Version texte de ce daf : original et traduction
Ketoubot 15b — le Talmud en français
Ketoubot 15b du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Ketoubot 15b
והתנן
: גבי עיר שישראלים ועובדי כוכבים דרים בה אם
מצא בה
באותה העיר
תינוק מושלך
ואינו יודע אם התינוק הזה ישראל או עובד כוכבים, הדין הוא:
אם רוב
התושבים שבעיר
עובדי כוכבים,
הרי הוא
עובד כוכבים.
אם רוב
התושבים שבעיר
ישראל
ים, הרי הוא
ישראל.
ואם יש
מחצה
ישראלים
על מחצה
עובדי כוכבים, הרי הוא
ישראל.
(ובהמשך תבאר הגמרא מה ההבדל בין אם יש רוב ישראל, לבין אם יש מחצה על מחצה, הרי בשניהם הדין שהוא נדון כישראל, אם כן מדוע חילקו אותם במשנה לשני מקרים)
ואמר רב
בביאור משנה זו:
לא שנו
שאם יש רוב ישראל דינו כישראל
אלא
לענין
להחיותו
שבית דין מצווים לפרנסו משום "וחי אחיך עמך" (ויקרא כה).
אבל ל
ענין
יוחסין, לא
נחשב הוא כישראל, שאם בת היא התינוקת שמצא, אסורה לכהן, ואפילו אם אין חשש שהיא אסופית (כגון שאיבריה מתוקנים ומיושרים שאם היתה אסופית לא היו מתקנים את איבריה. וכן בשאר אופנים שהובא במסכת קדושין עג ב), מכל מקום חוששים שמא היא בת עובד כוכבים. ולפי מאן דאמר שגיורת פסולה לכהונה, אפילו קטנה זו אסורה לכהן, ואפילו שיש שם רוב ישראל פסולה לכהונה.
ושמואל אמר
אף לענין שמותר
לפקח עליו את הגל
בשבת כדי להצילו תוך חילול שבת, נחשב התינוק לישראל כשיש רוב ישראלים בעיר.
ואם כן, רואים מדברי רב שלא מועיל רוב אחד ליוחסין של כהונה.
ואומרת הגמרא על קושיתו של רבי ירמיה:
אשתמיטתיה
לרבי ירמיה
הא דאמר רבי יהודה אמר רב,
ש
ב
שעת
קרונות של צפורי הוה
ה
מעשה
של משנתינו, שהיה שם "תרי רובי", ולכן הכריעו שם כהרוב.
ומקשינן:
ולרב חנן בר רבא, דאמר
בשם רב,
הוראת שעה היתה,
והרי לפי דברי רב יהודה אמר רב היה שם "תרי רובי", אם כן יוצא, שלדורות נפסק שלא צריך "תרי רובי". ו
קשיא הא
דאמר רב אבל ליוחסין לא, שמשמע ממנו שמצריך לדורות "תרי רובי".
ומתרצינן:
מאן דמתני הא
דרב, שאמר אבל ליוחסין לא -
לא מתני הא
דאמר רב יהודה אמר רב בקרונות של צפורי היה מעשה, וסובר שהיה שם רק רוב אחד, ולכן סובר שהיתה זו הוראת שעה.
גופא
: שנינו לעיל
מצא בה תינוק מושלך
בעיר.
אם רוב
בני העיר
עובדי כוכבים
הרי הוא
עובד כוכבים.
אם רוב
בני העיר
ישראל
הרי הוא
ישראל.
אם בני העיר הם
מחצה
ישראל
על מחצה
עובדי כוכבים, הרי הוא
ישראל.
אמר רב, לא שנו
שהוא נחשב ישראל
אלא
לענין
להחיותו, אבל ל
ענין
יוחסין לא.
ושמואל אמר, לפקח עליו את הגל.
והבינה הגמרא כוונתו, שגם לענין לפקח עליו את הגל בשבת הולכים אחר הרוב להכשירו כישראל.
ומקשינן:
ומי אמר שמואל הכי,
שלענין פיקוח נפש צריך רוב להחשיבו לישראל כדי לחלל עליו את השבת?
והאמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל, אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב!
ובספק עובד כוכבים ספק ישראל אפילו אם הרוב עובדי כוכבים מפקחים עליו את הגל בשבת.
אלא
על כרחך,
כי איתמר דשמואל
-
ארישא אתמר,
שנאמר ברישא:
אם רוב
בני העיר
עובדי כוכבים
הרי הוא נחשב
עובד כוכבים.
ועל כך
אמר שמואל: ולפקח עליו את הגל
בשבת
אינו כן.
שאין הולכים אחר הרוב בספק נפשות, ומפקחין.
וכיון שאמר שמואל שמפקחים עליו את הגל אפילו כשרוב בני העיר עובדי כוכבים, אם כן רואים אנו שאינו נחשב כעובד כוכבים לכל הדברים. ולכן הוינן בה:
אם רוב עובדי כוכבים עובד כוכבים
-
למאי הלכתא?
לענין מה הוא נחשב כעובד כוכבים?
אמר רב פפא
: לענין
להאכילו נבילות
בידים נחשב הוא כגוי, וכל שכן שנחשב כגוי לענין שלא צריך להחזיר לו אבידה, ושלא צריך לשלם לו בנזקין .
אם רוב ישראל
הרי הוא
ישראל
-
למאי הלכתא
[מה חידוש יש בהלכה זו]?
אמר רב פפא
: נתחדש שצריך
להחזיר לו אבידה.
וחידוש הוא שמוציאין מיד ישראל הזוכה בה כדי לתתה לזה. ועוד חידוש, שאמרו חכמים בסנהדרין (עו, ב) המחזיר אבידה לכנעני עליו הכתוב אומר "למען ספות הרוה את הצמאה - לא יאבה ה' סלוח לו". ועם כל זה, לזה שיש לו רוב בספיקו, צריך להחזיר לו את האבידה .
מחצה על מחצה
הרי הוא
ישראל
-
למאי הלכתא?
אמר ריש לקיש: לנזקין
, ששנינו במשנה בבבא קמא (לז, ב) שור של ישראל שנגח לשור של גוי פטור, ושור של גוי שנגח לשור של ישראל, בין תם ובין מועד משלם נזק שלם. ושור של ישראל שנגח שור של ישראל, תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם.
והוינן בה:
היכי דמי?
באיזה אופן נדון כישראל לענין נזקין?
אי נימא
באופן
דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה
[שנגח שור של ישראל את שורו], שהוא הניזק, ודנים אותו כישראל, וחייב המזיק לשלם לו חצי נזק.
הרי
לימא ליה,
יכול הישראל לומר לו לניזק
אייתי
[הבא]
ראיה דישראל את, ושקול!
[קודם הבא ראיה שישראל אתה, ורק אחר כך תקבל את התשלום] כיון שהמוציא מחברו עליו הראיה, שהרי מדובר באופן שהתינוק נמצא בעיר שהיא מחצה על מחצה, ויש ספק הוא אם הוא ישראל.
לא צריכא,
שנחשב כישראל לענין נזקין באופן
דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן
[שורו נגח שור של ישראל], והניזק תובע ממנו נזק שלם לשור תם כדין שור של גוי שהזיק.
והשמיענו התנא, ש
פלגא
[חצי]
משלם
ממה נפשך, שאם המזיק הוא גוי, חייב נזק שלם, ואם הוא ישראל חייב חצי נזק בתם.
ואידך פלגא
[ועל החצי השני],
אמר להו
המזיק לניזק, כיון שיש ספק אם אני גוי וחייב לך עוד חצי נזק, או שאני יהודי ופטור, לכן
אייתי
[הבא אתה]
ראיה דלאו ישראל אנא, ואתן לכון.
שהרי הניזק הוא המוציא, והמוציא מחבירו עליו הראיה.
הדרן עלך פרק בתולה נשאת
--- title: "חברותא - כתובות — פרק שני - האשה שנתארמלה" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02351.html#HtmpReportNum0002L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0002L5" --- פרק שני - האשה שנתארמלה
Оригинал главы פרק שני - האשה שנתארמלה
מתניתין:
האשה שנתארמלה
[שנתאלמנה]
או שנתגרשה,
ובאה לתבוע את כתובתה מבעלה או מיורשיו,
היא אומרת: בתולה נשאתני
והרי כתובתי מאתיים.
והוא
או יורשיו
אומר
ים:
לא כי, אלא אלמנה נשאתיך
, וכתובתיך מנה .
אם יש עדים, שיצאת
האשה בשעת נישואיה
בהינומא, וראשה
היה
פרוע
כמנהג הבתולות שיוצאות מביתן לחופה ושערן פרוע ,
כתובתה מאתים.
אבל בלא עדים, הבעל נאמן . ובגמרא יבואר.
רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אף
אם יעידו רק על
חילוק קליות
שהיה בנישואיה כדרך הבתולות, הוי
ראיה.
ומודה רבי יהושע
-
ב
מי ש
אומר לחבירו
-
שדה זו
שאני מחזיק בה,
של אביך היתה ולקחתיה הימנו. שהוא נאמן,
אף בלא ראיה על קנייתו,