Kidouchin 21a — le Talmud en français

הא,

הברייתא השניה, ששנינו בה המוכר בית בבתי ערי חומה אינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין, נאמרה על ידי

רבנן

.

ואילו

הא,

הברייתא הראשונה, נאמרה על ידי

רבי שמעון

הדורש את טעם המקרא, ולדבריו גם המוכר בית בבתי ערי חומה לוה וגואל וגואל לחצאין.

והגמרא מוכיחה מכמה ברייתות, שאכן חכמים חולקים על רבי שמעון בדבר:

תני חדא,

שנינו בברייתא אחת: המוכר בית בעיר חומה,

לוה וגואל, וגואל לחצאין

.

ותניא אידך

, ברייתא אחרת: המוכר בית בבתי ערי חומה,

אין לוה וגואל, ו

אין

גואל לחצאין.

וקשה: הרי הברייתות סותרות זו את זו!

ומשנינן:

לא קשיא.

הא

, הברייתא השניה [שאין לוה וגואל ואין גואל לחצאין], היא כ

רבנן

.

והא

, הברייתא הראשונה [שלוה וגואל וגואל לחצאין], היא כ

רבי שמעון.

ודנה עתה בדברי הברייתא השניה שהובאה לעיל:

[

סימן

יהיה בידך לזכור את שמות האמוראים שדנו בדבר:

חרש, חבש, זמן

]

שנינו בברייתא לעיל [סוף כ ב]: "מוכר בית בבתי ערי חומה יוכיח, שיפה כחו ליגאל מיד, ואין לוה וגואל, ואינו גואל לחצאין"

\- לפיכך אף מקדיש שדה אחוזה, שיפה כחו ליגאל מיד, היה ראוי לומר שאין לוה וגואל ואינו גואל לחצאין.

ומביאה הגמרא קושיא על דברי הברייתא:

אמר ליה רב אחא בריה דרבא

קושיא

לרב אשי

: הרי

איכא למיפרך,

יש לפרוך את ההוכחה ממוכר בית בבתי ערי חומה:

מה למוכר בית בבתי ערי חומה

, שאינו לוה וגואל וגואל לחצאין, הרי זה משום

שכן

הורע כחו

גם לענין דבר אחר, שאם לא גאל את ביתו בתוך השנה למכירתו, אין הוא יכול

ליגאל לעולם.

תאמר במקדיש

שדה אחוזה,

שיפה כחו

לענין שיכול

ליגאל לעולם

עד היובל, ולכן ראוי לומר, שכיוצא בזה יפה כחו גם לענין זה שלוה וגואל וגואל לחצאין!

אמר ליה רב אחא סבא לרב אשי

: כך יש לתרץ את קושית רב אחא בריה דרבא:

אין לומר שבבתי ערי חומה אינו לוה וגואל וגואל לחצאין משום שהורע כחו לענין ליגאל לעולם -

משום דאיכא למימר, ניהדר דינא, תיתי ב

"

מה הצד

".

לפי שיש לומר, שנחזור ונוכיח ממוכר שדה אחוזה [שאינו לוה וגואל וגואל לחצאין], ונלמד מהצד השוה שיש במוכר שדה אחוזה ובמוכר בית בבתי ערי חומה, כדלהלן:

מוכר שדה אחוזה יוכיח, שיפה כחו ליגאל לעולם

עד היובל,

ו

בכל זאת הורע כחו לענין ש

אין לוה וגואל ו

אינו

גואל לחצאין.

ואם כן גם מקדיש שדה אחוזה, למרות שיפה כחו ליגאל עד היובל, הורע כחו לענין שאין לוה וגואל ואינו גואל לחצאין.

ואולם, אי אפשר ללמוד ממוכר שדה אחוזה לבדו למקדיש שדה אחוזה, משום שיש לפרוך זאת ולומר:

מה למוכר שדה אחוזה

, שאינו לוה וגואל וגואל לחצאין, זה משום שכן הורע כחו גם לענין דבר אחר, שאינו יכול

ליגאל מיד

אלא כעבור שנתיים.

אבל, מקדיש שדה אחוזה, שיפה כחו שגואל מיד, נייפה את כחו גם לענין שלוה וגואל וגואל לחצאין!

אלא,

מוכר בית בבתי ערי חומה יוכיח

, כי על אף שגואל מיד, בכל זאת אינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין.

וחזר הדין,

יש לחזור ולפרוך: מה למוכר בית, שכן אינו יכול לגאול כלל לאחר שנה, ולחזור ולהוכיח ממוכר שדה אחוזה, ולפרוך כדלעיל, וכן לעולם.

ומאחר ש

לא ראי זה כראי זה,

כיון שאין הרעת הכח שבמוכר בית שוה להרעת הכח שבמוכר שדה, בהכרח, אין ההרעות שמצאנו בהם גורמות לכך שאינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין.

אלא בצד השוה שבשניהם התחדש הדין שאינו לוה גואל ואינו גואל לחצאין.

ו

הצד השוה שבהן

הוא בכך

שנגאלין

, שנאמר בשניהם דין גאולה,

ו

נאמר באותה גאולה ש

אין

המוכר

לוה וגואל, ו

אינו

גואל לח צאין.

לפיכך,

אף אני אביא מקדיש

שדה אחוזה,

שנגאל

, שגם בו נאמר דין גאולה,

ו

לכן, אף הוא

אין לוה וגואל ו

אין

גואל לחצאין.

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: איכא למיפרך

יש לפרוך אף את הצד השוה הזה, ולומר:

מה להצד השוה שבהן

, במוכר שדה ובית, שאין לוה וגואל וגואל לחצאין - הרי זה

משום שכן הורע כחם

של שניהם לענין דבר זה, שאינם יכולים

ליגאל בשנה שניה

.

שהרי בית עיר חומה אינו נגאל אלא בשנה הראשונה למכירתו, ושדה אחוזה נגאלת רק לאחר שנתיים מן המכירה. נמצא שיש הרעת כח משותפת לשניהם: שאינם נגאלים בשנה השניה.

ולפיכך יש לומר, שכל דבר שהורע כחו לענין השנה השניה, הורע כחו אף לענין שאינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין.

אבל מקדיש שדה, שגואל בשנה השניה, ראוי לומר שלוה וגואל וגואל לחצאין! אבל,

תאמר במקדיש

שדה,

שיפה כחו

לענין שיכול

ליגאל בשנה שניה,

שראוי לומר שנייפה את כחו אף לענין שלוה וגואל וגואל לחצאין!

אמר ליה רבינא

תירוץ: אין לומר שהצד השוה שבהן שאינו לוה וגואל וגואל לחצאין, הוא משום שהורע כחם לענין שאינם נגאלים בשנה השניה.

משום דאיכא למימר

[שיש לומר]:

עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים יוכיח, שיפה כחו

לענין

ליגאל בשנה שניה, ו

בכל זאת הורע כחו לענין ש

אין לוה וגואל ו

אין

גואל לחצאין

.

ואם כן, כיוצא בזה יש לומר אף במקדיש - למרות שיפה כחו לענין ליגאל בשנה שניה, בכל זאת ראוי לומר שהורע כחו שאינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין.

בעיה שלישית של רב הונא בר חיננא: א. המוכר בית בעיר מוקפת חומה, יכול לגואלו בעל כרחו של הקונה. שנאמר [ויקרא כה כט]: "ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו".

ב. המוכר את שדה אחוזתו יכול לגאלה בעל כרחו של הקונה, ואף קרוביו יכולים לגאלה, שנאמר [שם כה - כו]: "כי ימוך אחיך, ומכר מאחוזתו, ובא גואלו הקרוב אליו, וגאל את ממכר אחיו. ואיש כי לא יהיה לו גואל, והשיגה ידו, ושב לאחוזתו".

בעא מיניה

[שאל]

רב הונא בר חיננא מרב ששת

:

המוכר בית בבתי ערי חומה,

האם נלמד משדה אחוזה, שכשם שהוא עצמו יכול לגאול את שדהו, כך גם קרוביו יכולים לגאול אותה בעל כרחו של הקונה, והוא הדין גם לבתי ערי חומה,

נגאל

הבית גם

לקרובים

, על ידי הקרובים של המוכר, בעל כרחו של הקונה.

או אין נגאל לקרובים

, אלא רק לו עצמו?

והנה לדעת רבי שמעון לעיל [כ ב], בודאי שאין לומדים את דין גאולת בתי ערי חומה מגאולת שדה אחוזה.

שהרי לענין גאולה לחצאין שדה אחוזה אינה נגאלת לחצאין ואילו בתי ערי חומה נגאלים לחצאין.

ולדעתו מוכח, שאין משוים את דיניהן של הגאולות הללו זו לזו.

אבל לדעת חכמים, בתי ערי חומה אינם נגאלים לחצאין [כפי שהגמרא הוכיחה לעיל]. ובודאי דין זה נלמד מדין גאולת שדה אחוזה שנאמר בה "ומצא כדי גאולתו".

ויש להסתפק לדעת חכמים: האם גם לענין גאולת קרובים ראוי להשוות את דין גאולת בתי ערי חומה לדין גאולת שדה אחוזה?

וצדדי הספק הם:

צד אחד:

"גאולתו גאולתו" גמר,

מאחר שלומדים את דין "גאולתו" שנאמרה בבתי ערי חומה מדין "גאולתו" שנאמרה בשדה אחוזה, לפיכך יש להקישם לגמרי:

מה

כמו

שדה

אחוזה

אינה נגאלת לחצאין, ונגאלת לקרובים.

אף האי, נמי,

גם בית עיר חומה:

אין נגאל לחצאין, ונגאל לקרובים.

צד שני:

או דילמא

[שמא], אין לומדים את דין "גאולתו" שהוזכרה בבתי ערי חומה מ"גאולתו" שבשדה אחוזה לכל דבר, היות ו

כי כתיבא "גאולה"

-

בחצאין הוא דכתיב

.

המילה "גאולתו" שבשדה אחוזה, נאמרה בענין גאולת עצמו, שאינו נגאל לחצאין, שנאמר [שם]: "והשיגה ידו ומצא 'כדי גאולתו'".

ואילו

ב

ענין גאולת

קרובים

-

לא כתיב

"גאולתו".

ולפיכך כאשר הכתוב חזר וכתב "גאולתו" בבתי ערי חומה, הוא בא ללמד גזרה שוה רק לענין גאולה לחצאין שהוזכר בה "גאולתו".

אמר ליה,

רב ששת השיב לרב הונא בר חיננא: בית עיר חומה

אינו נגאל

בקרובים.

איתיביה,

הקשה לו רב הונא בר חיננא סתירה מברייתא: נאמר [ויקרא כה כד]: "ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ".

והפסוק הזה מיותר, ולא התבאר בו, מה הוא בא ללמדנו.

ושנינו על כך בברייתא: הכתוב

"בכל

ארץ אחוזתכם

גאולה תתנו"

, בא

לרבות בתים ועבד עברי

שהם נגאלים אף על ידי קרובים.

מאי,

באיזה "בתים" הברייתא מדברת? וכי

לאו בבתי ערי חומה?!

ומכאן שבתי ערי חומה נגאלים בקרובים. וזה שלא כדברי רב ששת!

ומתרץ רב ששת:

לא!

הבתים שהוזכרו בברייתא אינם בתי ערי חומה, אלא

בתי חצרים,

בתים בעיירות שאינן מוקפות חומה מימות יהושע. ורק הם נגאלים על ידי קרובים.

אבל בתי ערי חומה אינם נגאלים על ידי קרובים.

וחזר רב הונא בר חיננא, והקשה:

בתי חצרים

-

בהדיא כתיב בהו!

הרי בפירוש נאמר בהם [שם פסוק לא]: "ובתי החצרים אשר אין להם חומה סביב,

על שדה הארץ יחשב".

שדינם כדין שדה אחוזה.

וכשם ששדה אחוזה נגאלת בקרובים, כך בתי החצרים נגאלים בקרובים. ואם כן, מדוע צריך ללמוד זאת מ"בכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו" להשמיענו שקרובים יכולים לגאול את בתי החצרים?

ומתרץ רב ששת:

אכן הפסוק "בכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו" לא בא ללמדנו שבתי החצרים נגאלים בקרובים, שהרי כבר למדנו זאת מהפסוק "ובתי החצרים - על שדה הארץ יחשב".

אלא המקרא

ההוא

["בכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו"], בא

לקובעו

בתורת

חובה,

לומר שהקרובים של המוכר חייבים לגאול את בתי החצרים מידי הקונה.

ו

הברייתא הזאת, שסוברת שקרובים חייבים לגאול, נאמרה

אליבא

[לדעתו]

דרבי אליעזר

:

דתניא

: נאמר בענין שדה אחוזה [שם פסוק כה]: "ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו".

ויש לדון: האם כוונת הכתוב ללמד שהקרוב חייב לגאול את ממכר אחיו, או ללמד שהרשות בידו לגאול ואין הלוקח יכול למנעו?

ושנינו בענין זה בברייתא:

"וגאל את ממכר אחיו"

אין זו חובה, אלא

רשות

בלבד.

ואם תשאל: אמנם

אתה אומר

שזה

רשות,

אך זאת, מנין לך?

או

[אולי]

אינו

כדבריך,

אלא חובה!

תשובתך:

תלמוד לומר

, לכן נאמר [פסוק כו]:

"ואיש כי לא יהיה לו גואל

והשיגה ידו".

והפסוק הזה מדבר בשדה אחוזה, שהיא שדה שהאדם יורש מאבותיו, שנטלו חלק בחלוקת הארץ.

ואם כן בודאי מדובר בישראל גמור, ולא בגר.

וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים

קרובים?! הרי אפילו אם רק אדם אחד מישראל קיים הוא קרובו!

אלא

בהכרח, שהפסוק אמור ב

זה שיש לו

קרוב,

ו

אותו קרוב

אינו רוצה ליקח

את השדה.

והכתוב מלמד

שהרשות בידו

שלא ליקח.

אלו

דברי רבי יהושע.

אך

רבי אליעזר

חולק, ו

אומר: "וגאל את ממכר אחיו"

, הוא

חובה.

ואם תשאל: אמנם

אתה אומר

שהוא

חובה,

אך מנין לך זאת?

או

[אולי]

אינו

כדבריך,

אלא

הוא

רשות!

תשובתך:

תלמוד לומר,

לכן נאמר [שם פסוק כד]:

"בכל

ארץ אחוזתכם

גאולה תתנו".

הכתוב

הזה

קבעו חובה

, לחייב את הקרוב לגאול את שדה קרובו.

אמרי ליה רבנן,

הקשו התלמידים קושיא ל

רב אשי

.

ואמרי לה,

ויש אומרים ש

רבינא

הקשה את הקושיא דלהלן

לרב אשי

:

הרי מהמקרא "בכל גאולה תתנו" משמע שכך אומר הכתוב: מלבד מה שהוזכר בפירוש בתורה שיש לו גאולה, תתנו גאולה גם בכל דבר.

בשלמא

, מובן הדבר,

למאן דאמר

שהכתוב "בכל גאולה תתנו" בא

לרבות בתי ערי חומה

-

היינו דכתיב "בכל"

.

שפיר בא הפסוק הזה לרבות גאולת קרובים בדבר שלא הוזכר בפירוש בפסוקים דלהלן, ולפיכך אמר הכתוב "בכל",

אלא למאן דאמר

שהכתוב בא

לרבות בתי חצרים

, שהכתוב הזה קבעו חובה, קשה:

מאי "בכל"?

מדוע אמר הכתוב לשון של ריבוי באומרו "בכל - גאולה תתנו"? והרי גאולת קרובים נאמרה בפירוש בבתי החצרים, והכתוב בא רק להוסיף שהיא חובה, ואם כן, אין לו צורך לומר '"בכל' גאולה תתנו", אלא היה ראוי לומר "גאולה תתנו לארץ", ומיתור הפסוק נלמד שהכתוב בא לקבעו חובה! ורב אשי עונה:

קשיא!

אכן זו קושיא.

איתיביה אביי,

אביי הקשה לרב ששת, שהברייתא דלהלן סותרת את דבריו:

נאמר בענין עבד עברי הנמכר לגוי [ויקרא כה מח - מט]: "אחד מאחיו יגאלנו, או דודו או בן דודו יגאלנו, או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו".

ודנה הברייתא:

מה תלמוד לומר,

לאיזה צורך אמר הכתוב

יגאלנו, יגאלנו, יגאלנו, ג' פעמים?

והרי היה די בכך שיאמר "יגאלנו" פעם אחת ["אחד מאחיו, או דודו או בן דודו, או משאר בשרו ממשפחתו - יגאלנו"]! אלא, בא הכתוב

לרבות

את

כל הגאולות

האחרות העומדות להגאל, בשאר המקומות,

ש

יהיו

נגאלות כסדר הזה

.

והיינו, כסדר שהוזכר בענין עבד עברי הנמכר לגוי.

ומניחה הגמרא כעת, שכוונת הברייתא היא, שכל הגאולות יגאלו על ידי הקרובים המוזכרים כאן.

ומאחר שנאמר שלש פעמים "יגאלנו", ושנים מהם מיותרים, הרי שהכתוב בא לרבות שתי גאולות, שיגאלו על ידי קרובים.

וטוען אביי:

מאי?

באיזה שתי גאולות מדובר?

לאו

, האם לא מדובר בגאולה של

בתי ערי חומה ו

בגאולה של

עבד עברי

הנמכר לישראל, שלא נאמר בהם בפירוש גאולת קרובים!

ואם כן, נמצא שהברייתא סותרת את דבריך, רב ששת.

שאתה אומר שבתי ערי חומה אינם נגאלים בקרובים, ואילו בברייתא שנינו שבתי ערי חומה נגאלים בקרובים!

מתרץ רב ששת:

לא!

הכתוב לא מרבה בתי ערי חומה ועבד עברי הנמכר לישראל, אלא גאולת

בתי חצרים ו

גאולת

שדה אחוזה.

ותמה מיד אביי: הרי

בתי חצרים ושדה אחוזה

-

בהדיא כתיב בהו

גאולה של קרובים!

שהרי בפירוש נאמר בהם שהם נגאלים על ידי קרובים. ואם כן, מדוע צריך לרבותם מ"יגאלנו" "יגאלנו"?

וכך נאמר [ויקרא כה כה] בשדה אחוזה: "ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו".

ובבתי החצרים נאמר [פסוק לא]:

"על שדה הארץ יחשב"!

מתרץ רב ששת: מה ששנינו בברייתא "לרבות כל הגאולות שנגאלות כסדר הזה", אין הכוונה לומר שהן נגאלות בקרובים, כפי שאתה אביי הבנת, אלא הכוונה לדבר אחר:

כ

שם שמצאנו במקום אחר,

דאמר רב נחמן בר יצחק

שהפסוק מתייחס

ל"קרוב קרוב קודם"

[ויתבאר בסמוך],

הכי נמי

, כך יש לתרץ גם את דברי, ולומר שהפסוק מתייחס

ל

ענין שה

"קרוב קרוב קודם"

:

והיינו: בענין עבד עברי הנמכר לגוי נאמר [שם]:

"אחד מאחיו יגאלנו".

ואחר כך נאמר: "או דודו או בן דודו".

ואחר כך נאמר: "או משאר בשרו ממשפחתו".

ומכאן למדנו שהקרוב שהוא יותר קרוב, הרי הוא קודם לקרוב אחר [כגון אחיו קודם לדודו וכו'].

אבל, בשדה אחוזה נאמרה גאולת קרובים סתם, ולא הוזכר שהקרוב קרוב קודם.

ולפיכך נאמר בענין עבד עברי הנמכר לגוי "יגאלנו" שלש פעמים, לרבות את גאולת שדה אחוזה ובתי החצרים, ללמדך, שכאשר הם נגאלים בקרובים, הרי הם נגאלים בסדר הזה [שהקרוב קרוב קודם]. ודנה הגמרא עתה:

היכא איתמר דרב נחמן בר יצחק?

בענין מה נאמרו דברי רב נחמן בר יצחק האלה [שאמר, שהפסוק מתייחס "לקרוב קרוב קודם"]?

ומשנינן:

אהא

, דבריו נאמרו על הסוגיא הזאת:

דאיבעיא להו

, הסתפקו בני הישיבה:

עבד עברי הנמכר לישראל

האם הוא

נגאל לקרובים

[על ידי קרוביו],

או אינו נגאל לקרובים?

ומפרשינן את השאלה:

אליבא דרבי

-

לא תבעי לך!

אין לך להסתפק בדבר לדעת רבי.

ד

הרי רבי

אמר

[לעיל טו ב] בענין עבד עברי הנמכר לישראל: "

מי שאינו נגאל באלה

בקרובים -

נגאל בשש"

.

אלמא, לא מפרק

.

מוכח מכאן, שהנמכר לישראל אינו נגאל בקרובים, שהרי הנמכר לישראל נגאל בשש.

כי תבעי לך

, כל אשר יש לך להסתפק, הוא רק

אליבא דרבנן

החולקים על רבי, שרבי אמר שם, הנמכר לגוי אינו יוצא בשש, ורבנן חולקים וסוברים שיוצא בשש. ולדעת רבנן יש להסתפק -

מאי?

האם רבנן חולקים על רבי אף בענין הנמכר לישראל, ונאמר שלדעת רבי אינו נגאל בקרובים, ולדעת רבנן הוא נגאל בקרובים?

או שמא בזה רבנן מודים לרבי, שאינו נגאל בקרובים?

וצדדי הספק הם:

הרי למדנו בגמרא לעיל [יד ב], שנאמר "שכיר שכיר" לגזרה שוה. כלומר, כל עבד שנאמר בעניינו "שכיר", דינו שוה לשאר עבדים שנאמר בהם "שכיר".

בעבד עברי הנמכר לישראל נאמר [ויקרא טו]: "כשכיר כתושב יהיה עמך". ובנמכר לגוי נאמר [ויקרא כה]: "כשכיר שנה בשנה יהיה עמו".

ואם כן, היה ראוי לומר, כשם שנמכר לגוי נגאל בקרובים, כך נמכר לישראל נגאל בקרובים.

אך רבי סובר, שנמכר לישראל אינו נגאל בקרובים, מפני שבענין גאולת הקרובים בנמכר לגוי נאמר "יגאלנו". ורבי דרש שהכתוב בא למעט, "יגאלנו לזה, ולא לאחר".

כלומר, בא הכתוב למעט את הנמכר לישראל שאינו נגאל בקרובים.

ויש להסתפק לדעת רבנן:

האם לדעתם

ילפינן

, לומדים

שכיר שכיר

לגזרה שוה,

ולא דרשי,

והם אינם דורשים

"יגאלנו

, לזה ולא לאחר".

ולפיכך אף הנמכר לישראל נגאל לקרובים.

או דילמא

[שמא] אף הם דורשים

"יגאלנו

-

לזה ולא לאחר"

. ולפיכך הנמכר לישראל אינו נגאל בקרובים.

תא שמע,

בוא שמע ראיה מברייתא שעבד עברי הנמכר לישראל נגאל בקרובים:

שנינו בברייתא: אמרה תורה

"בכל

-

גאולה תתנו"

. בא הכתוב הזה

לרבות

גאולת

בתים ועבד עברי.

והאמורא שהביא את הברייתא הזאת הבין שהמקרא בא ללמד שבתים ועבד עברי, על אף שלא נאמר בהם גאולת קרובים, אף הם נגאלים לקרובים.

ונשאלת השאלה: באיזה "בתים ועבד עברי" מדובר?

מאי לאו

, האם לא מדובר ב

בתי ערי חומה, ו

ב

עבד עברי הנמכר לישראל,

שלא נאמרה בהם בפירוש גאולת קרובים, והפסוק "בכל גאולה תתנו" בא לרבותם!

ומכאן ראיה שעבד עברי הנמכר לישראל נגאל בקרובים.

ודחינן:

לא!

אין מדובר כאן בעבד עברי הנמכר לישראל! אלא מדובר דוקא ב

עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים.

אבל עבד עברי הנמכר לישראל אינו נגאל בקרובים.

ומיד הגמרא תמהה: הרי גאולת

עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים

-

בהדיא

[בפירוש]

כתיב ביה

[ויקרא כה מט]:

"או דוד או בן דודו יגאלנו"

.

אמר הכתוב שהוא נגאל על ידי קרובים! ומדוע צריך לרבותו מהמקרא "בכל גאולה תתנו"?