Ketoubot 55b — le Talmud en français

ב.

ובתרומת מעשר של דמאי

המפורשת במשנה בדמאי [פרק ד משנה א].

תמהה הגמרא:

ו

כי

רב

החולק על רב נתן

לא אזיל בתר אומדנא

וזו היא אכן יסוד מחלוקתם של רב ורבי נתן!?

א. תקנו חכמים שמתנת שכיב מרע אינה צריכה מעשה קנין, שמא תטרף דעתו עליו, ולכן אמרו שדבריו ככתובים וכמסורים דמו.

ב. אף שהבריא אינו יכול להקנות לאחר את הלואתו שהלוה - מתנת שכיב מרע קונה אפילו הלואה.

ג. מתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה.

ד. שכיב מרע שעמד מחוליו הרי זה חוזר בו ממתנתו.

והא איתמר: מתנת שכיב מרע

שאינה צריכה שטר ולא קנין, וכתוב בה "כדקציר ורמי בערסיה" [כשהיה חולה ושוכב במיטתו] וכל שאר לשונות של שכיב מרע -

שכתוב בה קנין

, כלומר: כתוב בשטר שנעשה קנין סודר להקנותו למקבל המתנה, נחלקו בה אמוראים:

בבי רב משמיה דרב אמרי

[בישיבתו של רב היו אומרים משמו של רב]:

ארכביה

הנותן

אתרי רכשי

[הרכיבה הנותן למתנתו על שתי בהמות], כלומר: נתן בה שתי כוחות, ומפרש לה ואזיל.

ושמואל אמר: לא ידענא מאי אידון בה

[איני יודע איך לדון בה]!

ומבארת הגמרא:

בבי רב משמיה דרב אמרי, ארכביה אתרי רכשי

:

הרי היא כמתנת בריא, והרי היא

גם

כמתנת שכיב מרע!

הרי היא כמתנת בריא

: לענין

דאם עמד אינו יכול לחזור בו

, ואינה כמתנת שכיב מרע שאם עמד מחוליו הרי הוא יכול לחזור בו.

ו

הרי היא כמתנת שכיב מרע: שאם אמר "הלואתי

שהלויתי לאחר הרי היא נתונה

לפלוני

" - נקנית

הלואתו לפלוני

מחמת שהיא מתנת שכיב מרע, אבל משום הקנין אינו יכול לקנות, שאין קנין סודר מועיל להקנות הלואה לאחר.

ושמואל אמר: לא ידענא מאי אידון בה

:

כי

שמא לא גמר להקנותו

במתנת שכיב מרע שאינה צריכה קנין ולא שטר,

אלא בשטר

וקנין הוא שגמר להקנותו, ולאחר מיתה הוא שגמר להקנותו כשאר מתנת שכיב מרע, והרי

אין שטר

וקנין קונים

לאחר מיתה

, ולכן אפשר שאינו קונה כלל.

הרי שאף רב הולך אחר אומדנא שנתכוין להרכיב את המתנה על שתי כוחות, ואף שלא פירש שאכן כך כוונתו מוציא רב ממון.