Ketoubot 91a — le Talmud en français

והכא

במאי עסקינן כגון שהיה שם מותר דינר ממטלטלין ולא מקרקעות, ו

בדינר מקרקעי קמיפלגי

, כלומר: מחלוקתם היא אם צריך שיהא אותו מותר דינר ממקרקעי דוקא או לא.

מר

תנא קמא -

סבר

: מותר דינר מ

מקרקעי

-

אין

, אכן ל"מותר דינר" ייחשב כיון שהוא מעין "כתובת בנין דכרין" הנגבית רק מן הקרקע.

אבל מותר דינר מ

מטלטלי לא

, והיות ואין כאן דינר מקרקעי, לא יטלו בני הראשונה כתובת אמן מדין "כתובת בנין דכרין", אלא בני השניה בלבד נוטלים את כתובת אמן.

ומר

רבי שמעון -

סבר: אפילו

דינר

מטלטלי

חשוב "מותר דינר", והיות ויש כאן דינר מטלטלי, אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן.

ופרכינן:

ומי מצית אמרת הכי

, שלדעת רבי שמעון די ב"מותר דינר" ממטלטלים!?

והתנן

בהדיא במשנה הבאה לא כן:

דתנן:

רבי שמעון אומר: אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות

[מטלטלים]

אינן כלום

להיחשב "מותר דינר",

עד שיהא שם נכסים שיש להן אחריות יתר על שתי הכתובות

-

דינר

.

אלא הכא

במאי עסקינן כגון שהיה שם מותר דינר שהיה משועבד לבעל חוב, ו

בדינר משעבדי קמיפלגי

אם חשוב הוא "מותר דינר".

מר

תנא קמא -

סבר

: דינר

מבני חורין אין

, אכן חשוב הוא "מותר דינר", אבל דינר

ממשעבדי לא

.

ומר

רבי שמעון -

סבר: אפילו

דינר

ממשעבדי

נעשה מותר.

ופרכינן:

אי הכי

שהברייתא עוסקת כשיש שם מותר דינר אלא שמשועבד הוא, זו שלמדנו בברייתא

רבי שמעון אומר: אם יש שם מותר דינר

אלו נוטלין כתובת אמן, אינו בדקדוק, שהרי

"כיון" שיש שם מותר דינר מיבעי ליה

לרבי שמעון למימר!?

אלא

הכא במאי עסקינן כגון שיש שם מותר פחות מדינר מעבר לשתי הכתובות, ו

בפחות מדינר

אם די בו להיעשות "מותר" ולקיים דין "כתובת בנין דכרין"

קמיפלגי

.

מר

תנא קמא -

סבר: דינר אין

, אבל

פחות מדינר לא

, וכיון שאין כאן אלא פחות מדינר, לכן לא יטלו רק בני השניה את כתובת אמן.

ומר

רבי שמעון -

סבר: אפילו

ב

פחות מדינר

די כדי שיתקיים דין "כתובת בנין דכרין", וכיון שיש שם מותר כל שהוא די בזה. ופרכינן:

והא רבי שמעון

"אם יש שם מותר

דינר

" הוא ד

קאמר

, הרי שלדעת רבי שמעון אין די בפחות מדינר!?

וכי תימא

: לעולם הכא במאי עסקינן כגון שיש שם מותר פחות מדינר, ו

איפוך

את פירוש מחלוקתם מכפי שסברנו עד כה, וכך נחלקו:

נשא את הראשונה ומתה, נשא את השניה ומת הוא, באין בניה של זו - היינו בני הראשונה, ולא בני השניה כפי שסברנו עד כה - לאחר מיתה ונוטלין את כתובת אמן מדין "כתובת בנין דכרין" לאחר שיטלו בני השניה את כתובת אמן, כי אף במותר פחות מדינר סגי.

ורבי שמעון חולק ואומר: אם יש שם מותר "דינר" אלו נוטלין כתובת אמן, ואלו נוטלין כתובת אמן, ואם לאו - אלא שיש שם פחות מדינר - חולקין בשוה.

אי אפשר לומר כך, כי

תנא קמא דמתניתין נמי "דינר" קאמר

במשנה הבאה, וכמו ששנינו: "היה שם מותר דינר אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן וכו', רבי שמעון אומר וכו'"!?

אלא

יש לתרץ

כי הנך תרי לישנאי קמאי

[כשתי הלשונות הקודמים בפירוש מחלוקתם],

ואיפוך

את פירוש דברי תנא קמא כאשר הפכנום, כך, שלפי דעתו נוטלים בני הראשונה את כתובת אמן.

כלומר, בשני אופנים יש לפרש את הברייתא:

האחד: כגון שהיה מותר דינר ממטלטלים, ונחלקו תנא קמא ורבי שמעון אם די בזה להיחשב "מותר דינר", ולדעת תנא קמא די בזה, וגובין בני הראשונה את כתובת אמן, ואילו לרבי שמעון אין די בדינר מטלטלים [כאשר סובר הוא במשנה הבאה], ולכן רק אם יש שם מותר דינר ממקרקעי, אז נוטלין שניהן את כתובת אמותיהן.

השני: כגון שהיה שם "מותר דינר" המשועבד לבעל חוב, ונחלקו אם די בזה להיחשב "מותר דינר".

והשתא לא תיקשי: היה לו לרבי שמעון לומר "כיון" שיש שם מותר דינר, שהרי רבי שמעון בא לומר שאין בני הראשונה נוטלין את כתובת אמן באופן זה שעוסקת הברייתא, ורק "אם" יש שם מותר דינר הגון אז נוטלין בני הראשונה את כתובת אמן מדין "כתובת בנין דכרין".

אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא

:

הלכתא

:

א.

אחת בחייו ואחת במותו יש להן "כתובת בנין דכרין"

.

ב.

וכתובה נעשית מותר לחברתה

.

תמהה הגמרא:

בשלמא אי אשמעינן

[הניחא אם היה משמיענו מר זוטרא רק] ש

"אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דיכרין

",

ולא אשמעינן

[ולא היה משמיענו מר זוטרא] שה

כתובה

של זו שבמותו

נעשית מותר לחברתה

.

אכן לא היה די בכך, כי

הוה אמינא: אי איכא מותר דינר

[רק אם יש מותר דינר] מלבד שתי כתובות אלו

אין

אכן גובים "כתובת בנין דכרין" בני זו שבחייו, אבל

אי לא

איכא מותר דינר, רק כתובת השניה לבדה -

לא

, ולכן הוצרך מר זוטרא להשמיענו ש"כתובה נעשית מותר לחברתה", ואין צריך "מותר דינר" אחר.

אלא

תיקשי:

לישמעינן

[ישמיענו מר זוטרא רק] ש

"כתובה נעשית מותר לחברתה

",

ואנא ידענא

[ומעצמי אני יודע]

משום דאחת בחייו ואחת במותו יש להן "כתובת בנין דכרין"!?

שהרי לא תמצא שתהיה כתובה מותר לחברתה, אלא כשמתה האחת בחייו והאחת במותו, וכתובת זו שמתה במותו נעשית מותר לכתובת זו שמתה בחייו.

ומשנינן:

אי אשמעינן הכי

ש"כתובה נעשית מותר לחברתה" לא היינו יודעים ש"אחת בחייו ואחת במותו" יש להן "כתובת בנין דכרין", כי

הוה אמינא

שבאופן זה הוא שנעשית כתובה מותר לחברתה:

כגון שנשא שלש נשים, ומתו שתים בחייו

ובאין בני זו וזו ליטול כתובת אמן מדין "כתובת בנין דכרין",

ו

ה

אחת

מתה

במותו

ויורשיה נוטלין כתובת אמן כשאר יורשי בעל חוב,

והך דמיית לאחר מיתה יולדת נקבה היא ולאו בת ירושה היא

[זו שמתה במותו לא היו לה בנים זכרים אלא נקבה ילדה, והיא זו שבאה לרשת את כתובת אמה].

ובאופן זה נעשית כתובת זו שמתה במותו "מותר דינר" לשתי הכתובות של אלו שמתו בחייו, ואין כאן חשש של "אתי לאינצויי", שהרי נקבה זו שהיא יורשת את כתובת אמה הרי אין לה זכות ירושה כלל, ומה לה שתלין על בני האחרות הנוטלים מדין ירושה.

אבל

אם היו לו שתי נשים ומתו ה

אחת בחייו ואחת במותו

[או שהיה נשוי שלש נשים ומתו שתים בחייו והאחת במותו],

והא

דלאחר מיתה יולדת זכר היא

שאף הוא בן ירושה,

אימא ליחוש לאינצויי

[הייתי אומר: נחוש שמא אם יטלו בני זו שמתה בחייו "כתובת בנין דכרין", יבואו בניה הזכרים של זו שמתה במותו לריב עם בני זו שמתה בחייו, על שנוטלים הם ירושה מעבר לחלקם היחסי בירושה], ולכן לא יטלו בני זו שמתה בחייו "כתובת בנין דכרין".

לפיכך

קא משמע לן

מר זוטרא ש"אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין"!

מתניתין:

במשנה שלפנינו מתבאר דין "מותר דינר", שלא נזכר עד כאן אלא בגמרא, ומקור הדין הוא מהמשנה שלפנינו.

מי שהיה נשוי שתי נשים

, וכתובתה של האחת גדולה משל חברתה,

ומתו

שתי הנשים בחיייו,

ואחר כך מת הוא

-

ויתומים

של בעלת הכתובה הגדולה

מבקשין כתובת אמן

מדין "כתובת בנין דכרין",

ואין שם

ירושה

אלא

כדי

שתי כתובות

-

אין הם זכאים ל"כתובת בנין דכרין", אלא יתומי שתי הנשים

חולקין בשוה

לפי הגולגולת; ומשום שלא תיקנו חכמים "כתובת בנין דכרין", במקום שמתבטלת לגמרי ירושה דאורייתא בחלוקה שוה לפי הגולגולת.

ואם

היה שם

בירושה

"מותר דינר

", שתתקיים בו ירושה דאורייתא בחלוקה שוה בין היורשים -

אלו נוטלים כתובת אמן

הגדולה,

ואלו

נוטלים כתובת אמן

הקטנה, ואת השאר חולקין בשוה.

ואף

אם אמרו

ה

יתומים

בני האשה בעלת הכתובה הגדולה, כשלא היה בירושה "מותר דינר":

"אנחנו מעלים על נכסי אבינו יפה דינר

" - כלומר: מעלים אנו את דמי הנכסים לקבלם עלינו ביוקר כדי דינר יתר על שווין - ואומרים כן

כדי שיטלו כתובת אמן

.

אין שומעין להן, אלא שמין את הנכסים בבית דין

, ואם כפי שומא זו לא נותר דינר מעבר לשתי הכתובות יחלקו בשוה את הירושה.

היו שם

מעבר לשתי הכתובות -

נכסים בראוי

, נכסים הראויין ליפול להן בירושה מאבי אביהם, ולכשתצורף ירושה זו יהא שם "מותר דינר" -

אינן כבמוחזק

, אין הם חשובים כאילו כבר מוחזקים הם בידי היתומים בשעת מיתה, שייחשבו ל"מותר דינר".

רבי שמעון אומר

:

אפילו

אם

יש שם

מותר דינר מ

נכסים שאין להם אחריות

[מטלטלים],

אינן כלום

להיחשב "מותר דינר",

עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות

[קרקעות]

יותר על שתי הכתובות דינר

, שכשם שהכתובות אינן נגבות אלא מן הקרקע, כך צריך שיהא מותר הדינר מן הקרקע.

גמרא:

תנו רבנן

:

מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו ואחר כך מת הוא, והיה

לזו

כתובה על סך

אלף

זוז,

ולזו

השניה כתובה על סך

חמש מאות

זוז.

אם יש שם מותר דינר, אלו נוטלין כתובת אמן, ואלו נוטלין כתובת אמן

ואם לאו, יחלקו בשוה

אומרת הגמרא: הדין הבא

פשיטא

ואין להסתפק בו -

שאם היו הנכסים

מרובין

בשעת מיתה ויש שם "מותר דינר" -

ונתמעטו

קודם ששמו בית הדין את הנכסים, וכגון שהוזל מחירם -

כבר זכו בהן יורשין

של הכתובה הגדולה בשעת מיתה ליטול כתובת אמן מדין "כתובת בנין דכרין", שהרי באותה שעה היה שם "מותר דינר".

אך בזו יש להסתפק:

היו הנכסים

מועטין

בשעת מיתה קודם ששמו בית דין את הנכסים,

ונתרבו

עד ששמאום בית הדין, וכגון שנתייקרו הנכסים ויש שם "מותר דינר",

מאי

, האם יהיה דין "כתובת בנין דכרין"?

תא שמע

:

דניכסי דבי בר צרצור

[נכסיו של בר צרצור] - שמת, והיו בניו מבקשים "כתובת בנין דכרין" -

מועטין ונתרבו הוו, ואתו לקמיה דרב עמרם

-

אמר להו

רב עמרם ליורשי הכתובה הקטנה:

זילו פייסינהו

ליורשי הכתובה הגדולה, כלומר: תנו להם את כתובתן, שהרי עכשיו מרובין הם הנכסים ויש להם "כתובת בנין דכרין".

אך

לא אשגחו

יורשי הכתובה הקטנה בדבריו.

אמר להו

רב עמרם ליורשי הכתובה הקטנה:

אי לא מפייסיתו להו

כאשר ציויתיכם,

מחינא לכו בסילוא דלא מבע דמא

[אכה אותכם בקוץ שאינו מוציא דם בנוקבו בבשר] כלומר: אטיל עליכם שמתא ונדוי.

שדרינהו

, שלח אותם רב עמרם

לקמיה דרב נחמן

.