Kidouchin 15b — le Talmud en français

דתניא

: נאמר [ויקרא כה] בענין עבד עברי הנמכר לנכרי: "אחרי [ש] נמכר גאולה תהיה לו. אחד מאחיו יגאלנו [יפדנו] או דודו, או בן דודו".

"ואם לא יגאל באלה [בגאולת הקרובים], ויצא בשנת היובל".

ושנינו בברייתא: "

ואם לא יגאל באלה

" -

רבי אומר

: הכתוב הזה מלמדנו, שרק

באלה,

בגאולת הקרובים,

הוא נגאל

.

ואין נגאל

[יוצא לחרות]

ב

יציאת

שש

שנים.

ומדוע הייתי חושב שהוא יוצא לחרות כעבור שש שנים?

מפני

ש

הייתי

יכול

לומר:

והלא דין הוא

שנלמד זאת בקל וחומר, מעבד עברי הנמכר לישראל

ומה מי שאינו נגאל ב

"

אלה

", דהיינו, עבד עברי הנמכר לישראל, אינו יוצא לחרות על ידי שפדאוהו קרוביו, אלא אם כן הוא גאל את עצמו, ובכל זאת הוא

נגאל בשש

.

אם כן,

זה

, עבד עברי הנמכר לגוי,

שנגאל ב

"

אלה

", בגאולת הקרובים, נמצא שהתורה ריבתה בו יציאת לחרות יותר מאשר בנמכר לישראל. וכי

אינו דין

שנאמר שאף הוא

נגאל בשש

, שהרי קל וחומר הוא מנמכר לישראל?!

תלמוד לומר

, לפיכך נאמר:

"באלה",

ללמד שדוקא

באלה הוא נגאל, ואין נגאל בשש.

עד כאן דברי רבי.

ומתוך דברי רבי מבואר שנמכר לישראל אינו יוצא לחרות על ידי גאולת קרוביו.

[שהרי רבי אמר: "ומה מי שאינו נגאל באלה", והיינו הנמכר לישראל].

והגמרא מוכיחה מכאן, שרבי אינו דורש "שכיר שכיר" לגזרה שוה:

ואי סלקא דעתך יליף "שכיר שכיר"

, אם יעלה בדעתך שרבי דורש "שכיר שכיר" לגזרה שוה, אם כן קשה:

אמאי קאמר,

מדוע רבי אמר:

ומה מי שאינו נגאל באלה?

כלומר, שנמכר לישראל אינו נגאל על ידי הקרובים.

נילף

, נלמד בגזרה שוה

"שכיר שכיר"

, שאף הנמכר לישראל נגאל על ידי קרובים!

שהרי, כשם שלומדים מוכר עצמו לישראל ממכרוהו בית דין בגזרה שוה "שכיר שכיר", כך ראוי ללמוד את הנמכר לישראל מנמכר לגוי בגזרה שוה.

שהרי גם בנמכר לגוי נאמר "שכיר" [שם]: "כשכיר שנה בשנה יהיה עמו".

אלא, בהכרח, שרבי אינו דורש "שכיר שכיר" לגזרה שוה. ולפיכך הנמכר לישראל אינו נפדה על ידי קרובים, מפני שלא נאמרה בו עצמו גאולת קרובים. ואין ללמוד זאת בגזרה שוה. ודחינן:

אמר רב נחמן בר יצחק: לעולם

אף רבי

יליף

דורש

"שכיר שכיר"

לגזרה שוה.

ושאני הכא,

ושונה הוא דין גאולת הקרובים,

דאמר קרא

בענין הנמכר לגוי "או דודו יגאלנו".

מיעט הכתוב, "

יגאלנו

" הקרוב - רק

ל

עבד עברי

זה,

שנמכר לגוי,

ולא

לעבד עברי

אחר

, הנמכר לישראל!

ללמדך, שרק הנמכר לגוי נגאל בקרובים, ולא הנמכר לישראל.

ואגב שהגמרא דנה בברייתא המביאה את דברי רבי, הגמרא ממשיכה לדון בדבר.

שנינו בברייתא "ואם לא יגאל באלה" - רבי אומר "באלה" הוא [הנמכר לגוי] נגאל, ואינו נגאל בשש.

ומשמע מדברי הברייתא, שיש חולקים על רבי, וסוברים שעבד עברי הנמכר לגוי יוצא בשש.

והוינן בה:

ומאן תנא דפליג עליה דרבי?

ומי הוא התנא החולק על רבי?

ומשנינן:

רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא

הם, שהם דורשים את המילה "באלה" לדרשא אחרת. והכתוב לא בא ללמד שאינו יוצא בשש. וכדלהלן:

דתניא

: נאמר "ואם

לא יגאל באלה".

רבי יוסי הגלילי אומר

: המילה "באלה" מלמדת, שדוקא

"באלה"

בגאולת הקרובים העבד הנמכר לגוי יוצא

לשחרור

.

אבל אם הוא נגאל

בשאר אדם,

כלומר, אם פדאוהו אחרים, אין העבד יוצא לשחרור, אלא

לשעבוד,

הרי הוא משתעבד למי שפדאוהו.

רבי עקיבא אומר

: אדרבה,

"באלה"

, בגאולת הקרובים העבד יוצא מידי אדונו הנכרי

לשעבוד

להשתעבד לקרוביו.

ואילו

ב

גאולת

שאר כל אדם

העבד יוצא

לשחרור.

ובסמוך הגמרא תבאר את מחלוקתם.

על כל פנים, בין רבי יוסי הגלילי ובין רבי עקיבא לא דרשו את המילה "באלה" למעט שאין הנמכר לגוי יוצא בשש. ומכאן, שלדעתם הנמכר לגוי יוצא בשש.

הגמרא מבארת את טעמו של רבי יוסי הגלילי ושל רבי עקיבא:

והוינן בה:

מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי?

מה הוא טעמו של רבי יוסי הגלילי?

ומשנינן:

אמר קרא

: "ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל". וכך יש לדרוש את הפסוק:

אם לא יגאל באלה

, בגאולת הקרובים,

אלא

ב

גאולת

אחר

, שאינו קרוב, אזי -

ויצא

מידי אותו אחר

בשנת היובל.

ומשמע שלפני היובל הוא לא יצא. ומכאן אתה למד, שאם פדאו אדם אחר, הרי הוא משתעבד לו.

ורבי עקיבא

חולק ו

אומר

: כך יש לדרוש את הפסוק:

אם לא יגאל

בידי אחר,

אלא באלה

, בקרובים, אזי -

ויצא

מידי הקרובים

בשנת היובל

.

ומשמע שלפני היובל הוא לא יצא. ומכאן, שאם פדאוהו הקרובים הרי הוא משתעבד להם.

והגמרא דוחה זאת:

ותמהינן:

ו

הרי

רבי יוסי הגלילי

יתמה על דברי רבי עקיבא:

איך יתכן לדרוש את הכתוב "ואם לא יגאל 'אלא' באלה"?

מידי

[וכי]

"אלא באלה" כתיב?!

אדרבה, הכתוב אומר "ואם לא יגאל באלה"!

ובעל כרחך לא זה היה טעמו של רבי עקיבא.

אלא בהאי קרא קמפלגי

, שורש מחלוקתם של רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא, הוא בפסוק אחר:

נאמר בענין עבד עברי הנמכר לגוי [שם פסוק מט]: "או דודו או בן דודו יגאלנו. או השיגה ידו ונגאל".

וכך הוא ביאור דברי הכתוב:

"או

דודו או בן דודו יגאלנו"

-

זו גאולת קרובים.

"או

השיגה ידו"

-

זו גאולת עצמו.

"ונגאל"

-

זו גאולת אחרים.

כלומר, הכתוב מלמד שאף אחרים יכולים לפדות את העבד אפילו בעל כרחו של האדון הגוי.

והנה, אין ספק שגאולת העבד עצמו היא לשחרור, והכל מודים שמקישים אליה את הגאולה שנכתבה בסמוך לה. אלא שנחלקו איזו גאולה הוקשה לגאולת עצמו:

רבי יוסי הגלילי סבר: "מקרא נדרש לפניו"

\- כשדורשים את המקרא ללמד על מקרא אחר, אזי הוא נדרש ללמד על המקרא שנכתב לפניו.

ולפיכך,

שדי גאולת קרובים אגאולת עצמו

הקש את דין גאולת הקרובים לדין גאולת עצמו, שהרי גאולת הקרובים נכתבה לפני גאולת עצמו:

מה

כמו ש

גאולת עצמו

היא

לשחרור

-

אף גאולת קרובים

היא

לשחרור.

ורבי עקיבא סבר: מקרא נדרש לאחריו

כשדורשים את המקרא ללמד על מקרא אחר, אזי הוא נדרש ללמד על המקרא שאחריו.

ולפיכך,

שדי גאולת אחרים אגאולת עצמו

הקש את דין גאולת אחרים לדין גאולת עצמו. שהרי גאולת אחרים נאמרה בפסוק לאחר גאולת עצמו:

מה גאולת עצמו

היא

לשחרור

-

אף גאולת אחרים

היא

לשחרור.

ומקשינן:

אי הכי

, אם בכך תלויה מחלוקתם של רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא, אם כן,

"באלה"

-

למה לי?

מדוע הם הוצרכו לדרוש את הכתוב "ואלה" כמבואר לעיל בברייתא, [לרבי יוסי הגלילי

\- באלה לשחרור, אבל בשאר כל האדם לשעבוד. ולרבי עקיבא - באלה לשעבוד, אבל בשאר כל האדם לשחרור]? ומתרצינן:

אי לאו,

אילו לא היה נאמר

"באלה", הוה אמינא

הייתי אומר שה

מקרא נדרש בין לפניו ובין לאחריו

.

יש לדרוש שגאולת עצמו בא ללמד בין על גאולת הקרובים שהוזכרה במקרא לפניה, ובין על גאולת אחרים שהוזכרה לאחריה.

והכל,

וכל הגאולות דינן שוה, שהן

לשחרור,

ולא לשעבוד.

לפיכך הכתוב הוצרך לומר "באלה" - ללמד שיש גאולה שהיא לשחרור ויש גאולה שהיא לשעבוד.

ונחלקו רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא איזו מהן היא לשחרור, ואיזו לשעבוד.

ותמהינן על דברי התרצן: לדבריך, בדרך כלל מקרא נדרש בין לפניו ובין לאחריו, וכאן הכתוב אמר "ואלה". ומטעם זה אין דורשים את הכתוב אלא ללמד על אחד מהם.

ו

אי הכי, הדר קושיא לדוכתיה

. אם כן חוזרת הקושיא לעיל למקומה: הרי מהכתוב "ואלה" משמע כדברי רבי יוסי הגלילי ["ואם לא יגאל באלה", אלא באחר, אזי "ויצא בשנת היובל", ולא קודם לכן].

ואיך דרש רבי עקיבא את הפסוק "ויצא בשנת היובל" על גאולת הקרובים? ומכח קושיא זו הגמרא חוזרת בה ממה שהיה פשוט לנו עד כה:

עד עתה היה פשוט לנו שלדברי הכל "באלה" היינו בקרובים.

ולפי זה, אכן משמע כדברי רבי יוסי הגלילי: "אם לא יגאל באלה", בקרובים, אלא באחר, אזי "ויצא בשנת היובל", ולא קודם.

ולפיכך הקשנו על דברי רבי עקיבא, איך אפשר לומר שהפסוק "ויצא בשנת היובל" מתייחס לקרובים?

וכדי ליישב את דברי רבי עקיבא הגמרא חוזרת בה מהבנה זו:

אלא

אפשר לפרש את המילה "באלה", בין על הקרובים, ובין על אחרים. שהרי גם גאולת אחרים הוזכרה בפרשה, וכפי שהגמרא אמרה לעיל.

ו

בסברא קמפלגי,

רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא נחלקו בסברא: במה יותר מסתבר להעמיד את "באלה" -

רבי יוסי הגלילי סבר: מסתברא

ש

גאולת אחרים לשעבוד

היא, וכפי שיבואר בסמוך.

ולכן צריך לומר ש"באלה" היינו בקרובים, וכך אמר הכתוב: אם לא יגאל בקרובים אלא באחר, אזי, ויצא ביובל ולא קודם.

ומדוע הסתבר לרבי יוסי הגלילי שגאולת אחרים לשיעבוד היא?

משום

דאי אמרת לשחרור, הוו מימנעי ולא פרקי ליה

.

מפני שאם תאמר שגאולת אחרים היא לשחרור, אם כן הם ימנעו מלפדות את העבד מכספם, שהרי לא ירויחו מכך דבר.

ולפיכך, מסתבר שהתורה אמרה שכאשר אחרים פודים את העבד, הרי הוא משתעבד להם, כדי שהם יפדוהו מידי הגוי.

אבל, בקרובים אף אם העבד לא ישתעבד להם, הם יפדוהו, מפני שהוא קרובם.

ורבי עקיבא סבר: מסתברא

ש

גאולת קרובים לשיעבוד

היא, וכפי שיבואר בסמוך.

ולפיכך צריך לומר ש"באלה", היינו באחרים, וכך אמר הכתוב: ואם לא יגאל באחרים אלא בקרובים, אזי ויצא בשנת היובל ולא קודם.

ומדוע הסתבר לרבי עקיבא שגאולת קרובים לשעבוד היא?

משום

דאי אמרת

שגאולת הקרובים היא לשחרור, אזי,

כל יומא ויומא אזל ומשעבד

נפשיה,

העבד יסמוך על כך שקרוביו יפדוהו, ועל סמך זה הוא ימכור את עצמו לנכרים.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן

: ברייתא

זו

שמחלקת בין דין גאולת הקרובים לגאולת אחרים, היא

דברי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא

.

אבל חכמים אומרים: הכל,

בין גאולת קרובים ובין גאולת אחרים, היא

לשחרור.

וכך אמר הכתוב "ואם לא יגאל באלה", כלומר, בין בקרובים ובין באחרים, אזי "ויצא בשנת היובל, " ולא קודם.

אבל אם הוא נגאל בקרובים או באחרים, הרי זה משתחרר מיד.

ומבארינן:

מאן חכמים,

מי הם אותם חכמים שחולקים על רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא?

רבי היא. דמפיק ליה להאי "באלה" לדרשה אחרינא

.

רבי דרש [בברייתא דלעיל] את המילה "באלה" לדרשה אחרת [שעבד עברי הנמכר לנכרי אינו יוצא בשש], ולדבריו "באלה" לא נאמר כדי לחלק בין גאולת הקרובים לגאולת אחרים.

ומקשינן:

ורבי, האי

"

ויצא בשנת היובל

"

\-

מאי עביד ליה?

מדוע הכתוב הוצרך לומר כאן שהעבד יוצא מתחת אדונו ביובל? הרי כבר נאמר קודם לכן באותה פרשה [ויקרא כה נ]: "וחשב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל".

ומפסוק זה יש ללמוד שהעבד יוצא בשנת היובל! ואם כן, מדוע הכתוב חזר על כך פעם שניה?

ומתרצינן:

מיבעי ליה

-

לכדתניא

.