Version texte de ce daf : original et traduction
Ketoubot 82b — le Talmud en français
Ketoubot 82b du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Ketoubot 82b
ומשנינן:
מהו דתימא "ויבמה", אמר רחמנא, ו
גם אחר שיבם
עדיין יבומין הראשונים עליה
[כלומר, עדיין אין זה כנישואין רגילים אלא כיבום], ולכן
לא תיסגי לה בגט אלא בחליצה.
[כיבמה].
קא משמע לן
שנחשבת כאשת איש רגילה.
עוד מקשה הגמרא - מה החידוש בכך ש
מחזירה
אם גרשה,
פשיטא
שיכול להחזירה ככל אשה?
ומשנינן -
מהו דתימא
כיון שבעצם היא אשת אחיו האסורה עליו, אלא כעת
מצוה דרמא רחמנא עליה
[יש עליו מצוה מיוחדת ליבם] ולכן כש
עבדה
[כשעשאה]
ו
גירש אותה,
השתא תיקום עליה באיסור אשת אח,
כבתחילה .
קא משמע לן
שאחר שנשאה הרי היא כאשה רגילה.
ומקשינן:
ואימא הכי נמי?
מנין לך שמותר לשוב ולקחתה שלא במקום מצות יבום?
ומשנינן:
אמר קרא "ולקחה לו לאשה",
שזהו קרא יתירא, ובא לומר:
כיון שלקחה, נעשית כאשתו.
שנינו במשנה -
"בלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון",
כלומר - בזה שונה היבמה משאר נשים, שאינו מתחייב לה כתובה משלו אלא מנכסי בעלה הראשון.
ומבארת הגמרא
מאי טעמא
אינו כותב לה כתובה משלו?
כיון ש
אשה הקנו לו מן השמים,
ולא מרצונו נשאה, אין לו לכתוב לה כתובה.
ו
בכל זאת תקנו חכמים ד
אי לית לה
כתובה
מ
ה
ראשון, אית לה משני. כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.
שנינו במשנה:
לא יאמר לה הרי כתובתיך
מונחת על השלחן, אלא כל נכסיו אחראים לכתובתה, וכן לא יאמר אדם לאשתו הרי כתובתיך מונחת על השלחן, אלא כל נכסיו אחראים לכתובתה.
ומבארת הגמרא -
מאי "וכן"?
כלומר, מה החידוש שלא יאמר אדם לאשתו וכו', מדוע שתהא אשתו גרועה יותר מיבמתו?
מהו דתימא, התם הוא דלא כתב לה דקנאי ודקנינא
[דוקא ביבם לא יאמר לה "הרי כתובתיך ... " כיון שלא שיעבד לה את הנכסים שקנה ושעתיד לקנות, ולכן אינה סומכת דעתה שלא יאבדו המעות],
אבל הכא,
באשתו,
דכתב לה דקנאי ודקנינא, אימא סמכה דעתה,
ואינה חוששת שיאבדו המעות, כיון שישתעבדו לה נכסים אחרים תחתיהם.
קא משמע לן,
שבכל אופן כיון שהיא סבורה שאין לה נכסים תחתיהם, אינה סומכת דעתה. ויבואו לידי איבה.
שנינו במשנה:
גרשה
היבם -
אין לה אלא כתובתה,
והשאר יכול היבם למכור.
ומדייקת הגמרא -
גרשה אין, לא גרשה לא.
כלומר - דוקא אם גרשה יכול למכור את השאר, אך כל זמן שלא גירשה לא יכול למכור. ו
קא משמע לן, כדרבי אבא
הנזכר לעיל (פא א), שאין היבם יכול למכור בנכסי אחיו, עד שיגרש.
שנינו במשנה:
"החזירה הרי היא ככל הנשים, ואין לה אלא כתובתה"
:
ומקשינן:
החזירה
-
מאי קא משמע לן?
הלא
תנינא
בפרק הכותב (לקמן פט ב) -
"המגרש את האשה ומחזירה, על מנת כתובה ראשונה מחזירה".
ומה התחדש לנו יותר במשנתינו?
ומשנינן -
מהו דתימא
דוקא
אשתו הוא
מחזירה על דעת כתובתה הראשונה, משום
דאיהו כתב לה כתובה מיניה,
[כתובתה הראשונה היא מנכסיו].
אבל יבמתו, דלא איהו כתב לה
אלא כתובתה על נכסי בעלה הראשון,
היכא דגרשה ואהדרה, אימא כתובתה מיניה, קא משמע לן
משנתנו שאף הוא מחזירה על דעת כתובתה הראשונה.
אמר רב יהודה: בראשונה היו כותבין
לבתולה מאתים, ולאלמנה מנה,
ולא היו משעבדים להן נכסים,
והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים.
[כיון שהנשים חששו להנשא שמא כשימות יצניעו היורשים את מעות הירושה, ולא תוכלנה לגבות את כתובתן].
עד שבא שמעון בן שטח ותיקן
-
"כל נכסיו אחראין לכתובתה".
תניא נמי הכי
-
בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים.
ולכן בתחילה
התקינו
-
שיהיו מניחין אותה
[את הכתובה]
בבית אביה, ועדיין
לא היה בכך די, כיון ש
כשהוא כועס עליה אומר לה "לכי אצל כתובתיך".
חזרו ו
התקינו
-
שיהיו מניחין אותה בבית חמיה
[אבי בעלה]. וה
עשירות עושות אותה קלתות של כסף ושל זהב, עניות היו עושות אותה עביט של מימי רגלים
, ואז לא היו חוששות שיאבד הכלי, כיון שדרכן היה לשמור היטב על כלי זה. תוספות.
ועדיין
לא היה בכך די, כיון
כשכועס עליה אומר לה "טלי כתובתיך וצאי".
עד שבא שמעון בן שטח ותיקן שיהא כותב לה "כל נכסי אחראין לכתובתה".
הדרן עלך פרק האשה שנפלו
--- title: "חברותא - כתובות — פרק תשיעי - הכותב לאשתו" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02351.html#HtmpReportNum0009L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0009L5" --- פרק תשיעי - הכותב לאשתו
Оригинал главы פרק תשיעי - הכותב לאשתו