Ketoubot 21b — le Talmud en français

ומעשה שהיה ש

איקלע רבנאי אחוה דרב חייא בר אבא למזבן שומשמי,

[לקנות שומשום],

ואמר, הכי אמר שמואל: "עד ודיין מצטרפין".

אמר אמימר: כמה מעליא הא שמעתא! אמר ליה רב אשי לאמימר

: וכי

משום דקלסה אבוה דאמך

הוא רמי בר חמא -

את

נמי מקלסת לה?!

והלא

כבר פרכה רבא

להאי שמעתא ואין ההלכה כן!:

עוד בדיני קיום שטרות:

אמר רב ספרא, אמר רבי אבא אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא, אמר רב הונא, ואמרי ליה, אמר רב הונא, אמר רב

:

שלשה שישבו

בבית דין כדי

לקיים את השטר,

והיו

שנים

מהם

מכירין חתימות ידי

ה

עדים, ואחד אינו מכיר.

ורוצים להעיד בפני השלישי ולכתוב ביחד "אשרתא דדיני" על שטר זה.

אם העידו לפניו

עד שלא חתמו

על האשרתא -

מעידין בפניו, וחותם

עמהם, וכותבים "אישרנוהי וקיימנוהי לשטרא דנן במותב תלתא, דאשתמודענא דחתימת ידא דסהדי היא". [אישרנו וקיימנו את השטר הזה, במושב שלשה, אחר שנודע לנו שזו חתימת ידי העדים] .

אבל אם העידו בפניו

משחתמו,

ובשעת החתימה עדיין לא שמע השלישי את עדותם -

אין מעידין בפניו וחותם,

משום שהחתימה הראשונה הייתה בשקר, כיון שלא היו שלשה שידעו בחתימת ידי העדים.

ו

מדקדקת הגמרא, שדוקא את החתימה צריכים לעשות אחר שהעידו בפני השלישי, אבל את הטופס של האשרתא אפשר לכתוב אף קודם החתימה.

ומקשינן: ו

מי כתבינן

את הטופס קודם שהעידו,

וה

לא

אמר רב פפי משמיה דרבא

-

האי אשרתא דדייני, דניכתב מקמיה דניחוו סהדי אחתימת ידייהו,

[אשרתא שנכתבה לפני שהראו העדים את חתימת ידיהם] -

פסולה!

משום

דמתחזי כשקרא,

ואם כן

הכא נמי,

היאך כותבים את האשרתא קודם שהעידו, והלא

מתחזי כשקרא

?

ומשנינן: אין הכי נמי, ולא תימה "עד שלא חתמו מעידים בפניו וחותם",

אלא אימא

-

"עד שלא כתבו

-

מעידין בפניו וחותם. משכתבו

-

אין מעידין בפניו וחותם",

וכדברי רב פפי, שאין כותבים משום שמחזי כשקרא.

ומדייקינן:

שמע מינה

מהאי מימרא דרב ספרא,

תלת

א דינים:

א.

שמע מינה

שה

עד

המעיד על החתימות

נעשה דיין,

ויכול להשתתף ג"כ בקיום השטר. כמו בנידון דידן שהשני המעידים על חתימות ידי העדים נעשו דיינים לקיום השטר.

ב.

ושמע מינה

ש

דיינין המכירין

את

חתימות ידי

ה

עדים, אינן צריכין להעיד בפניהם.

כמו בנידון דידן שהשניים שידעו בחתימות יד העדים העידו בפני השלישי שלא ידע, אבל בפני שניהם לא העיד אף אחד .

ג.

ושמע מינה

שאם ישנם

דיינין

בבית הדין

שאין מכירין חתימות ידי עדים,

לא סגי בכך שיעידו בעדים בפני חלק מהבי"ד, אלא

צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד

מן הדיינים. כמו בנידון דידן שהיו צריכים השניים להעיד בפני השלישי .

ודחינן:

מתקיף לה רב אשי: בשלמא

את הדין ש

"עד נעשה דיין", שמעינן מינה,

כמו שהעדים בנידון דידן נעשו דיינים לקיום השטר.

אלא

את הדין השני, ש

"דיינין המכירין

את

חתימות ידי

ה

עדים, אין צריכין להעיד בפניהם,

היכי שמעינן מינה?

דלמא, לעולם אימא לך

שהיכן ששלשת הדיינים מכירים את חתימות ידי העדים אינם יכולים לקיים את השטר בלא הגדת עדות בפניהם, אלא

צריכין

העדים להעיד בפניהם.

ו

מה שהוכחנו מנידון דידן, שהסתפקנו בעדות השניים לפני העד השלישי, ולא הצרכנו את העדים להעיד אף בפני השניים הראשונים, אינה ראיה, כיון ד

שאני הכא, דקא מקיימא הגדה ב

א

חד

מהדיינים, אבל היכן ששלשת הדיינים מכירים את חתימות ידי העדים, ואין בפנינו שום הגדת עדות, לעולם אימא לך דלא מהני, כיון שאין עדות אלא על ידי הגדת עדות?

ו

עוד דחה רב אשי: היכי שמעינן ממימרא דרב ספרא את הדין ש

"דיינין שאין מכירין

את

חתימות ידי

ה

עדים, צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד", דלמא, לעולם אימא לך

-

אין צריכין

להעיד בפני כל אחד,

ו

מה שבנידון דידן לא קיימנו את השטר עד שהעידו השניים בפני השלישי, אינה ראיה, כיון ד

שאני הכא, ד

עדיין

לא קא מקיימא הגדה כלל,

ולכן היו צריכים להעיד בפניו, כדי שתהיה כאן הגדת עדות. אבל בעלמא, דלמא סגי שיעידו עדים בפני חלק מהדיינים כדי לקיים את השטר?

יתיב רב אבא, וקאמר לה להא שמעתא

-

ד"עד נעשה דיין".

איתיביה

[הקשה לו]

רב ספרא לרבי אבא

: והלא שנינו במסכת ראש השנה - עדות של קידוש החודש,

ראוהו

את הירח -

שלשה, והן בית דין,

ורוצים להעיד עליו ולקדש את החודש,

יעמדו שנים

מהם,

ויושיבו

שנים אחרים

מחבריהם אצל היחיד, ויעידו בפניהם, ויאמרו

השלשה האחרים -

"מקודש החדש מקודש",

והטעם שצריכם להעמיד שניים מחבריהם אצל היחיד, מכיון

שאין היחיד נאמן על ידי עצמו.

עד כאן המשנה.

ו

מדייקינן -

אי סלקא דעתך, דעד

המעיד על עדות מסויימת -

נעשה דיין

באותה עדות,

למה לי כולי האי,

שמעמידים שנים מחבריהם אצל היחיד,

ליתבו בדוכתייהו

שלשתם עצמם,

וליקדשי?!

אלא מוכח שאין עד נעשה דיין!

אמר ליה רב אבא: אף לדידי קשיא לי

קושיא זו,

ושאילתיה לרב יצחק בר שמואל בר מרתא, ורב יצחק

שאלה

לרב הונא, ורב הונא לחייא בר רב, וחייא בר רב לרב, ואמר להו

רב:

הנח לעדות החדש

שהיא עדות

דאורייתא,

ולכן אין עד נעשה בה דיין .

וקיום שטרות דרבנן,

ולכן בזה הקלו שעד נעשה דיין בעדות זו.

אמר רבי אבא, אמר רב הונא, אמר רב: שלשה

דיינים

שישבו לקיים את השטר, וקרא ערער על אחד מהן

שפסול הוא, ורוצים שני הדיינים האחרים להעיד עליו שכשר הוא, ולצרפו אליהם.

עד שלא חתמו

על האשרתא,

מעידין עליו

שהוא כשר,

וחותם

עמהם.

אך

משחתמו, אין מעידין עליו, וחותם

משום שכעת הם נוגעים בעדותם, כיון שגנאי הוא להם שישבו לדון עם עד פסול, ולכן אינם נאמנים.

והוינן בה:

ערער דמאי?

כלומר, נגד איזה ערעור נאמנים הדיינים השניים להכשירו?

אי

איירי כשיצא עליו

ערער ד

פסול הוא משום

גזלנותא,

היאך נאמנים הדיינים להכשירו,