואילו

בביצים לא

פוסל, מפני שהמומים הללו אינם נכרים כל כך מבחוץ.

עד כאן דברי הברייתא.

ומכאן יש ללמוד לענין שאלת זקני נזוניא בעבד שסרסו רבו בביצים, שנאמרו שלש דעות בדבר:

[א] דעת רבי יהודה: זה מום שבגלוי, ויוצא לחרות.

[ב] דעת רבי אליעזר בן יעקב: זה מום טמון, ואינו יוצא לחרות.

[ג] דעת רבי יוסי: יש חילוק בין מיני הסירוס.

"מעוך וכתות" נחשבים מומים שבגלוי.

ואילו "נתוק וכרות" נחשבים מומים שבטמון.

מתניתין:

המשניות הקודמות עסקו בקניני אשה ועבדים. ואילו משנתנו עוסקת בקנין הבהמות.

הבהמות מחולקות לשתי קבוצות: א. בהמה גסה [כגון: שור או חמור]. ב. בהמה דקה [כגון: כבש או עז].

שלשה מיני קנינים נדונו במשנתנו:

א. "מסירה" - המוכר מוסר את הבהמה לידי הלוקח על ידי אפסר הבהמה או שערה, וכדומה. , ב. "משיכה" - הלוקח מושך את הבהמה בסימטה, ועוקר אותה ממקומה הראשון. ג. "הגבהה" - הלקוח מגביה את הבהמה שלשה טפחים מן הארץ. , אומרת המשנה:

בהמה גסה נקנית במסירה

. וכל שכן בהגבהה, שהיא הקנין החשוב מכולם. אבל במשיכה אינה נקנית, מפני שאין דרכה בכך להוליכה לפניו. ,

והדקה

נקנית

בהגבהה

ולא במשיכה - אלו

דברי רבי מאיר ורבי אליעזר

.

וחכמים אומרים: בהמה דקה נקנית

גם

במשיכה

, וכל שכן שנקנית בהגבהה.

גמרא:

דרש רב בקימחוניא: בהמה גסה נקנית במשיכה.

בניגוד לדברי משנתנו, ששנינו בה בהמה גסה נקנית במסירה. והגמרא מביאה ששמואל תמה על דברי רב:

אשכחינהו

[מצאם]

שמואל לתלמידי דרב, אמר להו: מי

[וכי]

אמר רב בהמה גסה נקנית במשיכה?

! והאנן

"

במסירה

"

תנן,

והלא אנו שנינו במשנה בהמה גסה נקנית במסירה!

ושמואל הוסיף ותמה:

ורב נמי, במסירה אמר!

אף רב היה רגיל לומר במסירה, וכי

הדר ביה מההיא?

וכי רב חזר בו ממה שהיה רגיל לומר בעצמו?! והשיבו תלמידי רב לשמואל:

הוא, דאמר

[רב אמר] את דבריו

כי האי תנא,

כדברי התנא ששנה את דברי חכמים שבמשנתנו בדרך אחרת:

דתניא: וחכמים אומרים: זו זו

[בין בהמה גסה ובין בהמה דקה]

נקנית במשיכה

. ו

רבי שמעון אומר: זו וזו בהגבהה

, ולא במשיכה ולא במסירה.

ורב סובר שהלכה כדברי חכמים כפי שהוזכרו בברייתא.

מתקיף לה רב יוסף

לדברי הברייתא:

אלא מעתה

, אם אכן רבי שמעון אמר שבהמה גסה נקנית בהגבהה, אם כן,

פיל

, שאי אפשר להגביהו,

לרבי שמעון, במה יקנה?

ומביאה הגמרא את דברי שני אמוראים שתירצו את התקפת רב יוסף:

אמר ליה אביי

: פיל נקנה באחד הקנינים דלהלן, שלא נשנו במשנתנו: א.

ב

קנין

חליפין

.

ב.

אי נמי, ב

כגון שהקונה

שוכר

מהמוכר

את מקומו

של הפיל, ואז הפיל נקנה לו בקנין חצר.

רבי זירא אמר

: הרוצה לקנות פיל לדעת רבי שמעון,

מביא ארבעה כלים

שלו,

ומניחן תחת רגליו

של הפיל. וכליו של אדם קונים לו את מה שבתוכם או את העומד עליהם.

ונחלקו אמוראים בענין הקנין בכליו של אדם: יש אומרים שאינם קונים את מה שעליהם ברשות המוכר, מפני שהכלי בטל לגבי הרשות. והרי זה כאילו הדבר מונח ברשות המוכר עצמו. ויש אומרים שאף ברשות המוכר כליו של הקונה קונים לו, והרי זה כאילו המוכר נתן את הדבר לרשות הלוקח. והניחה הגמרא שרבי זירא [שאמר הרוצה לקנות פיל מביא ארבעה כלים ונותנם תחת רגליו] דיבר בפיל שעומד ברשות המוכר. ולפיכך הגמרא תמהה: האם

שמעת מינה

, האם נוכל ללמוד מדברי רבי זירא ש

כליו של

לוקח

העומדים

ברשות מוכר קנה

בהם ה

לוקח

, ותהיה מכאן ראיה כנגד האמוראים הסוברים שאינו קונה?

והגמרא משיבה: יש לדחות זאת, ולומר:

הכא, במאי עסקינן

, במה מדובר כאן, בפיל שעומד

בסימטא,

דהיינו זוית הסמוכה לרשות הרבים, ואינה נחשבת לרשות הרבים עצמה, והכל מודים שכליו של אדם קונים לו בסימטא.