Ketoubot 8a — le Talmud en français

א. ברכה על אסיפת העם:

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם

שהכל ברא

[הקב"ה]

לכבודו

.

וברכה זו נתקנה על אסיפת העם, הנאספים שם לגמול חסד, לשמח חתן וכלה, זכר לחסדי המקום, שנהג כך עם אדם הראשון, שנעשה לו "שושבין" ונתעסק בו, ואסיפה זו שנאספים העם - כבוד המקום היא, ולכך תיקנו לומר "שהכל ברא לכבודו".

ב.

ו

ברכה על יצירת האדם, לפני שנבראה הנקבה: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם

יוצר האדם

.

ולאחר שתי ברכות אלו מתחילים לברך סדרה של ארבע ברכות על עניני הזווג, ועל הזכר והנקבה. ומתוך שסדר חדש של ברכות הוא הוא, לכן פותח בבברכה הראשונה מתוך ארבעת הברכות ב"ברוך" וגם חותם בה ב"ברוך", כדרך שאר ראשי סדרי ברכות.

ג. ברכה על יצירת זכר ונקבה:

ו

כן מברכים: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם

אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו

,

והתקין

לו

[לאדם]

ממנו

[מצלעותיו של האדם] את האשה, שהיא

בנין

עדי עד

[בנין הנוהג לדורות].

וחותם:

ברוך אתה ה', יוצר האדם

.

ד. ברכה על שמחת ציון העתידה:

שוש תשיש ותגל העקרה

[ירושלים],

בקבוץ בניה לתוכה בשמחה

.

וחותם:

ברוך אתה ה', משמח ציון בבניה

.

ה. ברכה ותפילה להצלחת הזוג:

שמח תשמח ריעים האהובים

[החתן והכלהף שהם אהובים זה לזה, אנו מתפללים שיהיו שמחים בהצלחה כל ימיהם],

כשמחך יצירך

[אדם הראשון]

בגן עדן מקדם

[וכמו שנאמר: ויטע גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר].

וחותם:

ברוך אתה ה', משמח חתן וכלה

[לעולם, בסיפוק מזונות וכל טוב].

ו. שבח שמשבחים לקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה על ידי שמחה וחדוה:

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה. גילה, רינה, דיצה

,,,

חדוה, אהבה ואחוה, שלום וריעות

,

מהרה, ה' אלהינו, ישמע בערי יהודה

ובחוצות ירושלים

-

קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה

,,

קול מצהלות חתנים מחופתם, ונערים ממשתה נגינתם

.

וחותם:

ברוך אתה ה', משמח חתן עם הכלה

.

לוי איקלע לבי רבי בהלוליה דרבי שמעון בריה

דרבי [לוי היה אצל רבי, בחתונתו של רבי שמעון, בנו של רבי].

בריך

לוי רק

חמש

ברכות, אבל את ברכת "יוצר האדם" לא בירך.

ואילו

רב אסי איקלע לבי רב אשי בהלוליה דמר בריה

של רב אשי [בחתונתו של מר בנו של רב אשי], ו

בריך שית

[שש] ברכות.

במסכת עירובין [יח א] נחלקו רב ושמואל בביאור מה שנאמר בפרשת בראשית ביצירת חוה: "ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם, ויישן. ויקח אחת מצלעותיו, ויסגור בשר תחתנה. ויבן ה' אלהים את הצלע [לשון צד הוא: כמו ולצלע המשכן אשר לקח מן האדם לאשה, ויבאה אל האדם".

אחד אמר: "פרצוף". דהיינו, שמתחלה, בעת בריאת האדם, נבראו לו שני פרצופין, מלפניו היה איש, ומאחוריו היתה אשה. ובעת יצירת חוה חילק הקב"ה את הפרצופין לשני בני אדם. ונמצא לפי שיטה זו, שמעולם לא היתה יצירת איש ללא אשה, אלא מיד נבראו איש ואשה.

ואילו אחד אמר: זנב היה לו לאדם הראשון, וממנו ברא הקב"ה את חוה. ונמצא לפי שיטה זו, שמתחילה היתה יצירת איש ללא אשה. ולאחר מכן היתה יצירה נוספת של חוה.

לימא בהא קמיפלגי

, לוי ורב אסי:

דמר

, לוי

סבר: חדא יצירה הואי

[יצירה אחת היתה של איש ואשה כאחת].

שכבר מתחילת יצירתו של אדם נבראו לו שני פרצופין, מקדימה ומאחורה, ולא היתה יצירה נפרדת לאיש ללא האשה. ואין כאן שתי יצירות לברך עליהן שתי ברכות.

ומר

, רב אסי

סבר: שתי יצירות הואי

.

ולדעתו תחילה נברא האיש ללא האשה. אלא שלאחר מכן, יצר הקב"ה מזנבו של אדם הראשון את חוה. ולפיו, ברכה ראשונה נתקנה על היצירה הראשונה, שהיתה ללא הנקבה, וברכה שניה על יצירת הנקבה.

ודוחה הגמרא:

לא

בכך הם נחלקו!

אלא

דכולי עלמא

-

חדא יצירה הואי

, ובדבר אחר נחלקו:

מר

לוי

סבר: בתר מחשבה אזלינן

, כי מתחילה עלתה במחשבתו של הקב"ה לבראות שנים, ועל שם אותה מחשבה מברכים שתי ברכות.

ומר

רב אסי

סבר: בתר מעשה אזלינן

, ובמעשה לא נברא אלא אחד.

כי הא דרב יהודה רמי

הקשה מן המקראות, זה על זה:

כתיב

בתחילת ספר בראשית

"ויברא אלהים את האדם בצלמו

", ומשמע שהיתה בריאה של אדם אחד בלבד.

ו

מאידך

כתיב

בהמשך הפסוק

"זכר ונקבה בראם

". ומשמע שהיתה בריאה של שנים.

הא כיצד

יתקיימו שני המקראות הללו? -

בתחילה עלה במחשבה

של הקב"ה

לבראות שנים. ולבסוף נברא

רק

אחד

...

רב אשי איקלע לבי רב כהנא

[רב אשי היה אצל רב כהנא בחתונה שערך רב כהנא].

יומא קמא

[ביום הראשון לנישואין]

בריך כולהו

, בירך רב אשי את כל ששת הברכות.

מכאן

, מיום הראשון

ואילך

, עד יום השביעי, רק

אי איכא פנים חדשות

[אם היו בסעודה פנים חדשות]

בריך

רב אשי את

כולהו

, ששת הברכות.

ואי לא

היו פנים חדשות,

אפושי שמחה בעלמא היא

, אין כאן אלא ריבוי שמחה, ולפיכך אין אומרים את כל הברכות, אלא מברך:

א.

שהשמחה במעונו

בתוך ברכת הזימון, קודם ברכת המזון.

ב.

ו"אשר ברא

", שהיא הברכה השישית והאחרונה מברכת חתנים.

ועתה מבארת הגמרא את דין אמירת "שהשמחה במעונו" בברכת הזימון: א.

משבעה

ימים מהנישואין ו

עד שלשים

יום שלאחר הנישואין -

בין

אם

אמר

החתן

להו

[למסובים] שהוא קיבצם יחד לסעודה

מחמת הלולא

[מחמת חתונתו],

ובין

אם

לא אמר להו

החתן למסובים ש

מחמת הלולא

קיבצם -

בין כך ובין כך:

מברך "שהשמחה במעונו

".

ב.

מכאן

, משלשים יום

ואילך

-

אי אמר להו

החתן למסובים ש

מחמת הלולא

של חתונתו קבצם לסעודה,

מברך "שהשמחה במעונו

".

ואי לא

אמר להם החתן למסובים שמחמת הלולא קיבצם -

לא

מברכים "שהשמחה במעונו".

ג. ודנה הגמרא:

וכי אמר להו מחמת הילולא

-

עד אימת?

עד מתי אומרים שהשמחה במעונו כשקיבצם לסעודה מחמת שמחת חתונתו?

אמר רב פפי משמיה דרבא: עד תריסר ירחי שתא

[שנים עשר חודש] מהנישואין.

ד.

ומעיקרא

, קודם הנישואין,

מאימת

מברך "שהשמחה במעונו" בסעודה?

אמר רב פפי: מכי רמי שערי באסינתא

.

יש מפרשים: מעת ששורין את השעורים בעריבת מים כדי להטיל שכר לצורך החופה.

ויש מפרשים: לשם החתן והכלה זורעים שעורים בעציץ, כסימן ברכה, לומר: פרו ורבו וצמחו כשעורים האלה.

והיינו, משעה שמתחילים בהכנה המעשית לנישואין, שמאז בטוחים שהם לא יידחו, מתחילה שמחת הנישואין, ואפשר כבר לברך "שהשמחה במעונו".

ומקשינן:

איני

-

והא רב פפא

עצמו

איעסק לאבא מר, בריה

[רב פפא עסק בשידוכו של בנו שנקרא "אבא מר"],

ובריך

"שהשמחה במעונו" החל

משעת אירוסין

, ולא המתין ל"כי רמו שערי באסינתא"!?

ומיישבת הגמרא:

שאני רב פפא, דהוה טריח ליה

, כבר היו מתוקנים לו בשעת האירוסין כל צרכי חופה וסעודת הנישואין לנשואי בנו, ולכן כבר מעתה התחילה אצלו השמחה, כי היות והכל היה מוכן, אין לחשוש לדחיית הנישואין.

רבינא, איעסק ליה לבריה בי רב חביבא

[אירס את בנו עם בתו של רב חביבא],

ובריך

רבינא "שהשמחה במעונו"

משעת אירוסין

.

אמר

רבינא על בי רב חביבא:

קים לי בגוייהו דלא הדרי בהו

[מכיר אני בהם שאין הם חוזרים בהם, ותתקיים החתונה].

ואולם

לא אסתייע מילתא

[לא נסתייע הדבר],

והדרי בהו

חזרו בהם בי רב חביבא ולא נתנו לו את האשה.

רב תחליפא בר מערבא איקלע לבבל, בריך

בברכת חתנים

שית אריכתא

[שש ברכות ארוכות].

היינו, שבברכות הקצרות, שאין חותמים בהן ב"ברוך" משום שאין בהם תוספת אלא הכל הודאה אחת היא, היה רב תחליפא מוסיף בהם דברים, ומאחר שהוסיף היה גם חותם בהן בברוך.

ומסקנת הגמרא:

ולית הלכתא כוותיה

דרב תחליפא.

רב חביבא, איקלע לבי מהולא

, הזדמן לסעודת ברית מילה ו

בריך "שהשמחה במעונו

".

וגם כאן מסקנת הגמרא היא:

ולית הלכתא כוותיה!

שאין מברכים כך בברית

משום דטרידי

, היות

דאית ליה צערא לינוקא

, שהשמחה מתבלבלת כשרואים את צערו של התינוק.

אמר רב נחמן אמר רב

: ה

חתנים

עצמם נחשבים הם

מן המנין

של עשרה אנשים לברכת חתנים. והיינו, שאין צריך אלא תשעה אנשים, והחתן הוא העשירי.

ו

אולם,

אין אבלים מן המנין

.

מיתיבי

לרב, הסובר שהאבלים אינם מן המנין:

מהא דתניא:

חתנים ו

גם

אבלים מן המנין!?

ותמהה הגמרא על הקושיה מדברי הברייתא על שיטת רב:

וכי

מתניתא קא רמית עליה דרב

[מברייתא מקשה אתה על רב]!?

והרי

רב תנא הוא, ופליג!

בכחו של רב, שהוא תנא, לחלוק על הברייתא!

איתמר

:

אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: חתנים מן המנין, ואין אבלים מן המנין

מיתיבי

לרבי יוחנן [שהוא אמורא] מהברייתא שנזכרה לעיל:

חתנים ו

גם

אבלים מן המנין!?