Kritout 21b — le Talmud en français

ואמרינן:

לאפוקי מת,

ד

אף על גב דממליא ליה

את הפחות מכביצה אוכלין עם פחות מכזית מהמת -

לא מטמא טומאת אוכלין

ואפילו על ידי מחשבה שיאכלנו,

משום דבטלה דעתו אצל כל אדם!

[שאין רגילין לאכול בשר אדם מת. רבינו גרשום]. ולעולם לא יחול על בשר המת תורת "אוכל" .

רב חנניא אמר: אפילו תימא

דהא דקתני דנבלה צריכה מחשבה מיירי

דהוי כזית

בנבלה, מכל מקום לא קשיא למה צריכה מחשבה והרי היא עצמה מטמאה טומאה חמורה. ד

הכא במאי עסקינן כגון שחיפהו

לאותו הכזית של נבלה

בבצק

פחות מכביצה, והנבלה משלימה לכביצה, שמצד עצמה אין הנבלה יכולה לטמאות במגע שהרי היא מכוסה בבצק ולכך היא צריכה מחשבה כדי שיחול עליה תורת "אוכל" ואז תטמא טומאת אוכלין ביחד עם הבצק .

ומקשינן:

אי הכי

-

הכשר נמי ניבעי?!

שהרי בצורה כזאת אינה יכולה לטמאות טומאה חמורה.

ומתרצינן:

הני מילי

דבעי הכשר

באוכלין אחריני, דלא מטמו

טומאה חמורה

לא במגע ולא במשא

.

אבל הכא

, בבשר נבילה שחיפהו,

נהי דלא מטמא במגע

בתורת נבלה משום

דקמחפי בבצק

, מכל מקום

במשא מיהת מיטמא

את הנושאו כדין הנושא נבלה.

דהא טעון ליה

, שהרי הוא נושא את בשר הנבילה גם במצב שהוא מחופה בבצק, ולפיכך הרי הוא נחשב כ"סופו לטמא טומאה חמורה", ולכן אפילו שעתה כשהוא מחופה הוא מטמא במגע רק טומאת אוכלין, בכל זאת הוא אינו צריך הכשר .

וברייתא דקתני דבהמה יש בה טומאה קלה, נמי בהכי מיירי. שחיפה כזית נבלה בבצק. ו

לאפוקי

בשר

מת

, דהיינו מהלכי שתים, שלא יתכן בו כלל טומאה קלה.

דאף על גב דחיפהו

לבשר המת

בבצק, מטמא טומאה חמורה

בתורת מת, לפי

דטומאה

של מת

בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת

, מעבר לבצק החופה אותה .

אמר מר: יצאו שרצים שאין בהם טומאה חמורה.

והוינן בה:

ו

כי

לא

הוי בשרצים טומאה חמורה? והרי

שרץ מטמא במגע

אפילו אדם וכלים?

ומתרצינן:

במשא מיהא לא מטמא

השרץ

.

אמר מר: יצא דם דגים ודם חגבים שכולן היתר.

והוינן בה:

מאי כולו היתר?

אילימא דחלבו

של דגים וחגבים

מותר, הרי חיה דחלבה מותר ו

בכל זאת

דמה אסור

ואם כן דגים וחגבים נמי יאסר דמם?

ואלא

תאמר

משום דלית בהו

בדגים וחגבים

איסור גיד הנשה, והרי עוף דלית ביה איסור גיד הנשה ודמו אסור?

ומתרצינן:

אלא מאי כולו היתר? דלא בעי

הדגים וחגבים

שחיטה

כבחיה ועוף.

אמר מר: מה עוף שאין בו כלאים אף בהמה, תלמוד לומר "ולבהמה".

והוינן בה:

כלאים דמאי?

איזה כלאים לא נוהג בעוף?

אילימא כלאים דהרבעה וכלאים דחרישה

של שני מינים יחד.

והתנן

במסכת בבא קמא:

חיה ועוף

-

כיוצא בהן!

שנוהג בהם כלאים דחרישה ודהרבעה כמו בבהמה?

ומתרצינן:

אלא אמר אביי

: הכי קאמר:

שצימרו

של עוף - נוצתו,

אין חייבין עליו משום כלאים,

כלאי בגדים אם ארגו עם פשתן.

אמר רב יהודה אמר רב: דם שרצים לוקין עליו בכזית.

מיתיבי

: תניא:

דם הטחול, דם הלב, דם הכליות. דם איברים, הרי אלו בלא תעשה

בלבד ולא בכרת לפי שאין הם דם הנפש.

דם מהלכי שתים, דם שרצים ורמשים, אסור, ואין חייבין עליו

אפילו מלקות. וקשיא לרב יהודה אמר רב דאמר דלוקין על דם שרצים? ומתרצינן:

מאי אין חייבין עליו דקתני?

היינו

כרת

דוקא

אבל

ב

לאו מחייב

.

ומקשינן:

חדא

.

דהיינו רישא

, שהרי דין דם האיברים שבאדם ושבבעלי חיים שוה, ולמה חילקם התנא לשתי בבות?

ועוד,

דהא

האי תנא

דברייתא בריש פרקין

מלאו נמי קא ממעט ליה

לדם שרצים.

דקתני: יצא דם שרצים שאין בהן טומאה חמורה!

ובתחלת הברייתא נאמר "כל דם לא תאכלו" משמע שהוא נתמעט גם מהלאו?

ומתרצינן:

אלא אמר רבי זירא

: הא דקאמר רב שדם שרצים לוקין עליו היינו שאם התרו בו

משום

אכילת איסור

שרץ לוקה.

לפי שדם השרץ אסור כבשרו. אבל אם

התרו בו משום

איסור

דם אינו לוקה,

כי דם השרץ נתמעט אפילו מלאו של איסור דם.

אמר רב: דם דגים שכינסו,

קיבצו בכלי,

אסור

מדרבנן, כדי שלא יבאו להתיר דם בהמה, שהרי הם דומים.

מיתיבי

: תניא בסיפא דברייתא דלעיל:

דם דגים, דם חגבים מותר ואפילו לכתחלה!

וקשיא לרב?

ומתרצינן:

ההיא

מיירי

בשלא כינסו.

ו

כי קאמר רב

דאסור

בשכינסו.

ומקשינן: אם כן,

דכוותה גבי מהלכי שתים,

דקתני לפני כן באותה ברייתא דאסור, גם כן מיירי

בשלא כינסו.

ו

מי אסור

בכי האי גוונא?!

והא תניא: דם שעל גבי ככר

-

גוררו

לדם מהככר

ו

אחר כך

אוכלו

לככר . ודם

של בין השינים

-

מוצצו ובולעו ואינו חושש,

לפי שעדיין הוא מחובר לגוף האדם .

ולשון "גוררו" משמע שאפילו הדם שעל הככר אינו אסור ממש הואיל ולא כינסו, אלא יש בו מצוה בעלמא לגוררו. ועל כרחך, הא דקתני בברייתא דדם מהלכי שתים אסור היינו בכינסו, ואם כן דם דגים דמותר, הוא אפילו בכינסו. וקשיא לרב?

ומתרצינן:

אלא

לעולם

כי תניא ההיא מתניתא

דקתני דם דגים מותר אפילו לכתחלה אפילו בכינסו, וכגון

דאית ביה

בתוך הדם

קשקשים

מהדגים, שעל ידי כן ניכר שדם זה הוא של דגים ואין חשש שיבאו להתיר גם דם בהמה. ו

כי קאמר רב

ד

אסור

כגון

דלית ביה קשקשים,

שאין ניכר עליו איזה דם הוא, ולכן הוא אסור .

אמר רב ששת: דם מהלכי שתים אפילו מצות

"

פרוש

", מצות פרישה בעלמא,

אין בו.

מיתיבי

: תניא:

דם הטחול, דם חלב, דם הכליות, דם איברים, הרי אלו בלא תעשה. דם מהלכי שתים, דם שרצים ורמשים, אסור ואין חייבין עליו.

הרי שדם מהלכי שתים יש בו איסור?