Ketoubot 18b — le Talmud en français

ו

באמת מכח חזקה זו -

בכולה בעי דלודי ליה!

כיון שאינו מעיז פניו לכפור,

והאי דלא אודי ליה, כי היכי דלישתמיט ליה

[להפטר ממנו כעת, כיון שלא היו לו כסף מזומן לפורעו],

וסבר עד דהוה לי זוזי ופרענא ליה. ו

לכן

רחמנא אמר: רמי

[נטיל]

שבועה עליה, כי היכי דלודי ליה בכוליה

. ובזה נחלקו:

רבי אליעזר בן יעקב סבר

-

לא שנא בו

[היינו במלוה עצמו]

ולא שנא בבנו אינו מעיז, והלכך לאו משיב אבידה הוי,

ומחוייב שבועת מודה במקצת.

ורבנן סברי: בו הוא דאינו מעיז, אבל בבנו מעיז

לכפור הכל,

ומדלא העיז, משיב אבידה הוי,

ולכן פטרוהו מן השבועה.

מתניתין:

העדים ש

באו לקיים את כתב ידם בבית דין, ו

אמרו

אכן

כתב ידינו הוא זה, אבל

חתמנו שקר משום ש

אנוסים היינו,

או

קטנים היינו,

או

פסולי עדות

היינו, הרי אלו נאמנים

לפסול את השטר. כיון שאין השטר מתקיים אלא על פיהם, הרי הפה שאסר וקיים את השטר, הוא הפה שהתיר, ואמר קטנים היינו וכו'.

ואם יש עדים שהוא כתב ידם, או שהיה

כתב ידם יוצא ממקום אחר,

ואם כן התקיים השטר שלא על פיהם -

אינן נאמנין

גמרא:

אמר רמי בר חמא, לא שנו

שאינם נאמנים היכא שכתב ידם יוצא ממקום אחר -

אלא כשאמרו

-

"אנוסים היינו מחמת ממון",

שאז אינם נאמנים לפסול את עצמם, משום שמעשה רשע הוא לחתום שקר מחמת ממון, ואין אדם משים עצמו רשע. [וברישא נאמנים, משום שהפה שאסר הוא הפה שהתיר].

אבל

אם אמרו -

"אנוסים היינו מחמת נפשות"

-

הרי אלו נאמנין

לפסול את השטר .

אמר ליה רבא

לרמי בר חמא:

כל כמיניה

לחזור מעדותם ולפסול את השטר?!

והלא קיימא לן ש

"כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד"

?!

וכי תימא, הני מילי שאינו חוזר ומגיד, רק היכא שהעיד בפנינו

על פה, אבל בשטר לא,

כיון שאין כאן הגדה,

והא אמר ריש לקיש: עדים החתומים על השטר

-

נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין!

אלא, כי אתמר

דברי רמי בר חמא,

ארישא אתמר

: דשנינן ברישא - העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה, אבל קטנים היינו וכו',

הרי אלו נאמנין.

ועל זה

אמר רמי בר חמא: לא שנו

שנאמנים מחמת "הפה שאסר",

אלא

כ

שאמרו

-

"אנוסין היינו מחמת נפשות",

שאינם משוים את עצמם כרשעים,

אבל

אם

אמרו

-

"אנוסין היינו מחמת ממון", אין נאמנין!

מאי טעמא?

משום ש

"אין אדם משים עצמו רשע

" - משום שקרוב הוא אצל עצמו, וקרוב פסול לעדות. רש"י.

תנו רבנן

: העדים שאמרו - "כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו וכו'" -

אין נאמנים לפוסלו. דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: נאמנים

לפוסלו, משום "הפה שאסר הוא הפה שהתיר".

והוינן בה:

בשלמא לרבנן

נאמנים לפוסלו,

כי טעמייהו

-

ש"הפה שאסר הוא הפה שהתיר", אלא לרבי מאיר מאי טעמא

אינם נאמנים?

בשלמא

כשטוענים "אמנם ראינו את המקח או ההלואה, אבל

פסולי עדות

היינו, ואין השטר כשר, אלא הוי כמלוה על פה. " אינם נאמנים - משום ש

מלוה גופיה, מעיקרא מידק דייק ומחתם,

כיון ש"לא שדי איניש זוזי בכדי", ואם כן אנן סהדי שכשרים היו.

וכן כשטוענים

"קטנים

היינו", אינם נאמנים

נמי, כדרבי שמעון בן לקיש, דאמר ריש לקיש

: