Kritout 5b — le Talmud en français

מדוע אתה תמה האיך הספיק מעט שמן מבלי שיבלע בבשמים,

וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה? והלא נסים הרבה נעשו בו מתחילתו ועד סופו!

תחילתו

, כשעשאוהו בפעם הראשונה,

לא היה אלא שנים עשר לוג,

וכמו שמבארת הברייתא בהמשך.

ובו נמשח המשכן וכליו, ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים.

שנאמר באהרון ובניו (ויקרא ח לג) "שבעת ימים ימלא את ידכם", וה"מילוי" היינו "ריבוי" בלבישת שמונת בגדי כהונה שלבש אהרן, ובארבעת בגדי כהונה של בניו, שהם בגדים מרובים. וכתיב (שמות כט כט) "למשחה בהם ולמלא בם את ידם", להקיש משיחה לריבוי בגדים - כשם שריבו אותם בלבישת הבגדים בכל שבעת ימי המלואים, כך משחו אותם בשמן המשחה בכל שבעת הימים. ובודאי שבדרך הטבע לא מספיק לזה שנים עשר לוג, אלא על כרחך היה נס .

ובנוסף לכך -

ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים

.

ו

על אף שמשחו בו פעמים כה רבות, בכל זאת

כולו קיים לעתיד לבא

67 .

והשתא מבארת הברייתא מנין שבעשייתו הראשונה היו בו שנים עשר לוגין:

שנאמר

(שמות ל לא) "

שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם

".

"זה" בגימטריא

-

שנים עשר לוגין הויין!

והתורה אמרה "זה לדורותיכם" - ומשמע שכל שנים עשר הלוגין קיימים לדורותיכם.

תנו רבנן

: כתיב (ויקרא ח י) "

ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן

".

רבי יהודה אומר: שמן המשחה שעשה משה במדבר הרבה נסים נעשו בו מתחילתו ועד סופו!

בוא וראה: שהרי ב

תחילתו לא היה אלא שנים עשר לוגין

.

כמה יורה

שמבשלים בו את הבשמים עם השמן

בולעת

בדפנותיה?

כמה עיקרין

הבשמים שנתבשלו בו

בולעין

ממנו?

כמה האור שורף

ומאדה מן השמן?

ובו נמשח משכן וכליו

, וכן

אהרן ובניו

-

כל שבעת ימי המלואים

.

ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים.

ועתה ממשיכה הברייתא בדיני המשיחה:

ואפילו כהן גדול בן כהן גדול

שראוי למלא את מקום אביו

טעון משיחה

68 .

אבל,

ואין מושחין מלך בן מלך

בשעת המלכתו, דנעשה מלך אף בלי משיחה.

ואם תאמר: מפני מה משחו את שלמה

שהיה בן המלך דוד?

תשובתך:

מפני מחלוקת אדוניה

בנו של דוד שרצה למלוך. ובמקום שיש מחלוקת ביחס למלכות טעון המלך משיחה .

ואת יהואש

מלך יהודה בן המלך אחזיהו משחו למרות שהיה בן מלך -

מפני מחלוקתו של

אמו

עתליה

שהרגה את כל זרע מלכות יהודה .

ואת יהואחז

בן המלך יאשיהו משחו -

מפני

מחלוקת

יהויקים אחיו, שהיה גדול ממנו שתי שנים

והיה קודם לו להיות מלך.

אמר מר: ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה

בשעת חינוכו ככהן גדול.

מנלן? דכתיב

"

והכהן המשיח תחתיו מבניו

".

וקשה:

נימא קרא

"

והכהן תחתיו מבניו

".

מאי

"

המשיח

"?

אלא

הא קא משמע לן: דאפילו

אם ממנים אחד

מבניו

של הכהן הגדול - רק

ההוא דמשח

בשמן המשחה הוא ד

הוי כהן גדול

.

ואי לא משח

-

לא הוי כהן גדול

.

אמר מר: אין מושחין מלך בן מלך

.

מנלן?

אמר רב אחא בר יעקב: דכתיב

(דברים יז כ) "

למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו

" -

ירושה

היא

ואין צורך במשיחה .

ועוד שנינו בברייתא:

ומפני מה משחו את שלמה? מפני מחלוקת אדוניה.

והוינן בה:

מנלן דכי איכא מחלוקת

על המלוכה

בעי

אפילו בנו של המלך

משיחה

, על אף שאביו המלך הורה שהוא ימלוך תחתיו, וכמו שאירע אצל שלמה המלך?

ו

כי

לא

אמרינן ד

כל דבעי מלכא

[במי שחפץ המלך להמליכו]

מורית

[מוריש]

ליה מלכותא

לבנו בלי צורך במשיחה?

אמר רב פפא: אמר קרא

(שם) "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו

בקרב ישראל

" -

בזמן ששלום בישראל

עוברת המלכות בירושה ואין צריך משיחה, אבל כשיש מחלוקת היא אינה עוברת בירושה. ואפילו אם המלך רוצה להוריש לאחד מבניו אינו יכול לעשות זאת בלי משיחה, כאילו שעכשיו מתחילה המלוכה במשפחה .

תנא: אף יהוא בן נמשי

שמשחו אלישע למלך [מלכים ב ט]

לא נמשח אלא מפני מחלוקת יורם בן אחאב.

ומקשינן:

אמאי

קאמרת דיהוא בן נמשי נמשח מפני המחלוקת? והרי

תיפוק ליה דמלך ראשון

ממשפחתו

הוא,

שלא היה אביו מלך!?

ומתרצינן:

חסורי מיחסרא

בלשון הברייתא,

והכי קתני: מלכי בית דוד מושחין, מלכי ישראל אין מושחין

[משעה שמלך דוד. אבל שאול שהיה לפני דוד נמשח].

ואם תאמר

-

מפני מה משחו יהוא בן נמשי

שהיה ממלכי ישראל?

מפני מחלוקת יורם בן אחאב.

אמר מר: מלכי בית דוד מושחין, ואין מלכי ישראל מושחין

.

מנלן? דכתיב

(שמואל א טז): גבי משיחת דוד המלך, שאמר הקב"ה לשמואל "

קום משחהו, כי זה הוא

". ודרשינן:

זה

דוד, והמלכים שאחריו שהם ממלכי בית דוד,

טעון משיחה

.

ואין אחר

, שאינו ממלכי בית דוד,

טעון משיחה

. אמר מר

: יהוא בן נמשי נמשח

מפני מחלוקת יורם.

והוינן בה:

ו

כי

משום מחלוקת יורם בן אחאב נמעול בשמן המשחה?!

בשלמא הא דבמלכי בית דוד מושחים מלך בן מלך מפני המחלוקת לא קשיא, משום שהמלך הראשון למלכי בית דוד טעון משיחה, ולמדנו לעיל מפסוק שגם במלך בן מלך כאשר יש מחלוקת הרי הוא נחשב כמלך ראשון וטעון משיחה. אבל במלכי ישראל הרי אפילו מלך ראשון אינו נמשח, שאינם ראוים למשיחה כלל .

ומשנינן: אכן היה אסור להשתמש בשמן המשחה לצורך המלכתו של יהוא בן נמשי. אלא שהתם לא בשמן המשחה משחוהו, כי אם

כדאמר רב פפא

לקמן, שאחרי שנגנז שמן המשחה על ידי יאשיהו משחו את צדקיה

באפרסמא דכיא

[שמן אפרסמון זך], ו

הכא נמי

נמשח יהוא בן נמשי מפני המחלוקת

באפרסמא דכיא,

ואפילו שזה היה לפני שנגנז שמן המשחה .

שנינו בברייתא:

ואת יהואחז

בנו של יאשיהו משחו למלך

מפני

מחלוקתו של

יהויקים

אחיו,

שהיה גדול ממנו שתי שנים

וקודם לו למלכות.

והוינן בה:

ו

כי

מי

היה יהויקים

קשיש

[מבוגר] מיהואחז אחיו?

והכתיב

: (דברי הימים א ג) "

ובני יאשיהו: הבכור

-

יוחנן

.

והשני

-

יהויקים

.

והשלישי

-

צדקיהו

.

והרביעי

-

שלום

"

.

ואמר רבי: יוחנן הוא יהואחז, צדקיהו הוא שלום

. הרי שיהואחז, שהוא יוחנן, הוא שהיה הבכור, ואילו יהויקים אחיו היה הבן השני של יאשיהו!?

ומשנינן: לא קשיא.

אלא, לעולם, יהויקים

אכן היה

קשיש

מיהואחז ולכן חלק על מלכותו.

ואמאי קרי ליה

ליהואחז [המכונה בפסוק "יוחנן"]

בכור

משום

שהוא

היה "

בכור

"

למלכות

, בכך שהוא קדם למלוך לפני יהויקים.

ותמהינן: האיך באמת מלך יהואחז בראשונה?

ו

כי

מי מוקמינן זוטא

צעיר

קמי קשישא

מבוגר?

והכתיב

: (דברי הימים ב כא) "

ואת הממלכה נתן ליהורם

-

כי הוא הבכור!

"

ומשנינן:

ההוא

, יהורם,

ממלא מקום אבותיו הוה,

שהיה צדיק כאביו וראוי לרשת את מקום אביו. וכשיש בכור הממלא מקום אביו הוא הקודם לרשת את המלוכה. אבל יהויקים לא היה ממלא מקום אביו, ולכן לא היה ראוי לרשת את כסא המלוכה, ולפיכך המליכו את יהואחז.

אמר מר: הוא שלום הוא צדקיה.

ותמהינן: איך אפשר לומר שהמדובר הוא בבן אחד שהיו לו שני שמות?

והא

הכתוב מנה את כל אחד מארבעת בניו של יאשיהו לחוד, ואף ציין את מספרם

בדרי

[בדורות], כלומר, אחים לפי סדר תולדותם, וכאילו כל אחד הוא "דור" הבא לאחר הדור הקודם לו

קחשיב

. שהרי מונה את צדקיה ואת שלום כשלישי וכרביעי?

ומשנינן: לעולם כדאמרינן דצדקיה נקרא שלום. ו

אמאי קרי ליה

לצדקיה "

שלישי

", משום

שהוא שלישי לבנים.

ו

אמאי קרי ליה

"

רביעי

" -

שהוא

היה ה

רביעי למלכות

מצאצאי יאשיהו.

משום דמלך יכניה

בן יהויקים, במקום יהויקים אביו,

קמיה

דמלך צדקיה.

ונמצא כי:

בתחילה מלך יהואחז, וסוף

[לאחריו]

מלך יהויקים, וסוף מלך יכניה

בנו של יהויקים,

וסוף מלך צדקיה.

תנו רבנן: הוא שלום הוא צדקיה. ולמה נקרא שמו שלום? שהיה שלם במעשיו.

דבר אחר: שלום

-

ששלם מלכות בית דוד בימיו

. שהוא היה האחרון למלכי בית דוד ובימיו היה החורבן וגלו לבבל.

ואמרינן: גם השם שלום וגם השם צדקיה לא היו שמותיו אלא כינויים בלבד.

ומה שמו? מתניה שמו! שנאמר

: (מלכים ב כד) "

וימלך

מלך בבל

את מתניה דודו

של יכניה

תחתיו

.

ויסב

מלך בבל את

שמו

של מתניה ל

צדקיה

".

וכונתו בשינוי שמו לשם הזה היתה:

דאמר לו

נבוכדנצר:

יה יצדיק עליך את הדין

, כשתענש

אם תמרוד בי! שנאמר

: (יחזקאל יז) "ויקח מזרע המלוכה [הכונה לצדקיה],

ויבא אותו באלה

[בשבועה] ".

וכתיב

נמי בדברי הימים (ב לו) שהשביעו נבוכדרצר שלא ימרוד בו "

וגם במלך נבוכדנאצר מלך בבל מרד

צדקיה, על אף

אשר השביעו באלהים

" שלא ימרוד בו.

ותמהינן על דברי הברייתא דקתני: ויהואחז נמשח מפני יהויקים.

ו

כי

מי הוה שמן המשחה

בימי יהואחז?

והתניא: משנגנז

ה

ארון

בימי יאשיהו,

נגנז

ה גם

צנצנת המן

[שה' צוה להניח למשמרת לדורות בקודש הקדשים לפני הארון. ככתוב בפרשת המן (שמות טז לג - לד)].

ו

נגנזה גם

צלוחית שמן המשחה, ומקלו של אהרן

עם ה

שקדים ופרחים

[שגם אותו נצטוו להניחו למשמרת לפני הארון (במדבר יז כה)].

ו

כן ה

ארגז ששגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל

בהשיבם את ארון הברית

. שנאמר

(שמואל א ו): "

ואת כלי הזהב אשר השיבותם לו

, לאלהי ישראל, בתור כפרת

אשם

-

תשימו בארגז מצדו

" של ארון הברית. ומדכתיב "מצדו" משמע שבכל מקום שהיה הארון, שם היה גם הארגז.

ומי גנזו? יאשיה מלך יהודה גנזו.

שנאמר

(דברי הימים ב לה): "

ויאמר המלך אל הכהנים: תנו את ארון הקודש

בבית אשר בנה שלמה. אין לכם משא בכתף". ופירשו במסכת שקלים (דף טז) שאמר להם שאם יגלה הארון אתם לבבל שוב לא יחזירוהו בכתפיהם. ולכן גנזו במקום אשר הוכן לכך על ידי שלמה.

ו

מנין שנגנזו שאר הדברים המוזכרים לעיל בברייתא?

אמר רבי אלעזר: אתיא

"

שם שם

", שכתוב בארון (שמות ל ו) "אשר אועד לך שמה". ובמן כתוב (שמות טז לג) "ותן שמה מלא העומר מן". ולומדים בגזירה שוה שכאשר גנזו את הארון, גנזו גם את צנצנת המן.

אתיא

"

דורות דורות

"

,

שכתוב במן (שם) "למשמרת לדורותיכם", ובשמן המשחה כתיב (שם ל לא) "לדורותיכם". ולומדים בגזירה שוה ששניהם נגנזו עם הארון.

אתיא

"

משמרת משמרת

" שכתוב במן (שם) "למשמרת", ובמקלו של אהרן כתוב (במדבר יז כה) "למשמרת".

ואם כן קשה, דכיון שיאשיה, אביו של צדקיה, כבר גנז את שמן המשחה, איך נמשח בו יהואחז, שהיה אחריו?

אמר רב פפא

: לא בשמן המשחה משחוהו אלא

באפרסמא דכיא

שמן אפרסמון זך.

תנו רבנן: מושחין את המלכים

בשעת המלכתם

כמין נזר

על ראשם סביב.

ואת הכהנים

הגדולים מושחין

כמין

"

כי

"

.

ומבארינן:

מאי

"

כי

"?

אמר רב מנשיה: כמין כי יוני

שהיא כצורת

X, שיוצק שמן על ראשו ואחר כך בין ריסי עיניו, ומחברם באצבעו דרך מצחו בצורת

X. [עי' רמב"ם שבתאי פרנקל]

תני חדא: בתחילה מציק שמן על ראשו, ואחר כך נותן לו

באצבע

שמן בין ריסי עיניו.

ותני אחריתי: בתחילה נותן לו שמן בין ריסי עיניו, ואחר כך מציק לו שמן על ראשו.

וקשיין אהדדי.

ומבארינן: מחלוקת

תנאי היא

-

איכא למאן דאמר משיחה

באצבע

עדיפא,

ולכן נותן קודם מהשמן באצבע בין ריסי עיניו בצורת משיחה ולאחר מכן יוצק שמן על ראשו.

ואיכא למאן דאמר יציקה עדיפא,

ולכן יוצק קודם על ראשו.

והוינן בה:

מאי טעמא דמאן דאמר יציקה עדיפא?

ומשנינן:

שנאמר

(ויקרא ח יב) "

ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן, וימשח אותו לקדשו

" - הרי שקודם יצק ואחר כך משח.

ומאן דאמר משיחה עדיפא

-

קסבר

משיחה עדיפה

שכן נתרב

ת

ה

משיחה

אצל כלי שרת,

שבהם לא היתה כלל יציקה אלא משיחה בלבד.

ומקשינן להך מאן דאמר:

והכתיב

"

ויצק

"

ו

רק

לבסוף

כתיב "

וימשח

"!?

ותרצינן:

הכי קאמר

-

מה טעם

"

ויצק

" -

משום

שלפני כן כבר "

וימשח אותו לקדשו

"

.

תנו רבנן

: כתיב (תהלים קלג) "

כשמן הטוב על הראש, יורד על הזקן, זקן אהרן

" - שהיה נראה שמן המשחה שעל זקן אהרן

כמין שתי טיפין מרגליות

, וכאילו

היו תלויות לאהרן בזקנו.

אמר רב כהנא: תנא: כשהוא

, אהרן, היה

מספר

[מדבר. פירוש אחר מספר את זקנו - רש"י] היו אותן שתי טיפות

עולות ויושבות בעיקרי זקנו.

ועל דבר זה

, על טיפות שמן המשחה שהיו תלויות על זקנו של אהרן,

היה משה רבינו דואג: שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה,

שמא שמתי שם יותר מדאי. [ובהוריות ביאר רש"י שחשש משה שמא נגע ונהנה מהן בשעה שהלביש את אהרן בבגדי כהונה].

יצתה בת קול ואמרה

: (שם) "

כטל חרמון שיורד על הררי ציון

" -

מה טל אין בו מעילה,

שהרי הוא חולין גמור,

אף שמן שיורד על זקן אהרן אין בו מעילה.

ועדיין אהרן היה דואג שמא משה לא מעל ואני מעלתי,

שבגדי מתבשמים מהריח של השמן שבזקני.

יצתה בת קול ואמרה לו

(שם) "

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד

" -

מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת. תנו רבנן: אין מושחין את המלכים אלא על המעיין כדי שתימשך מלכותן,

שהמעיין הנובע ללא הפסק הוא סימן טוב שתמשך מלכותן.

שנאמר

(מלכים א א) "

ויאמר המלך

דוד

להם: קחו עמכם

את עבדי אדוניכם,

והורדתם אותו

את שלמה

אל

מעיין

גיחון, ומשח אותו שם

צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל".

[ופירש רש"י גיחון הכתוב כאן הוא מעיין קטן סמוך לירושלים, ואין זה גיחון הגדול המוזכר בפרשת בראשית שיוצא מעדן].

אמר רב אמי: האי מאן דבעי לידע

בתחילת השנה

אי מסיק שתא

אם ישלים שנתו

אי לא, מייתי

ידליק לו

שרגא

נר

בהלין

באלו

עשרה יומין דבין ריש שתא ליומא דכיפורי, וניתלי בביתא דלא נשיב זיקא

[יתלנו בבית שלא נושבת בו רוח], ויבדוק:

אי משיך נהוריה

, שדולק הנר כל זמן שהשמן בתוכו,

נידע דמסיק שתיה

, שישלים שנתו כמו שדלק הנר עד תום השמן ולא כבה באמצע [לפי רש"י בהוריות].

ומאן דבעי נעביד עיסקי

[שרוצה לעשות עסקים],

ובעי דנידע אי מצלח עיסקי אי לא

.

נירבי תרנגולא

יגדל תרנגול לשם העסק הזה,

אי שמין ושפר

, אם גדל שמן וטוב,

נידע דמצלח.

האי מאן דבעי ניפוק באורחא

, שרוצה לצאת לדרך

ובעי דנידע אי הדר לביתיה

אם יזכה לחזור לביתו,

ניעול ניקום בביתא דבהתא

שיכנס ויעמוד בבית אפל במקצת,

אם חזי

בבואה לבבואה

צל לצלו,

נידע דאתי לביתיה.