Guittin 75b — le Talmud en français

לאפוקי הכא

[להוציא כאן] בברייתא

דתנאי ומעשה

הם

בדבר אחד,

בגט עצמו, שהתנאי הוא להחזיר את הגט והמעשה הוא שיהיה גט, ואין תוקף לתנאי גם אם היה אומר את התנאי קודם למעשה.

אלא אמר רב אדא בר אהבה

: הטעם שבברייתא בסיפא, הגירושין חלים על אף שהתנה עמה שתחזיר הנייר,

משום דתנאי ומעשה

הם

בדבר אחד

, ואין תוקף לתנאי, ואינה צריכה להשיב את הנייר.

רב אשי אמר: הא מני

[ברייתא זו כדעת מי היא]? כדעת

רבי היא

.

דאמר רב הונא אמר רב: כל האומר תנאי בלשון

על מנת כאומר "מעכשיו" דמי

[נחשב], והגירושין חלים מיד, בתנאי שתקיים אחר כך את התנאי.

אם כן יוצא שמקבלת את הגט בשעת הגירושין והנייר שלה על מנת שתחזירהו לאחר זמן, ומתנה לזמן שמה מתנה, ולכן מועלת הגירושין, כיון שקונה את השטר עד לשעה שמחזירה.

אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע

שאם רוצה להתנות שהגט יחול רק אם ימות, שיתנה בלשון זה:

אם לא מתי לא יהא גט, ואם מתי יהא גט.

כיון שצריך תנאי כפול, ואם לא כופל את התנאי, הגט חל מיד בלא קיום התנאי, ואם הוא כהן, היא נפסלת עליו, ואינו יכול להחזירה.

ומקשינן:

ולימא

[ושיאמר] בסדר הפוך:

אם מתי יהא גט, ואם לא מתי לא יהא גט!

ומתרצינן:

לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה

[אדם פורענות לעצמו], ולא מקדימים לומר קודם את הצד שימות.

ומקשינן:

ולימא

[ושיאמר] בסדר זה:

לא יהא גט אם לא מתי,

ויהא גט אם מתי.

ומתרצינן:

בעינן

[צריך] שיתנה את ה

תנאי קודם ל

אמירת ה

מעשה,

ואילו בנוסח זה, מפרש את המעשה - "לא יהא גט", לפני שמפרש את התנאי - "אם לא מתי".

מתקיף לה רבא: מכדי,

הרי

כל תנאי מהיכא גמרינן

[מהיכן נלמד] שאפשר להתנות?

מתנאי בני גד ובני ראובן.

וכיון שלומדים משם, צריך שיהיה התנאי שמתנה בדיוק כמו שם.

מה התם

[שם] בתנאי בני גד ובני ראובן, הקדים בתנאי את חלק ה

הן

[הכן] [החיובי] - מה יהא אם יתקיים התנאי,

קודם ל

חלק ה

לאו

[השלילי] - מה יהא אם לא יתקיים התנאי.

אף כל

התנאים צריכים להעשות באופן זה.

לאפוקי הכא

[להוציא כאן] בנוסח שהתקין שמואל שמפרש את צד

דלאו קודם

שמפרש

להן!

אלא, אמר רבא

: כך צריך להתנות בגט של שכיב מרע:

אם לא מתי לא יהא גט, אם מתי יהא גט, אם לא מתי לא יהא גט.

ומפני מה אומר את התנאי בנוסח מורכב כל כך.

ומבארינן: בתחילה אומר:

אם לא מתי לא יהא גט

כי

לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה,

ולכן פותח בתנאו באפשרות שלא ימות.

ואחר כך מוסיף ואומר את האפשרות שיחול הגט ואחריו את האפשרות שלא יחול הגט:

אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט

כי

בעינן

[צריך] שיאמר את צד ה

הן קודם ללאו

.

מתניתין:

האומר לאשתו:

הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא,

ולא נקב כמה זמן תהא משמשת אותו.

או שאמר לה:

על מנת שתניקי את בני,

ולא נקב כמה זמן תהא מניקתו.

אם שמשה את אביו או הניקה את בנו בגיל ההנקה, נתקיים התנאי, והרי היא מגורשת;

וזמן קיום התנאי: לשימוש האב הזמן הוא כל ימי חייו, אבל לגבי ההנקה, זמן קיום התנאי הוא רק בתוך זמן ההנקה.

ולפיכך שואלת המשנה:

כמה היא מניקתו,

כלומר כמה הוא זמן ההנקה, שאם הניקה אותו בתוך אותו הזמן נתקיים התנאי?

שתי שנים

מיום שנולד.

רבי יהודה אומר

: זמן ההנקה הוא

שמנה עשר חדש

בלבד.

אבל היות והבעל לא קבע זמן בתנאו, לכן, אם

מת הבן

קודם שהספיקה להניקו,

או שמת האב

ולא שימשה אותו, אף על פי שלא קיימה את התנאי -

הרי זה גט,

שאנו אומרים, שלא נתכוון הבעל בתנאו לצער אותה ולעכב גירושיה, אלא לשם רווחתו , ומאחר שמתו, שוב אינו צריך בקיום התנאי, ואילו היה יודע שימות האב או בנו, לא היה מתנה עמה .

אמר הבעל לאשתו:

הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים,

או שאמר לה: הרי זה גיטין

על מנת שתניקי את בני שתי שנים,

שקבע לה זמן בתנאו, ונמצא שאינה מגורשת עד שתשלים את הזמן שהתנה עמה.

מת הבן

או שמת האב קודם שנשלמו שתי שנים.

או שאמר האב אי אפשי שתשמשני.

אף אם אמר זאת

שלא בהקפדה

שלא הכעיסה אותו, ואין ההקפדה ממנה, ולא היא גרמה לכך שאביו לא ירצה בשימושה.

בכל זאת

אינו גט,

כיון שלא התקיים התנאי שהתנה עמה.

וכל שכן שאינו גט באופן שההקפדה ממנה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר

: באופן

כזה

שהיא לא הקפידה והעיכוב אינו ממנה, הרי זה

גט.

שכן

כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל עכבה שאינה הימנה

כל מניעה בקיום התנאי שלא נגרמה מצידה, היינו שלא היא עיכבה את קיום התנאי אלא העיכוב בא מצד אחר,

הרי זה גט

אף על פי שלא נתקיים התנאי.

גמרא:

שנינו במשנה: אם התנה עמה להניק את בנו או לשמש את אביו, צריכה לשמש את האב ולהניק הבן כל צרכו.

ומקשינן:

ומי בעינן כולי האי,

וכי צריכה להניק את הבן ולשמש את האב כל צרכם בכדי לקיים את התנאי?

ורמינהי

: והרי שנינו בברייתא אחרת סתירה לכך: שאם

שמשתו

את האב

יום אחד,

או

הניקתו

את הבן

יום אחד

-

הרי זה גט,

שהרי לא פירש כמה זמן תשמש את האב ותניק את הבן, אם כן ביום אחד כבר קיימה את דבריו.

אמר רב חסדא, לא קשיא

מדברי הברייתא על משנתינו:

הא

ברייתא [זו], כדעת

רבנן, והא

[וזו] משנתינו, כדעת

רבן שמעון בן גמליאל.

שנחלקו במשנה לעיל [עד א] לגבי מי שהתנה בגט "על מנת שתחזירי לי את אצטליתי" ואבדה האיצטלית, שלדעת רבנן - אין לה דרך לקיים את התנאי ולכן אינה יכולה להתגרש בגט זה. ולדעת רבן שמעון בן גמליאל - באופן זה יכולה לקיים את התנאי על ידי נתינת דמיו.

ויש לומר: ש

מתניתין

כדעת

רבן שמעון בן גמליאל

הסבור שמפרשים את דבריו אחר כוונתו, והיות וכוונתו להרויח איצטלית, מפרשים את דבריו שלא התכוון דווקא לאיצטלית אלא גם לדמיו, ואם כן אותו דבר לגבי אם התנה שתשמש את האב או שתניק את התינוק, שהתכוון לרווחת האב או הוולד, ומפרשים את דבריו כי התכוון שתשמש את האב כל זמן שהוא זקוק לכך, ושתניק את בנו כל זמן שהוא צריך לינק.

וברייתא

סוברת כדעת

רבנן

הסבורים שמפרשים את דבריו כמשמעו, והיות ופירש איצטלית, צריכה בדווקא להביא לו איצטלית. ואם כן, אותו דבר לגבי אם התנה שתניק את התינוק או שתשמש את אביו, כיון שלא פירש כמה זמן, מתקיים התנאי אפילו אם קיימה אותו רק יום אחד.

ומקשינן: כיצד אפשר לפרש כי משנתינו המצריכה לקיום התנאי כל הצורך, דעת רבן שמעון בן גמליאל היא.

ו

הא מדסיפא

של המשנה, מפורש בה שדעת

רבן שמעון בן גמליאל הוי.

מכלל

[מוכח]

ד

תנא קמא שב

רישא לאו רבן שמעון בן גמליאל!

כיון שאם גם הרישא היא דעת רבן שמעון בן גמליאל, לא היו מפרשים את שמו בסיפא של המשנה, ואם רצו לפרש במשנה את שמו, היו מביאים אותו ברישא, ומכך שפירשו את שמו רק בסיפא, מוכח שרק הדין שבסיפא כדעתו.

אם כן, אי אפשר להעמיד את הדין הראשון במשנתינו שאם לא פירש זמן בתנאו צריכה לקיים את התנאי כל הזמן - כדעת רבן שמעון בן גמליאל.

אלא

יש לתרץ להיפך את הסתירה שבין הברייתא למשנה:

שה

ברייתא

המקילה בקיום התנאי וסוברת שאם לא פירש זמן בתנאו, די ביום אחד למילוי התנאי, כדעת

רבן שמעון בן גמליאל היא

-

דמיקל בתנאי,

שאמר שיכולה לקיים את התנאי גם בנתינה דמי האיצטלית, ואמר גם שכל עכבה בתנאי שאינו מחמתה, אינו מעכב בחלות הגט.

ואילו

מתניתין

המחמירה בקיום התנאי וסוברת שאם לא פירש זמן בתנאו, צריך לקיים את התנאי כל הזמן.

כדעת

רבנן

היא - שמחמירים בקיום התנאי, והם אלו שסוברים במשנה שאם לא נתקיים התנאי במלואו מעכב הגט מלחול.

רבא אמר

לתרץ הסתירה שבין הברייתא למשנה באופן אחר:

לא קשיא: כאן

משנתינו מדובר

ב

התנה

סתם

שלא קבע זמן, וכשאדם לא קובע זמן סתמו לכל הזמן שצריך.

כאן

בברייתא מדובר

במפרש

שתעשה זאת ליום אחד.

רב אשי

חולק על רבא ו

אמר

: כי הברייתא מדברת בהתנה סתם ולא קבע זמן, ו

כל

שהתנה

סתם

ולא קבע זמן,

נמי כמפרש

שתקיים את התנאי רק

יום אחד דמי.

ומקשינן על רב אשי: שהרי משנתינו מדברת בהתנה סתם ולא קבע זמן.

ו

תנן

במשנתנו:

כמה היא מניקתו?

עד שיהא בן

שתי שנים.

רבי יהודה אומר

: עד שיהא בן

שמנה עשר חדש.

אם כן

בשלמא ל

דעת

רבא ניחא,

שצריכה להניק התינוק כל צרכו.

אלא ל

דעת

רב אשי,

שבהתנה סתם ולא פירש זמן, נחשב כמפרש שתקיים את התנאי רק יום אחד,

למה לי שתי שנים, למה לי שמנה עשר חדש?

והרי

ביום אחד סגי

[מספיק] לה לקיום התנאי!

ומתרצינן: לדעת רב אשי

הכי קאמר

מתניתין:

כמה היא מניקתו -

יום אחד מ

תוך

שתי שנים

אלה של זמן הנקה,

לאפוקי

[להוציא] אם הניקתו

לאחר

שהגיע התינוק לגיל

שתי שנים, דלא

מקיימת בזה התנאי, שאין זה הנקה.

ורבי יהודה חולק על תנא קמא וסובר, שמניקתו

יום אחד מ

תוך

שמנה עשר חדש

של זמן הנקה,

לאפוקי

[להוציא] אם הניקתו

לאחר

שהגיע התינוק לגיל

שמנה עשר חדש דלא

מקיימת בזה התנאי, שאין זה הנקה.

מיתיבי

[מקשים] על רב אשי ממה ששנינו:

אמר לה

"הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים",

או

"על מנת שתניקי את בני שתי שנים".

ו

מת הבן, או שאמר האב אי אפשי שתשמשני,

אפילו

שלא בהקפדה,

שלא היא גרמה לו להקפיד עליו, מכל מקום -

אינו גט.