Version texte de ce daf : original et traduction
Ketoubot 29a — le Talmud en français
Ketoubot 29a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Ketoubot 29a
מתניתין:
אלו
הן ה
נערות
הבתולות
שיש להן קנס
חמשים כסף, אם אנס או פיתה אותן אדם, על אף שהן פסולות להנשא לו, ואין נוהגת בהן המצוה לשאת אותן לאשה.
א. נערות האסורות על בועליהן באיסור לאו:
הבא על הממזרת
, שעובר ב"לא יבוא ממזר [וכן ממזרת] בקהל ה'".
ועל הנתינה
, שהיא מן הגבעונים, האסורה לבוא בקהל היות שדוד גזר עליהם.
ועל הכותית
, בת לאומה הכותית, שנתגיירו אנשיה מפני פחד האריות שנשתלחו בהם.
ולדעת התנא של משנתנו "גרי אריות הן", שאין הם נחשבים לגרי אמת, אלא הם נכרים, ואסורים משום "לא תתחתן בם".
ב. נערות שהן נחשבות בתולות על אף שנבעלו:
הבא על הגיורת, ועל השבויה
[שנשבית לבין הנכרים],
ועל השפחה, שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו
כשהן
פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד
, וגדלו ונעשו נערות, הרי אף על פי שנשים אלו הן בחזקת שנבעלו בזמן שלא היו יהודיות, בכל זאת הבא עליהן חייב קנס כדין הבא על בתולה היות וגם אם נבעלו אז, היו בתוליהן חוזרים לפני גיל שלש שנים.
אבל אם נפדו, או נתגיירו, או נשתחררו, כשהיו יתירות מבנות שלש שנים ויום אחד, שכבר היו ראויות לביאה בגיותן [או בהיותן שבויות או שפחות], ואם נבעלו, אין בתוליהן חוזרים, אין להן קנס, היות והן בחזקת בעולות, וכפי שיתבאר במשנה הבאה.
ג. נערות הפסולות לבועליהן וחייב עליהן כרת:
וכן
הבא על אחותו
נערה כשהיא בתולה - שחייב עליה כרת.
ועל אחות אביו ועל אחות אמו
שחייב עליהן כרת.
ועל אחות אשתו
שהיא בכרת.
ועל אשת אחיו
, שנתקדשה לאחיו - ועדיין לא נישאת ובתולה היא - וגירשה אחיו וכבר אינה אשת איש, ואין היא אסורה על אחי בעלה אלא משום איסור אשת אח שהוא בכרת.
ועל אשת אחי אביו
, שנתקדשה לאחי אביו, וקודם נישואין גירשה אחי אביו והיא באיסור כרת על הבועל.
ועל הנדה
, שהבא עליה חייב כרת.
כל אלו
יש להן קנס
-
כי
אף על פי שהן בהכרת
[על שם הכתוב "הכרת תכרת הנפש"], הרי
אין בהן מיתת בית דין
, שיפטור אותו מן הקנס מדין "קים ליה בדרבה מיניה", ויקבל רק את עונש המיתה החמור, ולא ייענש בעונש הממון שהוא קל.
גמרא:
שנינו במשנה: אלו נערות שיש להן קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית:
ותמהה הגמרא על לשון המשנה, "אלו נערות", שמשמעותו, לכאורה, כי רק לאלו יש קנס ולא לאחרות:
וכי רק
הני נערות פסולות
[ממזרת נתינה וכותית] בלבד
אית להו קנס
, ואילו נערות
כשירות לא
מגיע להן קנס!?
ומשנינן:
הכי קאמר
התנא של המשנה:
אלו נערות "פסולות", שיש להן קנס
על אף שהן פסולות מלהנשא לו -
הבא על הממזרת, ועל הנתינה, ועל
הכותית
.
עוד מדייקת הגמרא את לשון משנתנו ששנינו "אלו נערות":
הבא על ה
נערה, אין
, אכן יש לה קנס.
אבל הבא על ה
קטנה, לא!
והוינן בה:
מאן תנא?
לפי איזה תנא נשנית משנתנו שהקטנה אין לה קנס?
אמר רב יהודה אמר רב
: בשיטת
רבי מאיר היא
אמורה.
שכן מצאנו בברייתא, שלדעת רבי מאיר קטנה אין לה קנס, אלא רק נערה בלבד.
דתניא: "קטנה
", שהיא
מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות
ותעשה נערה -
יש לה מכר
אביה יכול למוכרה שתהיה אמה עבריה.
ואין לה קנס
אין משלמים עבורה קנס לאביה אם נאנסה או נתפתתה.
ו
אילו נערה, שהיא
משתביא שתי שערות ועד שתיבגר
[לאחר שש חדשים מהבאת שתי שערות] -
יש לה קנס
אם נאנסה או נתפתתה משלמים קנס לאביה.
ואין לה מכר
על ידי אביה להיות אמה עבריה.
דברי רבי מאיר!
שהיה רבי מאיר אומר: כל מקום שיש
לאב
מכר
בבתו לאמה עבריה [דהיינו, כשהיא קטנה] -
אין
חיוב
קנס
על אונסה או פיתוייה.
וכל מקום שיש קנס
[כשהיא נערה] - שוב
אין
בה לאב אפשרות של
מכר
.
וחכמים אומרים
:
קטנה
, שהיא
מבת שלש שנים ויום אחד
, שכבר נעשית ראויה לביאה,
ו
כן נערה,
עד שתיבגר
-
יש לה קנס
, וקנסה לאביה.
ומדייקת הגמרא את לשון הברייתא בדברי חכמים שקטנה, החל מבת שלש שנים, "יש לה קנס", ותמהה:
וכי רק
קנס, אין
, אכן יש לה בהיותה קטנה, ואילו
מכר
לאמה העבריה
לא
שייך בה, אף שעדיין היא קטנה, שלא הביאה שתי שערות!?