Kritout 16b — le Talmud en français

אמר רבה:

מסתברא: שגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה, דימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק

.

ו

רק

זדון שבת ושגגת מלאכות הוא דבעי מיניה, אי כגופין דמיין או לאו.

ופשיט ליה

רבי אליעזר מקל וחומר מנדה, שאם הבא על חמש נדות בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת משום דגופין מוחלקין הן כל שכן

דזדון שבת ושגגת מלאכות כגופין דמיין

.

ולא קביל

רבי עקיבא

מיניה

כדפריך במתניתין "מה לנדה שיש בה שתי אזהרות".

ופשט ליה

גם כן

דולדי מלאכות כמלאכות דמיין

[אלא שאת זה לא פשט מנדה שהרי בנדה אין תולדות, רש"י לעיל ע"א].

ולא קביל מיניה

91 .

אמר רבה: מנא אמינא לה

שזו היתה שאלת רבי עקיבא ושלא קיבל את התשובה של רבי אליעזר?

דתנן

במסכת שבת:

כלל גדול אמרו בשבת: כל השוכח עיקר שבת

שסבור הוא שאין בכלל מצות שבת בתורה

ועשה מלאכות הרבה

מאבות מלאכה שונים

בשבתות הרבה

ובסוף נודע לו ענין השבת -

אינו חייב אלא

חטאת

אחת

. לפי שאין כאן אלא שגגה אחת שבגללה עבר על כל העבירות והיא העלם מצות השבת מידיעתו.

היודע עיקר שבת

, שיש מצות שבת, ומכיר את המלאכות האסורות בה אלא ששכח שהיום שבת,

ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה

-

חייב על כל שבת ושבת

חטאת אחת, לפי שהימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק וכל שבת הוי שגגה אחרת. אבל אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה שעשה חטאת נפרדת כי כולן שגגה אחת הן והיא שכחת השבת.

היודע ש

היום

הוא שבת, ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה

, שלא ידע שמלאכות אלו אסורות בשבת, ואותן המלאכות עשה בכל השבתות -

חייב על כל אב מלאכה ומלאכה

שכל מלאכה היא שגגה בפני עצמה שלא ידע שהיא אסורה בשבת.

ומסיק רבה לראיתו: מדקתני בסיפא רק שחייב על כל אב מלאכה,

ואילו "חייב על כל אב מלאכה של כל שבת ושבת" לא קתני

, מוכח שאינו חייב על אותה מלאכה שעשאה בשבתות הרבה חטאת נפרדת על כל שבת, משום שהשבתות אינן כגופין נפרדין אלא כל השבתות הן כשבת אחת, והרי הוא כאילו עשה אותה מלאכה כמה פעמים באותה שבת בהעלם אחד שאינו חייב אלא אחת [וכפי שנתבאר לעיל הרי שכאן לא יתכן לומר שהידיעה בינתיים מחלקת, כיון שהשגגה היא במלאכה ולא בשבת, וידיעת המלאכה אינה אלא ע"י שילמד ההלכה].

מני הא

מתניתין?

אילימא רבי אליעזר, אימא סיפא

דמתניתין דשבת:

העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת

שכולן היו תולדות של אב מלאכה אחד

אין חייב אלא אחת.

ואי רבי אליעזר, הא רבי אליעזר מחייב על כל ולדי מלאכות

חטאת על כל ולד

כמלאכות

כאילו עשה אבות מלאכות שונות, שהרי זו היתה שאלתו השניה של רבי עקיבא. ורבי אליעזר השיבו שחייב על כל אחת ואחת.

אלא פשיטא רבי עקיבא היא, ושמע מינה

מבבא מציעתא דקתני דחייב על כל שבת ושבת ד

שגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה

לרבי עקיבא

דימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק

, דבהכי מיירי ההיא דיודע עיקר שבת שהיה שגגת שבת וזדון מלאכות.

ומסיפא שדייקנו שאינו חייב על כל אב מלאכה של כל שבת ושבת לפי שהשבתות אינן כגופין, שמע מינה ד

זדון שבת ושגגת מלאכות הוא דבעי

רבי עקיבא מיניה דרבי אליעזר

אי כגופין דמיין

או לא.

ופשט ליה

רבי אליעזר

דכגופין דמיין

. וגם על שאלתו השניה פשט ליה ד

ולדי מלאכות כמלאכות דמיין

.

ותרוייהו לא קביל

רבי עקיבא

מיניה

, אלא הוא סבור דשבתות לאו כגופין דמיין כדדייקינן מסיפא. וגם העושה ולדי מלאכות של אותו אב לא דמי לעושה כמה אבות מלאכות שונות, כדקתני להדיא בסוף המשנה בשבת, דהעושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת [והיינו תולדות של אותו אב], אינו חייב אלא אחת.

אמר ליה אביי

לרבה:

לעולם אימא לך זדון שבת ושגגת מלאכות פשיטא ליה לרבי עקיבא דשבתות לאו כגופין דמיין

, ואינו חייב אלא חטאת אחת על כל השבתות. ומתניתין דכלל גדול אתיא כותיה, ולכן בסיפא ביודע שהוא שבת אינו חייב על כל שבת ושבת.

ושגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה, דימים שבינתיים מי הויין ידיעה לחלק או לא, ופשיט ליה דימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק וקביל

רבי עקיבא

מיניה

, ולכן במציעתא קתני חייב על כל שבת ושבת.

ופשט ליה

ד

ולדי מלאכות כמלאכות דמיין ולא קביל מיניה,

ולכן קתני בסוף המשנה דהעושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת.

[אביי ורבה לא נחלקו אלא מה היה פשוט לרבי עקיבא ומה היתה שאלתו. אבל למסקנא שניהם שוין דרבי עקיבא סבר שבתות לאו כגופין דמיין וימים שבינתיים הוי ידיעה לחלק וולדי מלאכות לאו כמלאכות דמיין. אלא שלדעת רבי אליעזר נחלקו, דלרבה סבר רבי אליעזר בזדון שבת ושגגת מלאכות דשבתות כגופין דמי ולאביי לא שאל רבי עקיבא על כך ואף רבי אליעזר סבר דלאו כגופין דמי ואינו חייב אלא אחת. רש"י].

רב חסדא אמר

: ב

זדון שבת ושגגת מלאכות אפילו רבי עקיבא סבירא ליה דכגופין דמיין

. וסיפא דקתני "חייב על כל אב מלאכה ומלאכה" היינו שהוא חייב על כל אב מלאכה של כל שבת ושבת כי השבתות הן כגופין נפרדין ולא כפי שדייק רבה.

וכי בעי מיניה: שגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה, דימים שבינתיים אי הויין ידיעה לחלק.

ופשט ליה

ד

ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק

[לקמן מפרש את ההוכחה מנדה, שגם שם שייך ימים שבינתיים].

וקביל

רבי עקיבא

מיניה

, כדקתני במציעתא דחייב על כל שבת ושבת.

ופשט ליה דולדי מלאכות דמיין, ולא קביל מיניה

כדקתני בסוף המשנה.

אמר רב חסדא: מנא אמינא לה

דרבי עקיבא סובר דשבתות כגופין דמיין?

דתניא: הכותב שתי אותיות

בשבת [שזה הוא השיעור למלאכת כותב]

בהעלם אחת חייב

חטאת.

כתבן לשתי האותיות

בשתי העלמות

, שנודע לו בין אות לאות שחטא -

רבן גמליאל מחייב

, לפי שהידיעה שבינתיים אינה מחלקת ביניהם כי ידיעת חצי שיעור לאו ידיעה היא, ומצטרפין שתי האותיות יחד לחיוב חטאת.

וחכמים פוטרין

משום שהידיעה על כתיבת אות אחת מחלקת, ואין כאן שגגה אחת בכתיבת השיעור המחייב, שהוא שתי אותיות יחד .

ומודה רבן גמליאל שאם כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת שהוא פטור.

ותניא אחריתי: הכותב שתי אותיות בשתי שבתות, אחד בשבת זו ואחד בשבת זו. רבן גמליאל מחייב, וחכמים פוטרין.

ומסיק רב חסדא לראיתו:

קא סלקא דעתך, דרבן גמליאל כרבי עקיבא סבירא ליה

וכדמפרש לקמן.

בשלמא לדידי דאמינא זדון שבת ושגגת מלאכות אפילו רבי עקיבא מודה דשבתות כגופין דמיין

ניחא דלא תקשי ברייתות אהדדי. שיש לומר ד

הא דתניא

דלרבן גמליאל

פטור

מיירי שכתב את שתי האותיות

בזדון שבת ושגגת מלאכות

, דכיון

דשבתות כגופין דמיין

, דהיינו ששתי שבתות הן כשתי אבות מלאכות, הרי לענינינו כאילו עשה בכל שבת חצי מלאכה אחרת, שאינם מצטרפים חצאי המלאכות יחד, ולכן הוא פטור.